לרגע אחד, בחודש מאי האחרון, אא"ק אתונה חזרה לימיה הגדולים. הזכייה בליגת האלופות של פיב"א בעונה שעברה הציתה מחדש את המסורת במועדון היווני שבשנות השישים שלט ללא עוררין בכדורסל היווני, וב-2002 זכה באליפות האחרונה שלו. בעונה שעברה אא"ק זכתה גם בגביע היווני, לראשונה זה 17 שנה.
- הערב, 19:25, ישיר ב-5STARS: הפועל ירושלים פותחת עונה אירופית אצל אא"ק אתונה
ואסיליס, בעל דוכן עיתונים ("ומגזינים, תרשום שאני מוכר גם מגזינים") ברובע ארמו שבמרכז אתונה ואוהד אא"ק, נזכר בימים ההם בערגה. הוא בן 63 אבל בזכייה של אא"ק בעונה שעברה הוא התרגש כמו ילד, התרגשות שניכרת עליו גם היום. "זה גרם לי לחזור אחורה לילדות. בשנות ה-60 זכינו באליפות אחר אליפות, בתקופה שבה אולימפיאקוס עוד לא היתה מה שהיא היום ופנאתינאייקוס הייתה רגילה להפסיד לנו בגמר אחרי גמר".
קווי דמיון רבים בין ירושלים לאא"ק
המהפכה שאחרי השיא
למרות עונת השיא, "הנשר הדו-ראשי" התקשה לשמור על כוכבי העונה שעברה. ה-MVP של המפעל בעונה שעברה מני האריס, אמנם הצטרף לדיוויד בלאט בקדם עונה של אולימפיאקוס כדי להשלים את הסגל, אך לא קיבל חוזה ומעדיף לחכות בבית להצעה אטרקטיבית למרות לחץ בלתי פוסק מצד אא"ק; קווין פאנטר הנהדר הלך לווירטוס בולוניה המתקמבקת; דלרוי ג'יימס, אחיו של שון ג'יימס, עבר לגזיאנטפ הטורקית, וה-MVP של הפיינל פור מייק גרין עבר לשטרסבורג.
וינס האנטר הוא הזר היחיד שנשאר מהעונה הקודמת, ואליו מצטרף שחקן שעודד קטש התעניין בו לפני שהחתים את כריס ג'ונסון - האוורד סנט-רוס ששיחק בעונה שעברה אצל בלאט בדארושפקה. אבל השינוי הגדול הגיע בעמדת המאמן. דושאן שאקוטה הסרבי, שאימן את אא"ק מאז 2014 (עם הפסקה), הוחלף בלוקה באנקי הוותיק, בצעד שהתקבל ברגשות מעורבים בקרב הקהל של אא"ק.
ואם כבר דיברנו על קהל, אין ספק שביציעים אא"ק כבר חזרה לימיה הגדולים. כל שיאי הקהל בליגת האלופות שייכים לאא"ק, שבמשחקים הגדולים הביאה מספרים שבהפועל ירושלים יכולים רק לפנטז עליהם, הרבה בגלל הגודל של האואקה אבל לא רק: 17,984 אוהדים בגמר נגד מונאקו בעונה שעברה, 16,191 בחצי הגמר נגד מורסיה, ו-11,000 במשחק ההעפלה לפיינל פור נגד שטרסבורג.
קבוצת הפאר חוזרת
בין ירושלים לאתונה
מסתבר שיש לא מעט קווי דמיון בין הפועל ירושלים לאא"ק אתונה. לפחות על פי ואסיליס, גם האוהדים של אא"ק בזים ליורוליג בגלל שיטת השריונים, והוא פותח במונולוג כאשר הנושא עולה: "אני לא אומר שאא"ק צריכה להיות ביורוליג, אבל הוא מחסל את התקוות ואת החלומות שלנו. מספיק שרק מקום אחד, אחד בלבד, היה מובטח לקבוצה שמצליחה לעלות ממשחקי מוקדמות. המתכונת של היורוליג אינה ספורטיבית, היא מנציחה פערים בין קבוצות. גם אם אא"ק תיקח עכשיו חמש אליפויות ברציפות, היא עדיין לא תיכנס לשם. אני לא רוצה להיות במקום פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, אני רוצה שיהיה לי סיכוי ספורטיבי להיות שם לצידן".
תקשורת הספורט ביוון רבת עצמה. בדוכן של ואסיליס אפשר למצוא שבועונים שלמים רק על כדורגל או כדורסל. באחד העיתונים מצאנו כתבת קידום לקראת המשחק הערב, עם ניתוח כל הקבוצות בבית של אא"ק. רק סמל של קבוצה אחת נעדרה מהכתבה, ניחשתם נכון, זה של הפועל ירושלים. מדוע? אין לדעת, אבל בכותרת המשנה נכתב: "אא"ק מתחילה את המסע להגנה על התואר נגד יריבה שנחשבת לקשה ביותר בכל המפעל".
מדוע ירושלים נעדרה מהכתבה?
רגע לפני שנפרדתי מוואסיליס, ביקשתי להצטלם איתו. "הו לא ידידי, אני מוכר עיתונים, לא מככב בהם". "אבל אנחנו אתר אינטרנט", אמרתי בחיוך, אך ואסיליס התעקש: "הו ידידי, זה אפילו יותר גרוע. אני לא רוצה שהנכדה שלי תראה אותי בגוגל, ותכניס אותי לסטורי שלה. אבל תרשום שאני אוהב את ישראל, אתם כמונו רק פחות עצלנים".
כשמגיעים לאואקה מבינים עד כמה ענק קומפלקס הספורט במה שהיה פעם הכפר האולימפי. אפשר ללכת לאיבוד בקלות, ואחד המסדרונות הוביל אותנו לחדר ההלבשה של פנאתינייקוס. לפתע צץ לו מאמן פאו, צ'אבי פסקואל. המאמן הספרדי היה נחמד מאוד, כיוון אותנו לאזור האולם והיה מופתע כשהגענו גם למשחקה של ירושלים הערב. "נעים לראות אתכם, תהנו בשני המשחקים".