כישלון, לפחות לפי המילון אותו בדקתי, משמעו חוסר הצלחה. לחילופין, המשמעות של כישלון הינה אי השגת מטרה או אי הצלחה בביצוע משימה. לכן, ככה לצרכי פתיחת הדיון (ובניגוד לשיח המייגע לאחר כישלון נבחרת ישראל בקיץ האחרון, לדוגמא), הרי שניתן להתאכזב פחות או יותר מעונת היורוליג של מכבי תל אביב, אבל מיותר להתווכח עם השורה התחתונה. מכבי לא העפילה לשלב השני של היורוליג, הוא שלב ההצלבה אליו המשיכו שמונה הראשונות. ולכן, מכבי תל אביב נכשלה, גם העונה, בקמפיין האירופי שלה.
אז נכון שהפעם, בניגוד לעונת 2015/16, מכבי לא ירדה ליגה. ונכון שהפעם, בניגוד לעונה שעברה, הייתה מכבי תחרותית יותר ביורוליג. אבל נכון גם שאין באמור לעיל כדי להקטין את מידת ורמת הכישלון. אולי, אם כבר, ההיפך הוא הנכון. לכישלון העונה מלווה גם מימד משמעותי של ייאוש. של הבנה שלא בטוח שניתן יהיה להשתפר גם בעונות הקרובות. שייתכן בהחלט שזה מה יש. וזה מה יהיה גם להבא.
מכבי תל אביב אוחזת בתקציב שחקנים בינוני ומטה ברמת המפעל בו היא מתחרה. לפחות במבנה הבעלות הנוכחי שלה, סביר בהחלט להניח שדבר זה לא ישתנה בעתיד הקרוב. אם כך, ובהינתן מצב נתון שבו מכבי איננה חברה של קבע במועדון שמונה העשירות של המפעל השני בטיבו בעולם, הרי שהדרך להעפלה לשלבים הבאים ביורוליג עוברת דרך ליהוקים איכותיים במיוחד בבחירת סגל השחקנים וצוות המאמנים.
על צוות המאמנים נדבר בהרחבה בשבוע הבא, לאחר המשחק בוולנסיה. היום נדבר על סגל השחקנים.
סגנית מחזיקת הגביע יצאה העונה לדרך חדשה, כך נטען בקיץ האחרון. היא עברה מספר שינויים מבניים אשר הובילו, כך למדנו, לביטול שיטת בחירת השחקנים שהונהגה שם בשנים האחרונות, קרי השיטה בה כל מיליציה שונה בוחרת מספר שחקנים. כלומר, אם בעבר הקרוב נבחרו מספר שחקנים על ידי המאמן, מספר שחקנים אחר על ידי השילוב של וויצ'יץ' את אבן, ואחרים הונחתו כאן כהחלטת הדור המבוגר או הדור הצעיר של ההנהלה – הרי שבעונת 2017/18, כך התבשרנו, נעשתה בחירת השחקנים באופן מקצועי ואחיד, כשהמנהל המקצועי בתואר הינו גם המנהל המקצועי בפועל. ושהוא, בצוותא עם המאמן, מקבלים את ההחלטות. שזה נחמד. לפחות על הנייר.
את "הדרך החדשה" הוביל המנהל המקצועי, הפעם בתואר ובפועל (אלן שיבר)
מאחר שהסגל שרעה בשדות יד אליהו הישן בעונה האחרונה נמחק עד ליסוד ותחתיו הולחם רוסטר חדש מהניילונים, אפשר בהחלט להבין את הטענה הבסיסית אשר מושמעת מכיוון הצהובים, לפיו קשה לצפות להצלחות מיידיות מקבוצה שרק החלה את תקופה ההרצה שלה. ולפחות בתאוריה, הרי שאם מצליחים להותיר לקראת העונה הבאה את שלד הקבוצה הנוכחית ואליו מוסיפים את הנקודות החסרות – הרי שמכאן יכולה לצמוח הבשורה, לא? אז זהו. שלא בטוח.
בואו ננתח לרגע, עם סיומה המעשי של עונת היורוליג, את העמדות השונות במכבי, כדי לנסות ולאמוד את מידת ההצלחה בבחירת השחקנים מחד, ואת הפוטנציאל לעתיד מאידך. בבסיס הניתוח עומדת שאלה בסיסית אחת: האם יש למכבי, באיזושהי עמדה על המגרש, ליהוק עליו היא יכולה לבנות כשחקן חמישייה איכותי בעונה הבאה?
