לאסו בלועזית – פלצור בעברית. במילון: חבל ארוך ובקצהו לולאה רחבה אותה זורקים לעבר חיה שרוצים ללכוד. הלכידה נעשית כאשר הלולאה נכרכת סביב צווארה של החיה.
אין הגדרה יותר טובה לתאר את מה שקרה ביד אליהו מאשר התיאור הסנטימנטלי שהחזיר אותנו למערבונים הגדולים. בתחילת הסרט, "היריב" הגדול והאימתני רקד על הפרקט ומכבי רדפה אחריו עד שהגיע הטוויסט בעלילה - באחריות הבמאי גיא גודס – שבזכות הגיבורים הגדולים הסתיים בלכידת החיה ובהאפי-אנד.
הנמשל מהמשחק בין מכבי תל אביב לריאל מדריד עצום יותר מתיאור המערבונים הסטנדרטי הזה. ברור לנו שאם אנחנו מחליפים את צוותי האימון, הספרדים מכים שוק על ירך את הצהובים. כדי להמחיש זאת, הנה מספר נקודות: מכבי ביצעה 21 עבירות, וריאל 22. באותו מספר עבירות, הצהובים גרמו לספרדים ל-11 זריקות עונשין בלבד, כשריאל שולחת את שחקני מכבי ל-24 זריקות עונשין. מה המסקנה? זה סימפטום של קבוצה לא מאומנת. חוקת הכדורסל נותנת לך אפשרות לבצע עבירות 4 עבירות ברבע מבלי שהיריב יילך לקו. אם הקבוצות עשו את אותה כמות עבירות במשחק, זה מוכיח שהספרדים ביצעו אותן בטיימינג לא נכון (בזמן זריקה) לעומת מכבי שעשתה זאת בתזמון מושלם וניצלה את המכסה.
ברוכים הבאים למערבון בהיכל (צילום: אלן שיבר)
יתרה מכך, שלישיית המגה-סטארים של ריאל ונבחרת ספרד – יול, פרננדס ורודריגס – לא הלכו לקו פעם אחת (!). האם חלק מתוכנית המשחק, בטח עם כלים כאלה, לא אמורה להיות להכניס את פארגו לבעיית עבירות? ריאל, ברבע האחרון הייתה עם 1 מ-2 מהקו, וככה לא משחקים במאני טיים.
רבות דובר על הרוטציה של ריאל והנימוק היה שכשיש לך 12 כוכבים, שכל אחד מהם שווה חמישיית יורוליג, צריך לשתף את כולם. יכול להיות שזה טוב למחצית הראשונה, אבל ברגעי ההכרעה, שבדרך כלל מגיעים במחצית השנייה, שווה לקצץ מעט את הרוטציה, לא להכניס שחקנים קרים שישבו ארוכות על הספסל וללכת עם השחקנים הבולטים בערב הנתון. מכבי זו דוגמא לכך: ג'ייק כהן, שהיה מצויין בדרבי, לא ראה פרקט ונייט לינהארט, שהיה מצוין ביוון מול פאו, שוב לא שיחק. לא היה קורה כלום לריאל, אם בערב כזה, קייסי ריברס, אנדרס נוצ'יוני וסלוטר/מאצ'יוליס לא היו משחקים. סביר להניח שאם לאסו היה על הקווים של הצהובים, הוא היה משתף 11 שחקנים ולא 9 כמו גודס.
מאמני כדורגל מתגאים בשינוי שיטה ומערך תוך כדי משחק. מאמן כדורסל מקבל כמעט בכל מהלך כמות החלטות בלתי סבירה. איך מטפלים בפיק-אנד-רול, לו יש כמובן יותר מפיתרון אחד? איזה סוג הגנה נוקטים? איך שומרים שחקן עם גב לסל – מכוונים לאמצע או לצד? איך שומרים קלעי – האם בעזרת חילוף או רודפים אחריו? מכבי יצאה בחצי השני מלוע של תותח, זנחה את החילופים האוטומטיים שחשפו אותה להגנה עצלה, ריבאונד התקפה, משחקי גב לסל וקליעות פתוחות ועברה למסר אגרסיבי - שבירת חסימות בכח, אין מסירות קלות ואין זריקות פנויות - וראו זה פלא: ריאל, שקלעה ב-66 אחוז בחצי הראשון (18 מ-27 מהשתיים) צנחה ל-11 מ-25 (44 אחוז) במחצית השנייה. זה כל הסיפור.
איך שחקן כזה לא מגיע לקו? ללאסו התשובות (צילום: אלן שיבר)
אין זריקות פנויות. גודס, גרשון ושטיין (צילום: אלן שיבר)
ריאל וברצלונה, שהגיעו להיכל כקבוצות קליעה מדהימות משלוש, נתפסו בקלקלתן באולם המכושף עם בערך 25 אחוזים מחוץ לקשת. בצד השני, מכיוון שמכבי ניסתה לרוץ בכל מצב להתקפות מתפרצות או התקפות מעבר (זריקות באחוזים גבוהים יותר) והפעילה את סופו בצורה אופטימלית, הגיעו הצהובים לאחוזים כמעט כפולים מאשר במשחקים נגד צסק"א ובארסה, עוד שתי יריבות פוטנציאליות לפיינל-פור.
נתון שעדיין מדאיג הוא ריבאונד ההתקפה של היריבות. נכון שאמש זה היה קרב נגד מכונת ריבאונד כמו פליפה רייס (6 בהתקפה), אבל על 44 החטאות מהשדה של ריאל אסור לה לקחת 20 כדורים חוזרים בהתקפה. מכבי לא תוכל לאפשר ליריבה לקחת כ-45 אחוזים מהכדורים שנוחתים מהסל שלה ולהפוך אותם להזדמנות שנייה.
ולסיום, לאלה ששואלים אותי ברחוב "איך יכול להיות שמכבי מנצחת את ברצלונה וריאל ומתקשה בליגה?". רק נזכיר שבהשוואה לחוק הרוסי, דקות הישראלים במשחקים מול בארסה וריאל היו 45 ו-48 בהתאמה. ישנם הרבה רגעים שמכבי משחקת עם 4-5 זרים על המגרש (פארגו, היינס, רנדל, סמית' וסופו) וזו פריבילגיה שיש לצהובים באירופה. בליגה שלנו, הישראלים חייבים להיות על הפרקט לפחות 80 דקות. אבל ככה זה כשאירופה הפכה להיות כפר גלובלי וריאל וברצלונה משחקות עם כמויות בוסמנים גדולות כשכל ברזילאי או ארגנטינאי כבר הפך לאירופי.
ואף מילה על רנדל וסמית'.
-
אחוזים נהדרים מבחוץ (צילום: אלן שיבר)
-
הובס בקרב המוחות. לאסו (צילום: אלן שיבר)
-
הוא בראש הבית. גודס (צילום: אלן שיבר)
-
ואף מילה על הצמד הזה... (צילום: אלן שיבר)