בקיץ 2004 אירחה פורטוגל את אליפות אירופה בכדורגל. כדי להיות מוכנה לאירוע, השקיעה ממשלת פורטוגל מאות מיליוני יורו, הרוב לצורך בניית איצטדיונים חדשים ומשוכללים. שלוש הגדולות של פורטוגל - בנפיקה, פורטו וספורטינג ליסבון - זכו לאיצטדיונים חדשים, שהחליפו את אלו הישנים, ששירתו אותן במשך שנים ארוכות. כך ששנה לפני האירוע הגדול, יורו 2004, נערכו בשלושת האצטדיונים משחקי פתיחה חגיגיים, מול יריבות מפורסמות מחו"ל.
למשחק הפתיחה של ה"דרגאו" החדש בפורטו הגיעה ברצלונה של פרנק רייקארד, ובאותו משחק ערך נער בן 16, ליונל מסי שמו, את משחק הבכורה במדי הקבוצה הבוגרת. כמה חודשים קודם לכן, ב-6 באוגוסט 2003 התקיים המשחק החגיגי שחנך את איצטדיון "אלבלאדה" החדש של ספורטינג ליסבון. האורחת הייתה מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון.
באותו יום הייתי בפאריז במהלך חניית ביניים אחרי טיסה מדרום אמריקה, ונשארתי במלון. היה די משעמם, לא היה הרבה מה לעשות, אז פתחתי את הטלוויזיה. העונה טרם התחילה וכשראיתי שביורוספורט משדרים את משחק הידידות בין ספורטינג ליסבון למנצ'סטר יונייטד, נשארתי לצפות בו. לא כי זה כל כך עניין אותי, כמו שלא הייתה לי דרך טובה יותר להעביר עוד כמה שעות, לפני היציאה לשדה התעופה.
שם הכל התחיל...
פרגי זיהה אותו מהר, מהר מאוד
כבר מהדקות הראשונות הרגשתי שקורה שם משהו מוזר. השחקן עם המספר 28 על הגב בחולצה הירוקה-לבנה לא הפסיק להתעלל ביריבים. מודה, לא ידעתי מי זה הבחור הצעיר. מעולם לא שמעתי לפני כן על "רונאלדו" – זה השם שהופיע על החולצה שלו. לתומי חשבתי שמדובר בצעיר ברזילאי מוכשר, בכל זאת, השם שלו. זה היה מחזה פשוט מדהים. בכל פעם שהוא קיבל את הכדור הוא יצא לדריבל, כמו בשכונה - אבל מול השחקנים של מנצ'סטר יונייטד! והוא עבר אותם בכידרורים מסחררים, פעם מימין, פעם משמאל. הקהל כמובן השתולל מרוב אושר. האמת, בשלב מסויים זה כבר התחיל להיות מביך.
כמה ימים אחרי שחזרתי לארץ בישרו העיתונים שמנצ'סטר יונייטד החתימה את פנומן פורטוגלי בשם כריסטיאנו רונאלדו. ואז נפל לי האסימון – זה השחקן האלמוני שראיתי במלון בפאריז והוא בכלל לא ברזילאי. העיתונים ידעו לספר כי שחקני היונייטד היו אלו ששיכנעו את פרגוסון במהלך הטיסה בחזרה הביתה לאנגליה להחתים את הנער, והוא עשה בדיוק כפי שביקשו. אגדה יפה.
האמת התבררה מאוחר יותר. "פרגי" עקב אחריו במשך כמה חודשים, בהמלצתו של עוזרו הפורטוגלי קרלוס קיירוש, שהכיר לו גם את סוכן השחקנים ז'ורז'ה מנדס. למעשה פרגוסון ידע על יכולותיו עוד מהימים בהם שיחק בנוער של ספורטינג. העיסקה נחתמה בלילה שלפני המשחק במלון קינטה דה מריניה בליסבון. סוכם שיונייטד תשלם לספורטינג 15 מיליון יורו, אבל כל הצדדים הסכימו לשמור על העניין בסוד כדי שלא לפגוע בחגיגות חנוכת האיצטדיון.
לכן, כאשר בטיסה לאנגליה ניגשו פול סקולס, ריו פרדיננד ורוי קין למנג'ר שלהם ואמרו לו שצריכים להחתים את הילד, הוא חייך ואמר להם "אנחנו נחשוב על זה". רונאלדו עצמו ידע שיש סיכום, אבל היה משוכנע שימשיך לשחק בספורטינג לפחות עוד עונה, כמושאל. כשהגיע למנצ'סטר שבוע לאחר מכן הוא היה בטוח שזה יהיה רק כדי לחתום על החוזה, לעבור בדיקות רפואיות, לבקר באולד טראפורד ולטוס הביתה. לתדהמתו, פרגוסון אמר לו ולמנדס: "אני רוצה אותו כאן ועכשיו". אגב, שכרו הראשוני ביונייטד היה 150 אלף יורו בחודש, לעומת 2,000 יורו שהרוויח עד אז בכל חודש בספורטינג.
זה נגמר במעבר ליונייטד
ובהמשך, גם בכדור הזהב
שש שנים שיחק כריסטיאנו רונאלדו ביונייטד, במהלכן הבקיע 118 שערים ב-292 משחקים. הוא הגיע כילד אלמוני, עם פצעי בגרות על הפנים, ועזב לטובת ריאל מדריד כשהוא השחקן היקר ביותר בכל הזמנים, ואחד הכדורגלנים הנערצים ביותר בעולם.
ואני אזכור תמיד את אותו ערב משעמם בפאריז שבו ראיתי בפעם הראשונה את הכישרון המתפרץ ועוצר הנשימה הזה, שכבר 12 שנים מטריף את חובבי הכדורגל בעולם.