בעמדת הרכז בחרה הקיץ מכבי ללכת על פייר ג'קסון כזה שיוביל את הקבוצה. כאשר נבהלה ממידת גודלו הפיזי (הקטן), מיהרה להחתים בנוסף את דיאנדרה קיין הפיזי. כאשר נחרדה מכך שכל קבלת ההחלטות שלה תגיע אך ורק משני אלו, החליטו שם לצרף עוד גארד מוביל כדור (וקטן) בדמות נוריס קול. אז למקרה שלמישהו היה ספק כלשהו, עכשיו כבר רבים מבינים שג'קסון לא מתאים להיות הפליימייקר של קבוצה בעלת שאיפות במפעל.
מעבר לנחיתות הבסיסית של כל קבוצה שאוחזת בשחקן קטן מימדים שכזה, הרי שהשילוב בין יכולות ההגנה שאין לו לבין חוסר היציבות המובנה שיש לו, כמו גם התחושה שלא זה האיש – ולא רק מסיבות מקצועיות - שיכול להוביל קבוצה אחריו, מדגיש שלפחות ברמת הרכז הפותח, מכבי כאן נכשלה. ולפחות בעמדת הרכז הפותח, יצטרכו הצהובים להתחיל הקיץ מחדש.
בעמדת הרכז, מכבי שוב תצטרך להתחיל הקיץ מחדש (getty)
בעמדת הגארד הנוסף/הקלע, קרי עמדה מספר 2, הריצה מכבי העונה לא מעט וריאציות שונות, כשהמרכזיות שבהן היו מייקל רול ודיאנדרה קיין. שניהם הגיעו לקבוצה בכסף קטן יחסית ושניהם נחשבים כרגע כהצלחה יחסית. כלומר, יחסית לציפיות. רול שידרג את ממוצעיו במהלך העונה וכרגע עומד על 9.1 נקודות, עם 51% ל-2 נקודות ו 43% ל-3 נקודות. הוא גם השחקן ששיחק יותר מכל אחד אחר העונה ביורוליג (26 דקות בממוצע) והתחושה לגביו היא שזה שחקן שעליו ניתן לסמוך. שיש בו שילוב חשוב בין אינטליגנציית משחק גבוהה לבין שקט נפשי.
קיין, אשר ברור שהליהוק המתאים לו איננו בעמדת מוביל הכדור המרכזי, נראה בשלבים המוקדמים של העונה כעול התקפי על הקבוצה. שלצד יכולותיו הפיזיות וההגנתיות הגבוהות פוגע בקבוצה הן ביכולות הסיום, הן בזריקה מבחוץ (ומהקו) והן בקבלת ההחלטות בהתקפה. נו, אז למרות משחק רע אמש בחבל הבאסקים, אפשר לקבוע באופן ברור שקיין הוא השחקן המשתפר ביותר של מכבי העונה. שהוכיח שהוא שווה מקום בסגל של קבוצת יורוליג מהרמה הבינונית ומטה. שקיים בו פוטנציאל גם בצד שאליו מתקיפים. גם מייקל רול וגם דיאנדרה קיין יהיו במכבי בעונה הבאה, אם לא יחולו הפתעות בלתי צפויות. גם מייקל רול וגם דיאנדרה קיין יכולים לסייע למכבי גם בעונה הבאה. בעיקר כשחקני ספסל. גם בעמדה הזאת, לפחות בכל הנוגע לזהותו של השחקן שאמור לעלות בחמישייה בעונה הבאה, קשה לראות כאן איזושהי הצלחה גדולה.
בעמדת הסמול פורוורד קשה במיוחד לנהל דיון ביחס לבחירות אשר נעשו בקיץ האחרון, בעיקר מאחר שמכבי תל אביב לא החתימה אף סמול פורוורד בקיץ האחרון. אז נכון, עמדות זה לחלשים. ונכון שאותו רול יכול לשחק – ושיחק - בעמדה מספר 3. ונכון שדשון תומאס קיבל שם לא מעט דקות. ונכון שהוחתמו וצורפו גם כארם משעור ויובל זוסמן. במילים אחרות: לא הוחתם אף שחקן פותח בעמדה זאת. כלומר, במקרה המסוים הזה – מכבי בחרה להיכשל. והצליחה. וגם כאן, בדומה לעמדות שנותחו עד עכשיו, תצטרך מכבי להתחיל מחדש גם בקיץ הקרוב.
