מתח את החבל: סיפור חייו ומותו של אדי גררו

(וידאו: קליפ ההנצחה של WWE לאדי גררו)

שוב הגיע היום הזה בשנה שתחושת הפספוס סביב הקריירה של אדי גררו צפה, למעשה כבר עשור שהיא נמצאת שם. כש-WWE ערכה את מהדורת RAW המיוחדת לזכרו של המתאבק, יום לאחר המקרה, וינס מקמהן פתח את התוכנית כשאמר "אדי היה בשיא הקריירה שלו". כאן הכאב הוא גדול מאוד, מכיוון שמעולם הוא לא הצליח להגיע לשיא.

אדי זכה באליפות העולם של הארגון הבכיר בביזנס רק פעם אחת לאורך הקריירה שלו, שהתחילה בגיל 9 במקסיקו. החיים שלו היו מלאים באלכוהול, סמים והרס עצמי. לחטט בעבר שלו תהיה משימה מורכבת, אבל עושה רושם שהקושי הרציני ביותר הוא להסתכל על השנה האחרונה בחייו, שהייתה המתסכלת ביותר והסתיימה בצורה כל כך טראגית.

אדי היה אחד מהקורבנות של עסקי ההיאבקות בשנות התשעים. הכישרון שלו היה עצום, ולא היו חסרים כאלה שהחשיבו אותו לפרקים לטוב בעולם, הבעיה היחידה הייתה הגובה שלו (1.73 מ'). באותה תקופה, גררו היה אחד הכוכבים המלהיבים של WCW, שהשליטה שלה על פני WWE בתשומת הלב מהקהל והרייטינג הייתה מוחלטת. אך מי שקיבלו את התהילה היו השרירנים והגבוהים, כמו האלק הוגן, ו"לטינו היט", כמו רבים מחבריו, נותר מאחור.

חברו הטוב ביותר של גררו היה כריס בנואה, שרצח את משפחתו והתאבד בסיפור המזעזע ביותר שידע עולם ההיאבקות. כמו אדי, גם המתאבק הקנדי לא קיבל קידום מהכותבים על אף היכולת שלו בזירה, ורבים ייחסו זאת למבנה גופו הנמוך. "הביזנס הזה מת כשבנואה וגררו זכו באליפות העולם ב-WWE ב-2004", טען קווין נאש, גבוה, שרירי ואחד הכוכבים הגדולים בשנות התשעים, ולמעשה הסביר ממה סבלו השמות ה"צנועים" יותר בעבר.

"הם בגודל של השופטים. אם הם היו הולכים בשדה התעופה, הם היו צריכים חגורת אליפות עליהם כדי שיזהו אותם. העסק לא חזר לעצמו מאז שהפכו לאלופים", הוסיף נאש. דבריו של האחרון לוקחים אותנו לרגע המאושר בקריירה של אדי, שם סוף סוף הגיע לנחלה והוכתר לאלוף עולם ב-WWE. המסע לשם כמובן לא היה קל.

לאורך חייו, אדי עבר התמכרות קשה מאוד לאלכוהול וסמים. ביום השנה החדשה ב-1998 הוא ניצל בנס כשנהג שיכור לאחר מסיבת סילבסטר וריסק את מכוניתו ב-130 קמ"ש, אך יצא עם שברים במספר חלקים בגופו ושב לזירה מספר חודשים לאחר מכן. בתחילת המילניום הוא הצטרף ל-WWE, ונזרק משם כעבור זמן קצר כשהגיע למופע מסומם לחלוטין. הארגון הסכים להחזיר אותו לאחר שעבר גמילה.

גם כששיחק "דמות רעה", הקהל היה שבוי בקסמיו של גררו. הוא גילם דמויות של מאהב לטיני, לאחר מכן המוטו שלו היה "לגנוב, לרמות ולשקר", אך לאוהדים זה לא הפריע וב-WWE הבינו שיש להם זהב בידיים. כאמור, ב-2004, כל הסטיגמות והמיתוסים נשברו: אדי ניצח את כל הקשיים ואת ברוק לסנר, עם הנתונים הפיזיים המרשימים שכל כך אוהבים בעסק הזה, ולקח את אליפות העולם. מכאן רק החלה ההדרדרות.

"רבים מאשימים את WWE במה שקרה לאדי, שכביכול התעקשה שימשיך להתאבק, אבל הוא היה חייב לפרוש כשהבעיות שלו צפו", מאמין קורט אנגל, מיריביו הגדולים על המסך, "הוא לקח את ההחלטה להמשיך ולהתאבק למרות הלחצים ומה שעבר בגלל שכל כך אהב אותו. העסק הזה הוא סיכון גדול שאני חושב שהוא היה צריך לוותר עליו". אדי היה אלוף רע, וממש לא בגלל ההופעות שלו בזירה, אלא רק בגלל דבר אחד חשוב: טיימינג.

לאחר שגררו סוף סוף הגשים את חלומו והפך לאלוף העולם, ההכנסות והרייטינג היו במצב רע ב-WWE: ממוצעי הצפייה נעו סביב 3.18 ב-2004 לעומת 3.30 ב-2003 ו-3.52 ב-2002, 738 אלף רכישות בבתי אב נרשמו לאירועים בהם התחרה על התואר, לעומת 1,130,000 באותם מופעים שנה קודם לכן. לסנר עזב, אנגל נפצע והושבת לתקופה ארוכה ואדי לפתע הרגיש את הלחץ שבתור היהלום שבכתר, הוא צריך לסחוב את סמקדאון, אחת משתי תוכנית הטלוויזיה של הארגון. הוא לקח באופן אישי את אובדן הפופולריות של הארגון וראה בעצמו אשם לכך, וזה בטח שלא הוסיף לו לבריאות.

