אם המשחק הערב הוא המשחק החשוב עד כה בעונה של מכבי תל אביב, הרי שהם לא יכולים היו לבקש תפאורה נוחה יותר. לז'לגיריס אין סיכוי ממשי לעלות לשלב הבא ואם ישנו, הוא זעום מכדי שאשחית עליו מילים.
כמו מכבי, גם הליטאים זכו ממש לאחרונה בגביע והם שולטים בליגה שלהם השנה יותר משמכבי שולטת בליגת ווינר (בלי הפסד), אבל קובנה מגיעה לנוקיה, בו מכבי ממעטת להפסיד משחקים שהיא באמת צריכה, כששני הברגים המרכזיים שלה – סוני ווימס ומרקו פופוביץ' – לא ממש בעניינים. ווימס חזר מפציעה לא מזמן ולמרות שהצטיין בחצי הגמר הליטאי קלע 2 נקודות בגמר. פופוביץ' חזר רק לאחרונה מחודש בחוץ. זה לא אומר שהניצחון בכיס, כמובן, ובל נשכח שכדי שמכבי תבטיח כבר הערב את העלייה, גם קאנטו צריכה להפסיד בבית לברצלונה ללא צ'אק אידסון, אבל בסך הכל זה תסריט די סביר.
ז'לגיריס תזרוק הרבה שלשות. היא במקום השלישי בטופ 16 בשלשות במשחקי חוץ (17) וסביר שתזרוק היום יותר (פופוביץ', כמו שנהוג לומר, "אוהב" לשחק נגד מכבי ובלאט). ווימס חזר מפציעה ואחרי שקלע 15 מ-30 מהשלוש בשלב הראשון הוא רק 1 מ-10 בטופ 16, מה שלא אומר שהוא לא ינסה ו/או שהוא לא מסוכן. ינקונאס הוא פורוורד שזורק שלשות ולאחרונה קולע מצוין (6 מ-7 האחרונות), וכידוע, גבוהים שקולעים משלוש "אוהבים" לשחק נגד מכבי (מהסברי הפרשנים משתמע שמכבי מסורתית לא יודעת להתמודד גבוה שקולע משלוש. ואני תוהה איך מכבי סובלת מאותה מחלה כבר יותר מעשור, לא משנה מי השחקנים, המאמן או מזג האוויר). גם יאבטוקס עדיין שם ולמכבי עלול להיות קשה איתו. הוא אמנם לא הכוח העליון שהיה, אבל עדיין יכול להיות אפקטיבי עם ה-2.10 שלו, ובלאט צריך לשקול עזרה לסופו, כדי שהיווני לא ימצא עצמו על הספסל מהר מדי.
מכבי ניצחה השנה משחקים מלחיצים יותר, אחד מהם במחזור שעבר. בנוקיה, מול קבוצה קצת מפורקת, כשהם חייבים לנצח, הניצחון ילך למכבי בסבירות גבוהה מאוד. המשחק חשוב, אין ספק, ובטח גם מלחיץ – אבל לא הצלחתי למצוא סיבה אחת לחשוב שמכבי תפסיד אותו. לא. זה לא מה שצריך להדאיג את מכבי.
מה שכן צריך להדאיג אותה, וגם קצת לאכזב, זה שהשנה היא בחרה בכיוון אחר מבעבר, כיוון של ראש בקיר, והוא לא הולם אותה. כלומר, זה יכול להספיק היום וכנראה שיספיק, אבל בשלבים הבאים היא עלולה לשלם. אם יש דבר שבולט העונה בהיכל נוקיה, אלה הגעגועים לשטף המענג של העונה שעברה. עזבו את ההגנה שהלחיצה את כל אירופה, אני מדבר על קבוצה ששיחקה, ובכן, כמו קבוצה. העונה לנגפורד הפך לגיבור כי הוא קולע, אבל לחשוב כך זה לא לראות את כל התמונה. מתישהו הוא ייעצר, וככל שמכבי תתקדם היא תפגוש פחות ופחות פראיירים.
הראיות בעניין הזה חותכות. מכבי של שנה שעברה סיימה את הטופ 16 במקום הראשון באסיסטים, העונה היא אחרונה. כן – בשנה אחת, מראשונה לאחרונה. אבל זה לא מספיק, בואו נפרוט את זה רגע. בשנה שעברה הם רשמו 103 אסיסטים בטופ 16, השנה, אחרי 4 משחקים, יש להם 42. כלומר בקצב הזה יסיימו את השלב עם משהו כמו 63. 40 מהלכים קבוצתיים מוצלחים פחות מבשנה שעברה. 7 למשחק. 14 נקודות לפחות.
