כשגיא סטריק נכנס למצב שכיבה במטווח בבלגרד באליפות אירופה הייתה לו מטרה ברורה, להשיג את הכרטיס ללונדון. סטריק בן ה- 46, שלקח חלק כבר בארבעה משחקים אולימפיים (החל מאטלנטה 1996), היה אלוף אירופה וארון הגביעים שלו מפוצץ במדליות מכל תחרות אפשרית, היה רק צריך מדלייה אולימפית. בשביל להשלים קריירה גדולה. לנבחרת ישראל בקליעה וגם לסטריק עצמו זה היה ברור, מהאליפות בבלגרד, שהייתה ההזדמנות האחרונה להיכנס ללונדון, הוא לא חוזר בלי כרטיס אולימפי. אבל בקליעה, העסק נזיל.
סטריק צבר 595 נק' מתוך 600 אפשריות במקצוע הירי 60 שכיבה בו הוא מתמחה כבר עשרות שנים. תוצאה שהקנתה לו את המקום ה- 19 באליפות אירופה, אבל גם סגרה בפניו את הדלת והפעם באופן סופי למשחקים האולימפיים בלונדון 2012. סטריק אלוף אירופה לשעבר ומדליסט בגביעי עולם רבים, הוא גם אחד מהקלעים שצליחו להשוות את שיא העולם (600 נק') ולצבור תוצאת ניקוד מושלמת. יממה אחרי שאיבד את הסיכוי להגיע ללונדון כקלע (יגיע כמאמנו של סרגיי ריכטר), התראיין סטריק לאתר ערוץ הספורט.
"הרגשתי טוב מאוד בזמן התחרות. מבחינת מצב הירי, הדופק, הלחיצה על ההדק, העבודה עם הרוח במטווח. אבל זה לא עבד", מספר סטריק. "אני לא יכול להצביע על נקודה מסויימת שהייתי חלש בה. זה פשוט מסוג הדברים שהרבה ספורטאים יכולים להעיד על עצמם, שזה פשוט לא הסתדר. ההרגשה שלי הייתה מעולה, אך התוצאה ממש בינונית. בסופו של דבר יצאתי מהמטווח בלי המטרה שלי. זו אכזבה גדולה".
במשך כל השנה האחרונה לא הצלחת להתברג לאף גמר בתחרות בינלאומית, דבר חריג מאוד עבורך. מה קרה דווקא השנה? "השנה הזאת הייתה מוזרה מאוד", אמר סטריק. "האימונים, אותם האימונים, הרובה אותו הרובה, אבל כל פעם זה היה רק "כמעט". הייתי שם, אבל לא. משהו לא הסתדר עד הסוף".
"בכל תחרות הייתי במרחק נקודה מהגמר, שזה פשוט לא ייאמן, כי אני ספורטאי שמתחרה על מדליות ולא על גמרים", הוסיף הקלע שמחזיק יחד עם השייט יואל סלע בשיא ההופעות הישראלי במשחקים. "יש משהו בזה שאי אפשר להסביר, בקליעה זה פשוט ככה. יש תקופות טובות, יש תקופות פחות טובות והתקופה של השנה האחרונה הייתה טובה, אבל לא מעולה. זה בדיוק ההבדל מקלע טוב לקלע צמרת. קלעים טובים יש הרבה, וגם בצמרת אני עדיין נמצא, אבל בצמרת של היום פשוט לא עמדתי. אני מנסה לחזור אחורה ולחשוב למה בשנה הזאת דברים לא הסתדרו. במשך עשר השנים האחרונות לא קרה מעולם דבר כזה שלא הייתי בגמר בינלאומי והשנה זה קרה".
האם זה סוף העולם עבורך? העובדה שתראה את התחרות בלונדון רק מהצד?
"זה מבאס, פשוט מבאס. אבל למדתי לקחת דברים בפרופורציות. יש לי משפחה ויש לי קריירה טובה כמאמן. אני לא כמו ספורטאי צעיר שזה נראה לו נורא ואיום. היום אני מבין שדברים צריכים להילקח בפרופורציות. אם לא השגתי את הכרטיס האולימפי, כנראה שלא הייתי מספיק טוב ואם לא הייתי מספיק טוב, אז לא מגיע לי להיות בלונדון".
כמאמן הנבחרת הפראלימפית מכיר סטריק את התחושה של להיות מאמן במשחקים, אך עכשיו זה יהיה לא רק במשחקים הפראלימפיים אלא גם באלו הרגילים, שיחלו בעוד פחות משנה. "אני מאמן את סרגיי ריכטר שכבר קבע את הקריטריון האולימפי ברובה אויר, הוא רק בן 22 וההישגים שלו הם מדהימים, לא כל אחד מגיע למשחקים האולימפיים בגיל כזה. ניתן לומר שעכשיו אוכל לחיות את זה יותר דרכו. גם ליאור מדלל (22), שהוא חניך שלי, התחרה מולי באליפות אירופה וסיים במקום השביעי. ככה שיש בי אושר וסיפוק עצום לראות חניך שלי מתחרה עם קלעי העילית בעולם. אלו קלעים שאני עמדתי איתם על הפודיום ועכשיו הוא מתחרה נגדם בגמר. יהיה לי מוזר מאוד לראות בלונדון מהצד את כל המתחרים שאני רגיל לירות מולם, אבל אני אקדיש את כל כולי לריכטר וזה יתרון. בדרך כלל אני גם מאמן וגם קלע, שם הוא יקבל את הבלעדיות".
הגיע הזמן לפרוש?
"חס וחלילה!", מפציר סטריק, "יש לאנשים נטייה לחשוב שאם לא הגעת למשחקים האולימפיים אז זהו, נגמר. אני נמצא בכושר טבו למרות הכל ואני אמשיך להתחרות גם בשנה הקרובה. יש גביעי עולם, יש תחרויות בינלאומיות, לא חסר. זה לא פחות שווה בעיניי, מדלייה אולימפית זה ממש לא הכל בחיים. אני מודה שפעם הלכתי לישון עם מחשבות על המדליה, אבל היום אני כבר תופס דברים אחרת לחלוטין. אני אמשיך להתאמן כי אני אוהב את זה. קליעה זאת האהבה שלי ואם האהבה שלי לא הביאה אותי ללונדון, זה לא אומר שהיא כבר לא קיימת. יש את ריו בעוד 5 שנים. מהיום, אחרי שכבר הדלת ללונדון סגורה, הדלת שלי כקלע מכוונת לריו. אני לא מוותר להגיע למשחקים בפעם החמישית, גם אם אני מפסיד אחת בדרך".