מאט ולסקס, כתב מילווקי באקס של ה"ג'רנל סנטנייל - מילווקי": "טרי רוז'יר התחיל טוב את הסדרה הזו. עד כמה אתה לוקח את המאצ' אפ הזה איתו באופן אישי?"
אריק בלדסו: "מי?"
ולסקס: "טרי רוז'יר"
בלדסו: "אני אפילו לא יודע מי זה בכלל" (והוא הוסיף "פאק" באמצע)
הדו שיח הקצר הזה הוא פחות או יותר כל מה שאתם צריכים כדי להבין איך מילווקי, ברוכת היאניס אנטטוקומפו ועמוסת הכישרונות סביבו (על הנייר לפחות), מילווקי שסופסוף נהנית מסגל בריא אחרי כמה שנים קשות בתחום, יוצאת מבוסטון, הפצועה והחבולה, בלי שלושה מארבעת השחקנים הכי חשובים בסגל שלה (קיירי, סמארט, הייוורד) כשהיא בפיגור 2:0 בסדרה ובסכנה ממשית לראות את העונה שלה נגמרת בעוד כמה ימים.
הרי ברור שבלדסו יודע בדיוק מי זה רוז'יר, אבל במילווקי מתעסקים, ולא בפעם הראשונה, יותר מדי במה שמסביב, במאבקי שליטה וכוח ואגו ומה לא ומתקשים להישאר מרוכזים במטרה וככה מתבזבז לו משחק מצוין שני ברציפות של יאניס וככה חוטפים 120 נקודות מקבוצה שאין לה מי שיקלע כל כך הרבה.
אם בלדסו בכל זאת שכח מי זה רוז'יר, או אולי לא הכיר אותו מעולם, הנה נתון שאולי יעניין אותו ושיעזור להסביר עוד קצת איך הסדרה הזו נמצאת ב-0:2 לסלטיקס: בשני המשחקים עד כה, רוז'יר וג'יילן בראון פתחו בקו האחורי של הסלטיקס וקלעו יחד 96 נקודות (כולל 53 במשחק 2). באותם שני משחקים, הקו האחורי הפותח של מילווקי היה בלדסו וטוני סנל. לשניהם יש יחד בשני המשחקים הללו 25 נקודות. פער של 71 נקודות הוא משהו שגם שני הפורוורדים האדירים של הבאקס, יאניס וכריס מידלטון, לא יכולים למחוק.
אולי בלדסו התעצבן אחרי שבסיום משחק 1, במסיבת העיתונאים, רוז'יר קרא לו בטעות "דרו" במקום "אריק" (דרו בלדסו היה הקוורטרבק של הפטריוטס לפני טום בריידי). גם זה לא תירוץ מספיק טוב לעובדה שאחרי הופעה רעה במשחק הראשון, הוא הגיע נרפה גם למשחק השני וכרגע עומד על 9 מ-25 בסדרה. אם מילווקי רוצה לחזור לחיים בסדרה הזו, היא לא יכולה להרשות לרול פליירס שלה להתעסק בשטויות, היעלבויות וריבים מטופשים.
בראד סטיבנס: "אני חושב שעשינו עבודה די טובה בשמירה על יאניס, גם במשחק הראשון וגם היום. ואז אתה מסתכל על דף הסטטיסטיקה היום ורואה שהוא סיים עם 13 מ-17 מהשדה ו-30 נקודות. הוא בלתי ניתן לשמירה".
מאמן הסלטיקס סיים את דבריו על הגריק פריק בחיוך מריר, כזה ששמור למי שהצליח להתמודד עם המפלצת בהצלחה. אין משפט או דוגמה שיצליחו להסביר בצורה נכונה מספיק עד כמה יאניס טוב. פשוט לכו לראות אילו סלים הוא קלע במשחק 2, איך הוא מייצר שוב ושוב סל ועבירה עם זריקות בלתי אפשריות שמגיעות אחרי שהמגן מתנגש בו.
ולמרות הכל, למרות שהוא סיים עם כמעט טריפל דאבל של 30 נקודות, 9 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, הסלטיקס באמת עשו עבודה טובה עליו. הם הצליחו להכיל אותו, בעיקר במחצית השנייה בה קלע רק 12 נקודות. הם עשו זאת כרגיל בזכות אל הורפורד, שר ההגנה הכל יכול שלהם, אבל גם בזכות עוד קצת יצירתיות מצד סטיבנס, שזרק לפרקט כבר אחרי כמה דקות את גרשון יבוסלה.
הרוקי הצרפתי לא שיחק שנייה במשחק 1 והוא כמובן לא האיש שיכול לעצור את יאניס, אבל הוא כן הצליח להתחיל להאט את היווני אחרי שכוכב הבאקס פתח את המשחק בטירוף. על הדרך, 11 הדקות של יבוסלה גם נתנו רגעי מנוחה חשובים להורפורד. הסלטיקס חיכו ליאניס מתחת לסל, הימרו על הזריקה שלו (שלא הגיעה. יאניס לקח רק שלשה אחת כל המשחק) וגרמו לו לטעות לא פעם. כך, הם הצליחו לשלוט בצורה מוחלטת במשחק בו מילווקי קלעה ב-60 אחוז מהשדה ו-41 לשלוש.
השילוב המפתיע של יבוסלה היה עוד מהלך שהראה את הערך המוסף שנותן סטיבנס לקבוצה שלו. הערך המוסף הזה בולט בעיקר אל מול המאמן שעומד מולו, ג'ו פרונטי, שעדיין נראה כאילו הוא לא מבין איך הגיע לתפקיד הזה ועדיין גורם כמעט לכולם לא להבין איך הוא הגיע לתפקיד הזה. גם הפעם המאמן הזמני שהפך לקבוע נתקע עם חמישיות לא נכונות ברגעי מפתח וגם הפעם הוא בזבז פתיחה מצוינת של הרבע השני (במשחק 1 זה היה 4:26, הפעם 2:13 שקבע שוויון) ולא הצליח להפוך את הריצה הזו ליתרון אמיתי.
סטיבנס כנראה ימשיך להפתיע ופרונטי ינסה להגיב בהמשך הסדרה, אבל לא בטוח שיש לו את היכולות לעמוד בקצב של מאמן הסלטיקס.
ג'יילן בראון הוזכר בקצרה קודם לכן, אבל ראוי להרבה יותר מזה. כאמור, בלי קיירי והייוורד, לסלטיקס אין ממש שחקנים שמסוגלים לקלוע ולתוך הוואקום הזה נכנס בראון, שבגיל 21 בלבד הפך לסלטיק הצעיר אי פעם שמגיע ל-30 נקודות במשחק פלייאוף.
בשבועות האחרונים, לאור כל הסיפור המסתורי בין קוואי לנארד לספרס החלו כל מיני אנשים לשחק עם אפשרויות לטרייד בין סן אנטוניו לבוסטון ורבים קבעו שבמסגרת טרייד כזה, הסלטיקס ייאלצו להיפרד לפחות מאחד משני הצעירים שלהם, ג'ייסון טייטום או ג'יילן בראון.
במחשבה ראשונית, יאמר לכם כל אוהד סלטיקס, טייטום חייב להישאר ועל בראון אפשר לוותר. אבל הבחירה 3 בדראפט 2016 הוכיח במשחק 2 שיש לו המון מה לתרום ושהוא לא נופל מהבחירה מספר 3 בדראפט האחרון.