מכבי תל אביב היא כרגע קבוצת ההגנה הכי גרועה ביורוליג. שזה קצת מוזר, תודו, מאחר שההגנה הייתה הטיקט של מכבי תל אביב בחלקים הראשונים והמוצלחים של העונה. ונכון, סטטיסטית, יש קבוצה אחת שסופגת יותר ממנה בממוצע למשחק (מילאנו). וכן, יש גם את העניין הזה שבו קצב המשחק המהיר יחסית של מכבי מייצר יותר התקפות לשתי הקבוצות ומגדיל גם את כמות הנקודות.
אה, ובמדד ממוצע הספיגה הידוע כ- TRUE SHOOTING היא דווקא בסדר. העניין הוא שהסטטיסטיקה במקרה המסוים הזה לא מספרת את כל הסיפור. כי מכבי תל אביב, נכון לעכשיו, היא קבוצת ההגנה הכי גרועה ביורוליג. היא קבוצה נטולת פתרונות פרסונליים בהגנה. היא קבוצה נטולת פתרונות קבוצתיים בהגנה. בקיצור, היא קבוצה נטולת פתרונות.
חימקי מוסקבה, הקבוצה שהתארחה אמש ביד אליהו הישן, היא קבוצת התקפה בינונית למדי. לא רק בגלל ממוצע הנקודות (למטה מ- 78 למשחק), אלא גם בגלל היכולות. אתמול, היא התייצבה למשחק כשהיא פצועה, שסועה ומסוכסכת מבפנים.
ואתמול, כדי להעצים את רמת המבוכה, היא גם שיחקה רע. וקלעה רע. נדגים במספרים: חימקי מוסקבה קלעה מול מכבי תל אביב 94 נקודות, ביום שבו היא מצליחה לייצר 8 מ-30 לשלוש נקודות (שזה קצת פחות מ- 27%). וביום שבו היא קולעת בזריקות מחצי מרחק 2 מ-8 בלבד. וזה לא חשוב, מאחר שההגנה המגוחכת של מכבי תל אביב אפשרה לה לקלוע 64% ל-2 נקודות, מתוכן 25 מ-34 בזריקות מהצבע (74%). ואתם כבר יודעים למה, נכון? כי מכבי תל אביב, עד שלא תוכיח אחרת, היא קבוצת ההגנה הכי גרועה ביורוליג.
מכבי שיחקה רע, רע מאוד (אלן שיבר)
העניין הוא שגם תכנית המשחק ההגנתית של ספאחיה אמש, אם לומר את האמת, גרועה באותה מידה. ההחלטה המרכזית שהתקבלה הייתה שהאחרים ינצחו. כלומר, כל מי שאיננו אלכסיי שבד. למערכה נשלח דיאנדרה קיין – השומר האישי הטוב ביותר שיש לספאחיה להציע. נו, אז מספר התקפות זה עבד לא רע. לא יותר ממספר התקפות.
כי עם כל הכבוד ליכולות האתלטיות ופיזיות של קיין, שבד כבר גבר על אתלטיים ופיזיים ממנו. ועם כל הרצון הטוב, צריכים הגנה מתואמת בהרבה כדי לנסות ולהאט את השחקן היקר ביותר ביורוליג. אמרנו מתואמת? נתחיל בדוגמא להיפך הגמור.
שימו לב כאן לאלכסיי שבד (מס' 1) שנשמר בפינה על ידי דיאנדרה קיין. לאחר מסירה אחת, הוא זוכה לחסימה ממוניה (מס' 12), עליו סוג של שומר דשון תומאס. תומאס יכול לנקוט בכל מיני שיטות הגנתיות כדי לנסות ולסייע לחברו קיין במשימתו הקשה, אבל הוא מעדיף שלא. כי מאמץ, תקשורת או תיאום, מסתבר, זה לחלשים.
via GIPHY
תכנית המשחק ההגנתית קרסה. ספאחיה (אלן שיבר)
נחזור עכשיו לתכנית המשחק. אז הרעיון המרכזי, כפי שכתבנו, היה להוציא הכדור מידיו של שבד ולהכריח את האחרים לקבל ההחלטות ולזרוק. שזה, למען האמת, נחמד – אבל לא יותר מרעיון פשטני ומעט פופוליסטי. תפקידו של המאמן איננו מתמצה רק באיתור קלישאה הגנתית, אלא בבניית מארג הגנתי קבוצתי שיוכל לתת לקלישאה סיכוי סביר להצליח.
מרגע שזינקה, או לפחות יצאה מכבי הגנתית על תחילת המהלך של שבד לכיוון הטבעת, בד"כ לאחר פיק אנד רול גבוה לו זכה, התחילו החיים עצמם. וכאן צריכים להזיז את החיילים בתיאום. בפועל, פשוט אפשרה מכבי זריקות פנויות. לעיתים היו אלה זריקות מבחוץ של הגבוהים שחסמו לשבד. שלושה מהם (גיל, תומאס ומוניה) זרקו 9 שלשות וקלעו 4 מתוכן. והכל, אבל הכל, היה קל קל קל.