קיין ורול יוכלו לתרום, אך לא כשחקני חמישייה (אלן שיבר)
תחזיקו מעמד, כי נותרו לנו רק עוד שתי עמדות לנתח. בעמדת הפאוור פורוורד, היא עמדה מספר 4, הלכה מכבי הקיץ על שיחוק. כמו שהיא אוהבת. היא דגה את ג'ונה בולדן המוכשר ממעמקי הליגה האדריאטית, כתחנת ביניים לפני הצטרפותו לפילדלפיה מליגת ה-NBA. שחקן בעל פוטנציאל גדול שהגיע בכסף קטן. ועוד עם אופציה להשבחה כספית מסוימת. נו, כמו ההוא שהיה שם לפני עונותיים. נו, ההוא שדובר את השפה של וויצ'יץ' (וספאחיה). זה שנבחר גבוה בדראפט. תיכף ומיד ניזכר גם בשמו. כמחליף צוות לידו, בהחלטה של הרגע האחרון, דשון תומאס.
מכבי שמה את הצ'יפים שלה על בולדן. עד למשחק אמש, הוא פתח בכל המשחקים בהם היה כשיר. וסיפק תוצרת שמזכה אותו בתואר הפאוור פורוורד הכי חלש ביורוליג. ואם נדמה היה שמכבי תילחם בכל הכוח על מנת להשאיר אותו בעונה הבאה, כדי ליהנות מפירות התקדמותו, הרי שספק רב אם גם שם משוכנעים שיוכל להשלים את הפערים הגדולים ברמת הבנת המשחק (בשני צידיו) הנדרשת כדי להפוך להיות פאוור פורוורד פותח טוב ברמת היורוליג גם בעונה הבאה עלינו לטובה. אבל עד שזה יקרה, אפשר לקבוע באופן חד משמעי שהעונה, גם בעמדה זאת, נכשלה מכבי בבחירה שביצעה.
בעמדת הסנטר הפותח הוחתם הקיץ ארט פראחוסקי. שלא יהיה בה בשנה הבאה, כי ברור שאף אחד לא באמת חושב שהוא מתאים. ואף אחד לא באמת חושב שטיוס הוא הסנטר המוביל לאורך עונה שלמה. נו, אז גם כאן – ולמען ההגינות, צריך להודות שזו העמדה הקשה ביותר לאיוש, לא הצליחו לאתר ולהחתים את הסנטר הפותח הנכון. גם כאן אפשר להכריז על כישלון.
גם בעמדת הסנטר - כישלון (אלן שיבר)
לסיכום, אפשר להכריז שמקבלי ההחלטות במכבי נכשלו הקיץ בלפחות 4 מ-5 שחקני החמישייה שנבחרו בעמדות השונות על המגרש. ועם אחוזי הצלחה נמוכים שכאלה, הרי שאין שום סיבה להאמין שהדברים ישתפרו גם בעתיד. אה, רגע, אבל למה לכתוב "מקבלי ההחלטות" ברבים? למכבי תל אביב יש מנהל מקצועי ושמו ניקולה וויצ'יץ'. שהועמד לרשותו תקציב לא מרשים בעליל. ושהצליח לעשות, בהתאמה, עבודה לא מרשימה בעליל. מכבי תל אביב לא בנתה השנה סגל שחקנים רע. ולראיה, היא הצליחה להיות תחרותית בחלקים משמעותיים של העונה. מצד שני, היא גם לא בנתה סגל שחקנים טוב. והיא נכשלה כישלון חד משמעי באיתור שחקני חמישייה (להבדיל משחקנים משלימים טובים).
ומאחר שתקציב השחקנים, על פי הידוע לנו, לא עומד להשתדרג, תזדקק מכבי בעונה הבאה לאחוזי הצלחה גבוהים בהרבה בכל הנוגע לבחירת השחקנים החדשים. כלומר, בבחירת שחקני החמישייה. ומאחר שהסטטיסטיקה איננה משקרת, איזו סיבה יש להאמין שמי שנכשל עד כה יצליח דווקא בקיץ הבא? אם הכסף שעומד לרשותה של מכבי תל אביב הוא בינוני ושאיפותיה ביורוליג גבוהות, הרי שזקוקה היא לניהול מקצועי וקבלת החלטות ברמה הגבוהה ביותר באירופה. הבעיה היא שאין לה כזה כבר הרבה מאוד שנים. וכנראה שלא יהיה לה גם בעתיד הקרוב.
וויצ'יץ' קיבל תקציב לא מרשים ועשה עבודה לא מרשימה. אז למה שמשהו ישתנה? (אלן שיבר)