אחרי שטיילה לניצחון ב-25 הפרש במשחק 1 של גמר המזרח, בוסטון ידעה היטב מה עומד להגיע. "נצטרך לשרוד את הסערה", אמרו גם בראד סטיבנס וגם כמה מהשחקנים שלו ואכן, משחק 2 נפתח עם 21 נקודות של לברון ג'יימס ברבע הראשון. ובוסטון, כמו שקיוותה לעשות, אכן שרדה את הסערה.
זה קרה כי לברון נותר לבד במערכה. "אנחנו לא יכולים לגרום לו לשחק הירו בול", ידע גם ג'יי אר סמית' לומר אחרי עוד הפסד צורב, במשחק השני. באותו משחק, מלבד לברון וקווין לאב, כל שאר שחקני קליבלנד גם יחד קלעו 30 נקודות.
אלא שבעוד שלהתמודד מול סערה של איש אחד, גם אם מדובר בשחקן הטוב בעולם, זה משהו שהסלטיקס, עם האופי והמנטליות שלהם עוד מסוגלים לעשות, הרי שכאשר אותה סערה מכה אותך בכל הכוח, בסוף אתה מוצא את עצמך חסר אונים.
הסערה הכתה בכל הכוח כבר בדקות הראשונות של משחק 3. ג'ורג' היל, שקלע 8 נקודות בשני המשחקים הראשונים גם יחד וסיים אותם עם אסיסט בודד, שיפר את שני המספרים האלה אחרי עשר דקות בלבד של כדורסל. ג'יי אר סמית' נזקק לשש דקות בלבד כדי לקלוע את השלשה הראשונה שלו בסדרה סופסוף. השניים הללו, הקו האחורי הפותח של הקאבס, הובסו 41:3 מול הקו האחורי הפותח של בוסטון (רוז'יר ובראון) במשחק הקודם. הפעם הם ניצחו אותם 23:24 בנקודות.
אם בשני המשחקים הראשונים שחקני החמישייה של קליבלנד מלבד לברון ולאב סיפקו 12.5 נקודות בממוצע למשחק, הרי שהפעם כולם הגיעו מהר מאוד לדאבל פיגרס, קייל קורבר החליט לשחק גם במחצית השנייה והחגיגה הייתה מושלמת.
שוב הסתבר ששחקני כדורסל יכולים להתאמן כל החיים שלהם, להפוך לטובים בעולם במקצוע ולהגיע ל-NBA, אבל עבור רובם, הרול פליירס, אין תחליף ללישון במיטה שלך ולשחק מול הקהל הביתי. הקשיים של קליבלנד בשני המשחקים הראשונים היו הנקודות אחרי איבודי כדור (17:30 לבוסטון) ובעיקר, השלשות (14 מ-57, פחות מ-25 אחוז). במשחק 3 לעומת זאת, הנקודות מאיבודי הכדור התאזנו, ועבור קבוצת הגנה איומה כמו קליבלנד מול קבוצת הגנה מפלצתית כמו בוסטון, זה ניצחון גדול ואילו השלשות צללו בכמות מסחרית ובאחוזים נהדרים עבור הקאבס, בעוד שאצל בוסטון אף אחד לא מצא את הסל.
במשחק הקודם, טיירון לו ביצע שינוי בחמישייה ופתח עם טריסטן תומפסון ואילו בראד סטיבנס לא מצמץ ושמר על החמישייה הנמוכה שלו, בלי ארון ביינס. בבוסטון, כאשר כמעט כל השחקנים של קליבלנד לא תרמו כלום, זה עבד והסלטיקס מצאו את הדרך לחזור מהפיגור המוקדם. הפעם לעומת זאת, ההתנפלות של קליבלנד עם תומפסון והיכולת שלו לסדר ללברון והחברים שטח בחסימות ולקטוף ריבאונדים שמוציאים את הנשמה ליריבה, לא השאירו לבוסטון שום צ'אנס.
סטיבנס זכה להמוווווון מחמאות עד כה בפלייאוף, כולן מוצדקות. גם תבוסה אחת, כואבת ככל שתהיה, לא תשנה את העובדה שמדובר באחד המאמנים הטובים בעולם, אם לא הטוב שבהם. אבל גם הוא צריך לעשות חושבים ולהבין איפה טעה במשחק הזה ואיך נתן לו לברוח מהידיים אחרי בקושי חצי רבע. חילופים לא נכונים וגישה לא טובה למשחק גרמו לסלטיקס להראות כמו במשחק 3 מול מילווקי (בו הובסו ב-26 הפרש) ולא כמו במשחק 3 בפילדלפיה (בו ניצחו בהארכה). זה על סטיבנס והוא יצטרך לתקן לקראת משחק 4, שיכול להכריע את גורל הסדרה.
ומשהו אחרון: בפעם הבאה שתשמעו מישהו אומר שבוסטון יכולה לשלוח את קיירי אירווינג ו/או גורדון הייוורד בטרייד, כי עם הסגל הזה היא הגיעה עד הלום, תזכירו לו משחקים מהסוג הזה, בהם אף אחד בסלטיקס לא מסוגל לשים את הכדור בסל וצריך סופרסטאר שיכול לקלוע 25 נקודות בכל משחק, בכל מצב. שני הכוכבים שיושבים בחוץ כרגע הם הפער בין בוסטון הנוכחית, המסקרנת והאובר-אצ'יברית, לבין בוסטון הקונטנדרית וזה בלט מאוד הלילה.