ואין דוגמא יותר מובהקת וטובה מאשר המהלך שהפסיד למכבי את המשחק. קצת יותר מ-40 שניות לסיום, הלכה חימקי לתרגיל פיק אנד רול של שבד עם מלקולם תומאס (מס' 23), כשמיד לאחריו קופץ גיל (מס' 13) לאזור קו שלוש הנקודות. טיוס, נאמן לתכנית המשחק ההגנתית, יצא יחסית גבוה כדי לעצור את אלכסיי שבד. ומישהו, במקרה הזה מייקל רול, צריך היה להגיב ולכסות את המסירה הקרובה (לפחות עד שטיוס יחזור ויפנה את תומאס). אבל היסס, ויתר וטעה. והפסיד.
via GIPHY
שבד חגג על האין הגנה בצהוב (אלן שיבר)
ולעיתים רבות במיוחד, אפשרה מכבי זריקות קלות מהצבע. למשל, במקרה הזה, אחרי תרגיל פיק אנד רול וחסימה גבית. שימו לב שאף אחד לא אוסף את החיתוך של מלקולם תומאס (לא פייר ג'קסון ולא דשון תומאס). ואם אף אחד לא יכול לטפל הגנית בגבוה שמתגלגל לסל, אז כנראה שהטיפול ההגנתי שגוי, או שהוא ממש, אבל ממש, לא מתואם.
via GIPHY
לא שהפתרונות ההגנתיים האחרים אשר נוסו נחלו הצלחה גדולה בהרבה. גם כאשר הציעה ההגנה הצהובה פתרונות נסוגים יותר למהלך הפיק אנד רול הבסיסי של שבד, עדיין נראו למרחוק אותן הבעיות. למשל כאן, לאחר עוד פיק אנד רול של שבד עם מלקולם תומאס.
כשתומאס מתגלגל ונע ללא כדור לעבר הטבעת, היחידים שיכולים (ולו תאורטית) לכסותו הם טיוס בעצמו, ובעיקר ג'קסון שיכול לנסות להשהות אותו עד שהגבוה ההגנתי מתייצב במקום. אז עכשיו – הסתכלו רגע על ג'קסון, ותגידו לי אתם אם הוא בעניין של השהייה. או בעניין של תגובה הגנתית כלשהי.
via GIPHY
לא קל להיות מאמן כדורסל. לעיתים אתה עלול למצוא עצמך מאמן חבורת שחקנים בינונית למדי אשר מהם מצפים ליותר מדי. לעיתים תצטרך למצוא הדרך להפוך חבורה מאותגרת הגנתית לכזאת שתוכל להתמודד עם ההתקפות היריבות שבאות עליה לכלותה. ולפעמים, מסתבר, תצטרך לעשות את כל זה גם אם אלו שאחראים על התקציב ועליך לא מוכנים להשקיע (מספיק או בכלל) כסף כדי לחזק את הסגל ולנסות ולמזער את הנזקים, הכשלים והקשיים.
לא קל להיות מאמן כדורסל, אבל בשביל זה משלמים לנבן ספאחיה כסף. הציפיות הסבירות ממנו אינן צריכות להיות חלק מחבורת העילית של היורוליג, כי הכלים שעומדים לרשותו רחוקים משם כרחוק ג'ון דיברתולומאו מאלכסיי שבד. הציפיות הסבירות מספאחיה הן שיוכל להעמיד קבוצה שתציג רף של שיפור ככל שהעונה מתקדמת. ולא תציג גרף של התדרדרות עקבית מחודש לחודש.
למכבי תל אביב נותרו עדיין סיכויים להעפיל לשלב ההצלבה של היורוליג. כדי שתעשה זאת, תצטרך לנצח ב-ל-פ- ח-ו-ת שניים מארבעת המשחקים שנותרו לה. כדי שתוכל לנצח ולו אחד מהם, סביר שתזדקק להפקת לקחים, או לפחות להתעלות הגנתית חד פעמית. הדרך לשם עוברת במחשבות טקטיות מחודשות, או חשוב מכך – ביכולת לגייס לשם כך נפשית ומנטלית את השחקנים שנמצאים על המגרש ועל הספסל. לחרדתם של האוהדים הצהובים, כלל לא בטוח שיכולים הם לבנות על אחת משתי החלופות הללו בשלב זה.
על פי יחסי הכוחות בתחילת העונה, ניתן היה להתייחס להעפלה לשלב הפלייאוף של היורוליג, ולא משנה מאיזה מקום, כאל הצלחה. העניין הוא שהגרלת המשחקים, המומנטום המוקדם שצברו הצהובים והמאזן אל מול היריבות הישירות עם הכניסה לשלבי ההכרעה של העונה הסבירה – משנים את התמונה ומקצינים את המסקנות.
אם תצליח מכבי תל אביב למצוא את הדרך לאבד את הכרטיס לשמינייה הבכירה של המפעל, בנסיבות שתיארנו עכשיו, לא יהיה מנוס אלא להתייחס ליכולתה בשלבים המכריעים של העונה כאל מפגן של לוזריות, ואל העונה האירופאית כולה כאל כשלון חרוץ.
לא קל להיות מאמן, אבל בשביל זה משלמים לספאחיה. לא? (אלן שיבר)
יצטרכו לנצח לפחות בשני משחקים עד לסיום העונה כדי להשאיר סיכוי (אלן שיבר)