הגיע הזמן לדבר על ניקולה וויצ'יץ', מנהלה המקצועי בתואר ובפועל של מכבי תל אביב. הגדרות התפקיד של המנהל המקצועי אינן קבועות או חקוקות בסלע והן בהחלט יכולות להשתנות בהתאם לזהות המועדון ולפרסונות השונות. ובכל זאת, תהא הגדרת התפקיד אשר תהא, הרי שהמנהל המקצועי, גם אם לא באופן בלעדי, אחראי על, אה, ההחלטות המקצועיות במועדון. בדיוק על זה רציתי לדבר אתכם היום.
מכבי תל אביב של וויצ'יץ' קיבלה מספר החלטות מקצועיות משמעותיות בעונה האחרונה. המשמעותית מכולן נגעה למהפכת הסגל של הקיץ האחרון, עת הותזו ראשיהם של (כמעט) כל מי שלבש צהוב כחול בעונת 2016/17. אליה נגיע עוד מעט.
נתחיל דווקא מההחלטה שלא להחליט. מכבי תל אביב של וויצ'יץ' שייכת לחבורה אקסקלוסיבית ומצומצמת של קבוצות יורוליג שלא ביצעו ולו שינוי אחד ויחיד בסגל השחקנים או במצבת המאמנים מתחילת העונה. אמת, נכון לרגע זה, עומדת מכבי במשימה האירופאית שהציבה לעצמה, כשממוקמת היא במקום שמוביל לרבע הגמר (ולבומבה בפרצוף שתחטוף ברבע הגמר מצסק"א). מצד שני, סגנית מחזיקת הגביע הטרייה מצויה בתקופה לא טובה. אפשר וכדאי לקרוא לזה משבר.
עזבו לרגע את ההפסדים ביורוליג או בגביע המדינה. עזבו גם את היכולת המקצועית הירודה אפילו כשמנצחים. הבעיה של מכבי יותר עמוקה מהמאזן שהיא מציגה לראווה העונה. כשהייתה בשיאה, הציגה לראווה חבורה של שחקנים בינוניים אך מחוברים ומחויבים, שהתגבשו במהירות מפתיעה לכדי קבוצה. נכון לסוף חודש פברואר, נותרה החברה בינונית בדיוק כפי שהייתה, רק שבינתיים נפרמו להם החיבורים.
לא צריכים לשהות בחדר ההלבשה הצהוב כדי להבין שמשהו במכבי נסדק. המשהו הזה נוגע לחיבורים בין השחקנים לבין עצמם ובין השחקנים לבין המאמן הקרואטי שלהם. גם הפאסון המפתיע שהוצג לראווה כבר בשבועות הראשונים של העונה הלך לו לאיבוד והוחלף בפאניקה שמציג לראווה הקואץ' מאחורי הקווים ובהתנהלות היסטרית של השחקנים על הפרקט עצמו. ובטוויטר.
לא צריך לשהות בחדר ההלבשה כדי להבין שהחיבורים של ספאחיה נפרמו (getty)
כאן אמור להיכנס לתמונה המנהל המקצועי. בניגוד לעונות הקודמות, וויצ'יץ' מודל 2017/18 איננו יושב על הספסל במשחקים. ובצדק. הניתוק הפיזי הזה אמור לסייע למקבל ההחלטות להביט במתרחש בעיניים בוחנות ומנותקות מהרגש ורעשי הרקע אליהם נחשפים יושבי ספסל המחליפים. הוא אמור לזהות תהליכים שעוברים על הקבוצה מתוך תפיסה רוחבית רחבה, שמנותקת מהתרחשויות יום-יומיות שעוברות על כל קבוצה. וכאן ההבדל הגדול בינו לבין המאמן.
