הדרישה של השחקנים וארגון השחקנים לאסור משחקים בשבת היא רעה לכדורגל שלנו. היא רעה, כי הכדורגל לא שייך לכדורגלנים. הכדורגל שייך לצופים, למנהלים, למאמנים, לשופטים, להורים, לילדים – ולא משנה באיזה סדר. כל אלה לא יוכלו למצוא יום באמצע שבוע כדי להגיע לצפות במשחק, להסיע את הילדים למשחק, לשפוט, לנהל לאמן וכו'.
אתם, כדורגלנים יקרים, היחידים שמתפרנסים רק מכדורגל. לכל שאר האנשים שהוזכרו ושאיתם אתם חולקים את האהבה הנפלאה הזו - לכולם יש עבודה נוספת. מתי? באמצע השבוע, בימים אליהם אתם רוצים להעביר את הכדורגל.
הטענה שהמגרשים מלאים במשחקים שמתקיימים בימי שני וזו הוכחה שהקהל דווקא יגיע למשחקים שמתקיימים בימי חול מגוחכת. מדובר במשחק המרכזי, הכי מעניין ובדרך כלל עם הקבוצות בעלות קהל האוהדים הגדול ביותר. אז כשהפועל ת"א משחקת ביום שני ב-20:50 בדרבי מול מכבי ו-20,000 איש לא יכולים להגיע כי הם עובדים/חיילים/ילדים שלא קיבלו אישור מההורים - אף אחד לא ירגיש בחסרונם, כי יהיו 16,000 אוהדים אחרים שימלאו את בלומפילד ועוד 10,000 מאוכזבים שלא השיגו כרטיס.
הדרבי לא משקף את המציאות האמיתית (אלן שיבר)
אומרים ש-70 אחוזים מהכדורגלנים מעדיפים שלא לשחק בשבת. אני מבינה ומכבדת כל אחד ואחד מכם. גם אני הייתי מעדיפה לשחק בכל יום אחר, עם ובלי קשר לאמונתי. אבל כמו שכבר ציינתי, השחקנים הם הנתון הכי קטן בכל המשוואה שנקראת כדורגל בישראל. גם לקבוצות כמו רעננה, עכו ומכבי פתח תקווה יש יותר אוהדים משחקנים בסגל, אז אם אנחנו מכמתים את הנתונים - למה בעצם שנתחשב בהעדפותיהם של הכדורגלנים ולא של החלק הגדול יותר במשוואה?
במשך שנים זועקים כאן שצריך לבטל את הליגות התחרותיות בגילאים הצעירים כי זה פוגע בהתפתחות השחקנים, ועכשיו שיעבירו את המשחקים לאמצע השבוע ויורידו יחידות אימון - זה יתרום להתפתחות אותם שחקנים? לכן, הבקשה להעביר את הכדורגל משבת היא רעה. רעה מאוד. אבל מעבר לכך, היא גזר דין מוות לכדורגל הנשים.
נכון, אנחנו לא משחקות בשבת, הליגה שלנו מתקיימת בימי שלישי. אז מה לנו ולכל זה? אין משחקים ואימונים בשבת לכל מחלקות הנוער והבוגרים, אז צריך להוסיף יחידות אימון ומשחק באמצע השבוע.
הקהל הוא החלק הגדול במשוואה (יוסי שקל)
6-7 משחקים מתקיימים בכל מחלקת נוער בשבת. 70-90 דקות כל משחק. אין מספיק מגרשים ושעות אימון, אז את מי "מזיזים"? את האחות החורגת של הכדורגל. את זו שגם ככה מתאמנת בשעות קיצוניות וגם ככה מקבלת עדיפות אחרונה בשיבוץ מגרשים, זאת אומרת, אם בכלל מקבלים אחד כזה.
הרבה פעמים קבוצות הנערות והילדות לא מקבלות מגרשים וצריכות להתאמן על רבע מגרש כ"טובה" של המאמן שמעביר את האימון לקבוצת הילדים/נערים באותה שעה. אז הליגה לנשים לא תיסגר, כי צריך ליגה כדי שתהיה נבחרת וצריך נבחרת כי אופ"א מחייבת. אבל לקיים ליגה בלי אימונים, רק בשביל לסמן 'וי' ולקבל הקצבות מהטוטו? איפה עקרון הספורטיביות והשוויוניות שאתם נלחמים עליו? או שהוא חשוב רק כשמדובר בהעדפה לגבי יום המנוחה?
ובקשה קטנה לסיום: אל תזלזלו בשומרי השבת ו/או תשתמשו בביטויים מתחום היהדות בלעג. אני בחורה מסורתית, שומרת חגים, שמבינה ומעריכה את הבקשה שבה דנים בשבועות האחרונים. כל עוד זה בתחום הבקשה, ולא בכפייה.
מכה אנושה לכדורגל הנשים (ההתאחדות)