זה מתחיל ברכז, בעיקר בלנגפורד האנוכי ובמאלט שמאבד את הדרך (אולי כי הוא לא מביא שום ערך מוסף וכבר עדיף להשאיר את לנגפורד על המגרש). אבל זה גם בלאט, שמאפשר את זה ומתקשה להוציא מכל מה שיש לו רכז אחד אמיתי. אמת, אוחיון נתן שני משחקים עצומים בשבוע האחרון, אבל קשה להניח שהוא בשל לדקות איכות יציבות ומשמעותיות לאורך זמן ברמות האלה.
לנגפורד, שמקבל את העמדה מספר 1 למשך דקות ארוכות, ודאי בדקות הכרעה, מוסר 2.5 אסיסטים בטופ 16 (מקום 22). את מאלט אופציית המסירה לא מעניינת כלל ויש לו 4 אסיסטים בסה"כ ב-4 משחקים (מקום 79). לבלאט 4 רכזים שמוסרים יחד בממוצע 6.25 אסיסטים למשחק. ולדימיר מיקוב מקאנטו מוסר לבד 5.25 אסיסטים לערב. אגב, בשלב הראשון, כשפארמר עוד היה חלק מהותי, דורגה מכבי במקום ה-3 ביורוליג בקטגוריה הזו. מאלט ולנגפורד קיבלו את המושכות בטופ 16.
קשה להפריז בחשיבות המשחק הקבוצתי בשלבים האלה של העונה. רכז אמיתי דואג להכניס את כולם למשחק ואז מוצא לעצמו את ההזדמנויות לקלוע, ודאי בקבוצה כשרונית כמו מכבי. שאראס עשה את זה, מקדונלד עשה את זה, פרקינס עשה את זה, פארמר עשה את זה, לנגפורד לא עושה את זה. הוא משליך את הכדור בלי הכרה בטופ 16, 46 זריקות (מקום שני ביורוליג), רבות מהן בדרגת קושי גבוהה מאוד. מאלט רחוק אף יותר מלהיות שחקן מחבר. כתוצאה, רק 38% מסלי השדה של מכבי מגיעים מאסיסטים, אצל קאנטו – לשם ההשוואה – זה 70%.
רגע, יש עוד. ב-23 דקות בממוצע בטופ 16 מאלט זורק כ-3 שלשות על כל אסיסט שהוא מוסר. לנגפורד זורק שלשה על כל אסיסט. במיוחד במקרה של מאלט מדובר בשלשות קשות שמקשות על הירידה להגנה. לשם השוואה, דיאמנטידיס מפאו זורק 4 שלשות על 5.3 אסיסטים, מיקוב מקאנטו 2.5 שלשות על 5 אסיסטים. אני לא מנסה להגיד "אל תזרוק" אלא רק "תמסור קצת בחייאת ראבאק". ואם אני מתוסכל תחשבו רגע על ליאור אליהו. הוא כנראה יותר.
אליהו כמעט כרגיל אנמי מדי, מוגבל מדי, לא מעורב מספיק. אבל השנה זו לא רק אשמתו. בטופ 16 בשנה שעבר זרק אליהו 9.5 פעמים בממוצע ל-14 נקודות לערב. השנה הוא מקבל פחות כדורים, זורק פחות (כ-7 זריקות למשחק) וקולע הרבה פחות (8). הוא פחות אפקטיבי בסיטואציה הזאת, ומשחק פחות דקות, כי בלאט מעדיף את סמית או בלו שמתאימים יותר ממנו למשחק סוליסטי, בו הם נוגעים הרבה פחות בכדור ועדיין תורמים את שלהם. מה שעובר על סופו זה נושא לטור נפרד, ולמרות שהוא במשבר, כשהוא על המגרש ההוראה היא ללכת עליו. ועדיין, הוא ירד מ-7.5 זריקות בטופ 16 בעונה שעברה ל-5 השנה.
ותיאו. לאורך כל העונה חיכיתי לרגע שבו פאפאלוקאס ישתלט על העניינים. זה כבר לא יקרה ולא ברור בדיוק במי האשם. העובדה היא שבלאט, אם הוא אוהב את זה או לא, הגיע להבנה מתישהו במהלך העונה שהכיוון השנה הוא שחקנים מסוגם של לנגפורד ומאלט והוא נותן להם לנווט את הספינה. לאוהדי מכבי נותר רק לקוות שהספינה הזו לא תגמור היכן שנגמרות רוב החדירות של מאלט-את-לנגפורד. בקיר.