כל אלו אמורים היו להוביל את וויצ'יץ' לשלב שבו הוא מבין שמכבי צריכה שינוי. ולא בגזרת המאמן. לנבן ספאחיה מניות בכורה בהלחמתו של הסגל שנבנה בקיץ לכדי קבוצה תחרותית ביורוליג. גם אם נתעלם מהצורך של מכבי ביציבות על הקווים, לאחר רכבת השדים ההזויה של השנים האחרונות, הרי שגם בחינת תפקודו של המאמן החדש-ישן שלא על דרך ההשוואה לאסונות שהיו שם לפניו, מובילה למסקנה שאמנם הכדורסל של מכבי נמצא בנסיגה ולא במגמת שיפור, אבל ספק אם זוהי סיבה טובה מספיק לשלוח הביתה מאמן לפני שניתנה בידו ההזדמנות לשיפורים ושדרוגים בסגל תוך כדי תנועה.
עצירה מתודית, ברשותכם. סביר להניח שיש מביניכם שלא מבינים במה מדובר ומדוע שוב נטפלים לאיש שהצליח לשכנע גם את שר הפנים דרעי (ולא רק את פדרמן סניור) שהוא יותר ציוני וישראלי ממני וממך. תקציבה של מכבי איננו נקבע בידי ניקולה וויצ'יץ', שבסך הכל ניזון מהאופציות הכלכליות שניתנות לו על ידי הבוסים הצהובים. ואם אין תקציב לחיזוק, אז אין חיזוק. הבעיה היחידה היא שאם זהו אכן המצב, אז למה לעזאזל צריכים מנהל מקצועי?
אם ניקולה וויצ'יץ', שהצליח בדרך פלאית ונסית לשמור על כסאו ותפקידו (ואף לחזק את מעמדו) אחרי שבמשמרת שלו התפלשה מכבי תל אביב בבוץ, התפרקה והתרסקה מקצועית ותדמיתית, מבין שיש מקום לשינוי בקבוצה אבל לא מקבל לידיו את החופש והאפשרות לעשות כן, אז מותר לו לעשות מה שעושים אנשים הגונים ובעלי עמוד שדרה נוהגים לעשות במקרים כאלו. אם הבעיה של וויצ'יץ' היא היעדר שיתוף פעולה מצידם של הבוסים הצהובים, מותר לו גם להגיד שאם דעתו (שוב) לא מיושמת, אז הוא מניח את המפתחות. הצחקתי אתכם, אה?
מנותק מהרגש ורעשי הרקע, וויצ'יץ' אמור להגיב לנסיגה של מכבי ת"א (אלן שיבר)
בעיה חמורה לא פחות היא אם וויצ'יץ' לא מבין שחייבים שדרוג. וכאן מתחבר לו הדיון גם להחלטות המקצועיות שהתקבלו בקיץ האחרון. התקפית, נבנתה העונה מכבי על בסיס ההנחה שקו אחורי בראשות פייר ג'קסון ונוריס קול יוכל לתת לה עדיפות על פני לא מעט יריבות ביורוליג. מכבי ויתרה במודע על צירופו של גו-טו-גאי בעמדות 2-3, שיוכל לתת לה יכולות יצירה במצבי אחד על אחד מחד ומאידך גודל ואתלטיות, לטובתם של שני מובילי כדור קטנים. למעט מספר דקות פה ושם, לא הצליח ספאחיה לייצר חיבור על הפרקט בין ג'קסון לקול ובכך הותיר על הפרקט משך דקות ממושכות אופציות מוכשרות הרבה פחות. אבל כל עוד פרחו השניים כשכל אחד בנפרד, דיינו. בשבועות האחרונים, ועזבו אתכם לרגע מסטטיסטיקות, גם זה כבר לא קורה. גם לא בליגה. גם לא בגביע.
פנאתינייקוס צירפה לאחרונה את מייק ג'יימס לקו אחורי שכולל כבר שחקנים מוכשרים מספיק, כולל ניק קלאת'ס. מכבי תל אביב יכולה להסתפק בפחות, אבל מצבת הגארדים שלה נראית כזועקת לרענון, עם כל הכבוד למספרים שמנפק לאחרונה דיאנדרה קיין (ולהגנה שלו – שמקבלת יותר קרדיט משמגיע לה באמת), לכדורסל האסתטי והממש לא יעיל של מייקל רול ולתזזיתיות הסימפטית של דיברתלומיאו.