אדי החל לאבד את זה. הוא כבר מזמן הפך ל"דמות הטובה" המובילה ב-WWE, אבל מופע שנערך בגרמניה גרם לו לצאת מכליו ומהגבולות. אוהדים שרו לו "אדי מסריח" והוא בתגובה לקח מיקרופון ואמר "אדי לא מסריח, גרמניה מסריחה", ולמעשה שבר לחלוטין את התפקיד אותו היה אמור לגלם על המסך. מקמהן הבין: התואר לא יכול להישאר עליו, זה גדול ממנו.

בדבר אחד בוודאות אפשר להאשים את WWE: באותה תקופה שאדי היה אלוף, הם לא ייצרו מספיק דמויות חזקות שיתחרו בו. מי שנזרק למערכה היה JBL, שעד אז גילם במשך שנים מתאבק אפור בשם בראדשו, לפני שהפך לדמות של מיליונר טקסני. בעזרתו הגדולה של "לטינו היט", ההימור של מקמהן הצליח, אם כי זה לקח מעט זמן. הקהל הגיב היטב לשחצנות וההתנשאות של הנבל החדש, שהשיג הרבה מה"פופולריות שלו" בזכות התבטאויות נגד אוכלוסיות חלשות יותר, כמו ההיספנים אותם ייצג גררו.

מחיר כבד בא עם זה: המשך ההרס העצמי של גררו. במהלך אחד הקרבות בינו ל-JBL, הוא חתך את עצמו כל כך עמוק, עד שבניגוד לתכנון, הזירה הייתה מלאה בדם. הקרב, בלי שום כוונה תחילה ורק כי לטינו היט רצה להוסיף לו עוד מימד, הפך לאלים בצורה יוצאת דופן. הוא נזקק ל-16 תפרים במצח. במפגש הבא בין השניים, בראדשו כבר זכה באליפות באחת ההחלטות הכי מפתיעות שלקחו ב-WWE, אך שנועדה בעיקר בשביל דבר אחד: להציל את אדי.

“לאדי הייתה השפעה על הקריירה שלי יותר מכל אחד אחר", חשף JBL, "כשהגימיק החדש שלי לא עבד, הוא הציע תסריט שבו נשלב את אמא שלו ונביים התקף לב שלה רק על מנת שישנאו אותי. זה הצליח ברמה שהייתי צריך ליווי משטרתי ביציאה מאחד המופעים. אני מתגעגע אליו מאוד". גררו הרגיש הקלה עצומה כשהפסיד את התואר. כל כך הרבה שנים של בניה, ציפיה ומאבק בשדים נגמרו עם הזכיה בו, אך הוא נלקח ממנו אחרי חמישה חודשים בלבד למען שלומו. מה שב-WWE לא ידעו באותו זמן זה שהמלחמה על חייו למעשה רק התחילה.

הארדקור הולי, שהתאבק ב-WWE במשך שנים ארוכות, סיפר בספרו האוטוביוגרפי ש"בשנה האחרונה לחייו של אדי, הוא סבל מכאבים עזים. הם היו כל כך חזקים, שבמשך אותו זמן הוא היה שוכב על מיטת הטיפולים עד 5 דקות לפני תחילת הקרב שלו, ולאחר מכן שותה משקה אנרגיה כדי שיוכל לתפקד". העסק הזה גבה מגררו מחיר יקר מדי, אך האהבה אליו מצידו הייתה ללא תנאים ועיוורת. רק כדי להיות חלק ממנו, הוא הסכים בשנה האחרונה בחייו להמשיך להיות חלק מתסריטים מופרכים במיוחד.

את אותו זמן מדובר הוא העביר בעיקר במאבקים על המסך עם ריי מיסטריו, נצר למשפחת היאבקות מפורסמת נוספת ממקסיקו. התסריט עד כדי כך יצא מגבול הטעם הטוב, שאדי, ששוב הפך לנבל, טען שהוא למעשה אביו הביולוגי של בנו של מיסטריו. באחד הקרבות האחרונים ביניהם, גררו חווה התקף זעם ששוב העיד על הקושי אותו חווה באותם ימים. אשתו, ששימשה גם כדמות, איחרה לצאת ממאחורי הקלעים לתפקיד שלה, הוא החל לקלל את השופט ולשאול בצרחות "למה לעזאזל ויקי לא מגיעה?".

לאחר שהפרק השחור הזה בקריירה שלו על המסך הסתיים, ב-WWE שוב החליטו להחזיר את "לטינו היט" לתמונת אליפות העולם. יש שמועות שכבר הכל היה מוכן לתת לו שוב להחזיק בתואר, אך הוא הלך לעולמו מכשל ליבו בחדר מלון, שם נמצא ע"י אחיינו, צ'אבו גררו, לצידו העביר חלק נכבד מהקריירה. אדי היה נקי מאלכוהול וסמים באותו הזמן, אך השימושים הרבים שלו, כולל בסטרואידים, לאורך השנים הכריעו אותו. מספר חודשים לאחר מכן הוא נכנס להיכל התהילה של הארגון.

אדי גררו הוא מהמתאבקים הגדולים ביותר שדרכו בזירה, אבל גם אחד הסיפורים העצובים והמוחמצים ביותר שידע העסק הזה. כמו שם המשפחה שלו, הוא היה לוחם לכל אורך הקריירה, אך עד כמה רחוק הוא היה יכול להגיע לעולם לא נדע. לא נזכה לראות קרבות חלומות רבים בהשתתפותו שכבר לא יצאו לפועל וכאב הלב הגדול ביותר הייתה ההתרסקות שלו, בדיוק כשהחל לדרוך בפסגה אליה טיפס ושאף כל חייו.