שנה ויום עברו מאז אותו לילה בו ארז אדלשטיין פוטר ממכבי תל אביב. כל כך הרבה עבר על הצהובים באותם 366 ימים, שהבטיחו אז מהפכה של 12 שחקני יורוליג והפעם לא הבטיחו כלום, אבל קיבלו מהפכה של שקט. ככה זה כשפותחים עונה עם 0:8 בכל המסגרות, לעומת 3:5 במצב הזה לפני שנה.
מכבי זקוקה לניצחונות יותר מכל מועדון אחר, בין אם כדי לרתום אל העגלה שלה את הקהל או להימנע ממערבולות תקשורתיות בסיומן מאמנים מפוטרים ושחקנים נחתכים. אבל מהתוצאות עצמן קשה להסיק יותר מדי מסקנות, הן בשל גודל הדגימה והן בשל היריבות שפגשה.
ובכל זאת, אפשר לסמן הבדלים בולטים ומוחשיים בין הקבוצה הנוכחית לאסופה הבלתי מחוברת ב-2016/17. פה כמובן מתחיל ההבדל הכי משמעותי - הכימיה. הקדנציה של אדלשטיין על הקווים הייתה קצרה במיוחד, אבל מלמדת. בשלב מוקדם מאוד השחקנים הביעו חוסר שביעות רצון ממנו, בלשון המעטה, אלא שבניגוד להפועל ירושלים וקרטיס ג'רלס, מכבי נפטרה מהמאמן.
הכאוס חגג אצל אדלשטיין (אלן שיבר)
ואצל ספאחיה בינתיים מהפכה של שקט (אלן שיבר)
טביעת האצבע של ספאחיה
להבדיל מהאיש עליו כל מילה מיותרת, נבן ספאחיה רתם את השחקנים אליו מההתחלה ועד כה אין תקלות. אחת הסיבות היא כמובן השינוי הפרסונלי הקיצוני, מכוכבים עמוסי אגו כמו אנדרו גאודלוק וסוני ווימס לשחקנים שמחפשים להוכיח את עצמם, חלקם לראשונה ביורוליג, כמו פייר ג'קסון ונוריס קול. סיבה אחרת היא כמובן הפער בין אדלשטיין לספאחיה, ברזומה ובאישיות. בכל מקרה, התוצאה, לפחות בינתיים, היא תמיכה מלאה, שכמובן תעמוד למבחן כשיגיעו ההפסדים. והם יגיעו.
בינתיים גם את הניצחונות אפשר להשוות לעונה שעברה, עם הכוכבית של הבדל היריבות ביורוליג. הכוכבית הזו רלוונטית בעיקר למפגש מול ריאל מדריד, שכמובן עדיפה משמעותית מבאסקוניה, בוודאי בגרסה שהגיעה להיכל ביום חמישי האחרון. בין באמברג הנוכחית למילאנו הנוראית דאז אין פער מהותי.
קודם כל, הפעם מדובר בקבוצה שלפחות מתעניינת בצד ההגנתי. בעונה שעברה, מכבי של אדלשטיין לא החזיקה שום יריבה מתחת ל-70 נקודות, למעט נהריה ב-69:99 בחצי גמר גביע ווינר. העונה? 4 יריבות, כולל אחת ביורוליג. בכלל, מכבי פתחה את 2016/17 במעין השתוללות התקפית, עם ממוצעים של 91 נקודות בליגה ו-89.5 ביורוליג. הצד השני של המטבע היה הגנה לא קיימת, שאיפשרה 80.7 נקודות בליגה ו-94 ביורוליג. החודש? 78.7 כנגד 67 בליגה, 81 כנגד 69.5 ביורוליג.
מצבת האגו הצמצמה משמעותית בהיכל (אלן שיבר)
ובצד ההגנתי יש שיפור עצום (getty)
היררכיה במקום פופוליזם
אחד ההבדלים הגדולים בין הסגלים הוא כמובן מעמדם ההולך ונשחק של הישראלים, שבמכבי מודל 2018 כמעט ולא קיימים. ה"צברים", אותם אוהבים להזכיר בעיקר במלחמות הטוויטר בין צהוב לאדום, עדיין לא שיחקו העונה ביורוליג.
אפילו על פני שני משחקים, אפשר להסיק מסקנה אחת. באוקטובר שעבר, אדלשטיין נתן לישראלים (אוחיון, פניני, מקל, לנדסברג ואלכסנדר) 36.5% מהדקות מול מילאנו ואז ריסק אותם ל-17.5% מול ריאל מדריד, דווקא במשחק בית בו הישראלים נוטים לשחק עם יותר ביטחון. מול באמברג ספאחיה נתן לדיברתולומאו, טיוס וג'ייק כהן 25.5% מהדקות, נתון שירד באופן זניח ל-23.5% מול באסקוניה.
מה המסקנה? קודם כל, ספאחיה לא הגיע לרצות אף פופוליסט עם תחושת פטריוטיות שכנראה מקהה עבור מישהו את חדות ההפסד. אבל מה שיותר משמעותי ועולה מהמספרים הללו קשור גם להכנה המלאה והיציבה שעשתה מכבי לעונה. הצהובים הגיעו למשחק הרשמי הראשון עם רוטציה והיררכיה יחסית ברורה, גם אם לחלל של הגו-טו-גאי נכנס פעם ג'קסון ופעם קול. ניתן לראות את זה גם במשחקים עצמם, בהם ספאחיה הפגין עליונות בניהול המשחק, בכמות ובתזמון החילופים על פני אנדראה טרינקיירי ופבלו פריג'יוני.
רול קלע מצוין, אבל למכבי עדיין חסר כוח אש מבחוץ (אלן שיבר)
בור קליעה בעמדות 3-4
תמרור אזהרה אחד עולה כנגד העונה שעברה וממחיש את הצורך שעדיין קיים בסגל של מכבי. הצהובים מדורגים בטופ 6 של היורוליג ברוב הקטגוריות החשובות (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, איבודים). איפה לא? במספר זריקות עונשין וכמות שלשות, שני נתונים שמתכתבים אחד עם השני. למכבי הנוכחית חסרה קליעה שתרווח ותאפשר לחודרים המעולים שלה, ג'קסון וקול, לעשות נזק אמיתי ולייצר בעיית עבירות ליריבות.
מייקל רול זה פלוס משמעותי, אבל מלבדו אין הרבה איומים בקץ' אנד שוט. ג'ונה בולדן היה אמור להיות אחד כזה מעמדה 4, אבל בינתיים לא פוגע. גם יתר הגארדים לא מתמחים בזה. התוצאה היא שמכבי אמנם מאוד אפקטיבית בזריקות ל-2, עם האחוזים הטובים ביורוליג וכמות הזריקות הרביעית בגודלה, אבל בתחום ההולך וגדל בחשיבותו, השלשות, היא חמישית מהסוף עם 11 בלבד על פני 80 דקות. החולשה של בולדן ומעמדו הלא ברור של כרם משעור ביורוליג מעידים על צורך בתוספת של קלע לעמדות 3-4.
אולימפיאקוס תגיע הערב להיכל, במבחן הכי משמעותי עד כה של ספאחיה ושחקניו. להבדיל מבאמברג החלשה ובאסקוניה החבולה, המפגש מול היוונים ימחיש אם המסקנות שהחלו להתגבש בחודש הראשון של העונה מחזיקות מים גם מול אריות היורוליג.
החולשה של בולדן משאירה חלל בעמדה מספר 4 (אלן שיבר)
בינתיים מכבי נראית טוב, אבל המבחנים הגדולים עוד לפניה (אלן שיבר)