המצב דומה גם בפורוורדים. ג'ונה בולדן הוא וואחד פוטנציאל, שיוכל לתרגם את כשרונו ואת האתלטיות שלו לכדי קריירת NBA משובחת. הבעיה המרכזית איתו שהכשרון הניכר מתקזז לרוב עם הבוסריות והיעדר הבנת המשחק. במיוחד בהגנה. זה לא מקרי שהאוסטרלי-אמריקאי לא התלבש בגמר הגביע מול חולוניה. במשחקים על הכסף, חשש ספאחיה לשים את הצ'יפים עליו (וטעה).
כשמוסיפים לכך את ההיחלשות הברורה של דשון תומאס אל מול התצוגות של תחילת העונה, מבינים שגם בעמדות 3-4 אפשר בהחלט לחשוב על אופציות לשדרוג. אולימפיה מילאנו התחזקה במהלך העונה במינדאוגאס קוזמינסקאס (כאשר היו שטענו שגם מכבי התחרתה על שירותיו). מכבי תל אביב יכולה להסתפק בפחות, אבל בהחלט יכולה להיעזר בשיפורים גם בעמדות הללו, עם כל הכבוד ליכולות המשופרות של ג'ייק כהן.
מכבי נותרה מהקבוצות היחידות ביורוליג שלא עשו שינוי בסגל במהלך העונה (getty)
ואתם יודעים מה? לא נכתוב דברים דומים על עמדת הסנטר של מכבי. למרות שגם שם המצב דומה וכך גם המסקנות. מכבי תל אביב וניקולה וויצ'יץ' זכו ללא מעט מחמאות על ההחלטה להיפטר הקיץ מ(כמעט) כל ישראליה. רובן היו מוגזמות למדי.
אין שום ספק שאלכס טיוס מהווה שדרוג משמעותי לעומת כל מה שלבש צהוב ואחז בתעודת זהות כחולה מהרגע שהאיש עזב או הועזב לטורקיה. אין גם ספק שההתאקלמות המהירה והיכולות של ג'ון דיברתולומיאו הפכו אותו כבר מתחילת העונה לשחקן ליגה מצוין. שחקן ליגה, כן? ספק רב אם מישהו מהאחרים שהוחתמו עדיף על פני אלו שנזרקו. כולל ג'ו אלכסנדר. כולל גל מקל. כולל ובמיוחד גיא פניני.
ניקולה וויצ'יץ' הוא מנהל מקצועי שכשל בתפקידו כישלון חרוץ משך שנים. תחילת העונה הזאת נטעה את התחושה שהפעם – כשנתנו לו יד חופשית – הדברים נראו טוב יותר. עם הדגש על המילה יותר, כי כל הבחינה כאן נעשית על בסיס השוואתי, על רקע הקטסטרופה הנוראית אליה היה אחראי (גם אם לא היחיד) לפני כן. כי פתאום, אחרי שהתרגלנו להחלטות מקצועיות רעות מאוד שהובילו לעונות רעות מאוד, גם קבוצה בינונית מרגישה כמו הישג גדול.
כעת, כשנכנסת מכבי תל אביב אל הישורת האחרונה של עונת המשחקים הנוכחית, יש לוויצ'יץ' הזדמנות נוספת להוכיח שהוא יודע מה שהוא עושה. שהוא ראוי לתפקידו. מכבי תל אביב לא צריכה שינויים מרחיקי לכת בסגל שלה, אבל היא כן זקוקה לחיזוק נקודתי, באחת מנקודות התורפה שלה. לשם כך – ובדיוק לשם כך, היא משלמת כסף גדול למנהל מקצועי. ועכשיו כל שצריך הוא לעשות הוא לבצע את העבודה שלו.
רגע, אין גיפים?
הם משלמים למנהל מקצועי, עכשיו הוא רק צריך לעשות את העבודה שלו (אלן שיבר)