יוסי בניון. חיים רביבו, רוני רוזנטל, אייל ברקוביץ', איגביני יעקובו, תומר חמד. לאורך השנים, מכבי חיפה הצליחה לקחת כשרונות גולמיים ולהפוך אותם למוצרים מוגמרים ומוכנים לייצוא לליגות הבכירות ביבשת. בשונה מהתל אביביות, למשל, מרבית הלגיונרים הבכירים ביותר שלנו בעשורים האחרונים הגיעו מהכרמל. גם אייל גולסה אמור היה להיכלל ברשימה הזו.
מי שסומן בשנים האחרונות כדבר הגדול הבא מתקשה לעשות את הצעד המשמעותי קדימה. למרות עזיבה של מספר שחקנים בכירים בקיץ, גולסה מציג גם העונה יכולת שכרגע לא תספיק לו כדי להחתים את הדרכון בגרמניה, באיטליה, בספרד, באנגליה או אפילו בצרפת כפי שצפו לו בתחילת הדרך. אז מדוע זה קורה? והאם בסופו של דבר הוא יעשה זאת?
בואו נלך אחורה עד 2008. כשהירוקים שילמו 1.5 מיליון ש"ח עבור אייל גולסה בקיץ של אותה שנה (וגם עבור אחיו התאום אוראל), רבים תהו מדוע יעקב שחר שילם סכום כזה לבית"ר טוברוק עבור שחקן אלמוני בן 17. התשובה הגיעה במהירות. גולסה הוקפץ מיד לבוגרים והסיר את הספקות. הקשר, שהספיק להיבחן בנוער של ויאדוליד, טוטנהאם ופאריס סן ז'רמן, ערך את הופעת הבכורה שלו בירוק כבר אחרי חודש והציג יכולת התקפית, שלא נעלמה מעיני האוהדים. גם המספר 15 על גבו העלה את רף הציפיות, כשכבר מהרגעים הראשונים היה ברור לאוהדים בקרית אליעזר שהם חוזים בדור ההמשך ליוסי בניון ולאייל ברקוביץ'.
מלבד היכולת ההתקפית שהשתלבה עם מדיניות המועדון, הקשר סיפק מספר שערים מכריעים מול הפועל ת"א ובדרבי נגד הפועל חיפה. השנה ההיא הסתיימה עם תואר האליפות ונראה היה שהוא על הכביש המהיר בדרך לליגות הבכירות ביבשת. העובדה שבחיפה דיווחו על תוצאות מדהימות במבחנים הפיזיולוגים (בטח ביחס למבנה גופו הצנום) עוד לפני שהנער התגייס, רק הוסיפה לציפיות.
עברו למעלה משלוש שנים, גולסה מציג יכולת לא רעה בכלל והוא לבטח אחד השחקנים הבכירים בסגל האלופה, אבל המרחק בין הפוטנציאל למימושו עדיין נראה רחוק. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בבחור בן 20, שהיה צריך להתמודד עם המשבר שעברה הקבוצה השנה ושבחלק גדול מהמקרים הוא בכלל לא משחק בעמדתו הטבעית ונדרש לבצע עבודות הגנה מפרכות ואפורות בקישור האחורי. למעשה, אם בוחנים את העניין לעומק ומסתכלים על המשוכות הגבוהות שנקרו בדרכו, אין פלא שגולסה עדיין משחק בווסרמיל ובאצטדיון הי"א ולא על הבמות הגדולות של אירופה למרות שב-2010 הוא היה קרוב אליהן מתמיד.
ב-31 לינואר של אותה שנה, ביום האחרון של מועד ההעברות הבינ"ל, התקשורת הישראלית געשה אחרי שהשחקן ואחיו ניהלו מו"מ עם לאציו וסגרו למספר עונות באיטליה. העובדה שגולסה כבר הוצג ברומא ללא אישור הרתיחה את ראשי המועדון ועוד יותר את האוהדים. העסקה התפוצצה בסוף והתגלתה כלא חוקית אבל זה לא ממש שיכנע את הקהל. רבים מיהרו להפנות נגדו אצבע מאשימה ואף הדביקו לו את הכינוי "אייל בבאסה" (מצד שני, אלו אותם אוהדים שקיללו את הסמל הכי גדול שלהם, אריק בנאדו, כשזה חזר לשנת פרישה). הזמן עשה את שלו והעניין נשכח יחסית במהירות, אבל המשקולות על הרגליים של הטאלנט כבר הונחו, ואליהן נוספו גם פציעות טורדניות שמנעו ממנו ליצור רצף של הופעות טובות.
בשונה ממקרים אחרים בכדורגל הישראל, תדמיתו של גולסה לא הוכתמה בגלל האירועים. במועדון מספרים על ילד טוב וממושמע, שמנהל מערכת יחסים מיוחדת מאוד עם המאמן אלישע לוי, נמנע מעבירות משמעת ולא מככב במדורי הרכילות. גם חבריו לקבוצה מעידים כי מדובר "באחד השחקנים הכי אהובים בסגל". בנוסף, גולסה זוכה לנקודות זכות נוספות במועדון ומרבים בקהל בזכות החלטתו שלא להרבות להתראיין לתקשורת. אז פוטנציאל, אופי ותמיכה מהקהל יש והרבה. אז מה כבר יכול לעכב את ההתפתחות של השחקן?
כבר הזכרנו שגולסה קרוב לאלישע לוי, מה שמונע ממנו להתלונן או לדרוש לשינוי בתפקודו למרות שמעט מאוד אנשים חושבים שמקומו הטבעי הוא בקישור האחורי. ההברקות שלו למשל בקמפיין מוקדמות ליגת האלופות בעונת 2009 (שהסתיים בהעפלה לשלב הבתים) שכללו שערים במהפך מול אקטובה ובמפגש הגורלי מול זלצבורג הגיעו מעמדה קדמית. גם במשחק מול באיירן מינכן למשל שאותו סיים כשחקן שצבר את הקילומטראז' הגבוה ביותר (כן, כולל השחקנים הגרמנים), הוא זכה להרבה יותר חופש. גולסה זקוק למרווחים כדי לבלוט ועמדה שמרוחקת מהרחבה מצריכה ממנו לספק גליצ'ים ולחלץ כדורים עבור חבריו. אז נכון שפציעות ובעיות בסגל הובילו את המאמן להציבו מאחור, אבל נראה שלולא ההתעקשות של אלישע לוי לשבצו בעמדה כזו (שלא לדבר על בניית סגל מאוזן יותר), גולסה היה אחראי על מספר שערים גדול יותר מה-15 שכבש ב-137 ההופעות שלו בירוק.
כאן נכנס גורם נוסף לסיפור. יניב קטן. הקפטן הוותיק הוא פיגורה בחיפה, והוא תורם רבות להתקדמות הצעירים, אבל כנראה שרק מחוץ למגרש. נכון, קטן מעניק ביטחון לשחקנים הצעירים ומשמש כשריד האחרון (יחד עם דוידוביץ') של חיפה הגדולה. יותר מזה, כששומעים שחקנים כמו רפאלוב מתחילים להשתמש בביטויים כמו "עבורנו" בראיונות, אז ברור שהקפטן עובד איתם גם על היחסים עם התקשורת. אז איפה בדיוק הטענות? בעיקר על הדשא.
קחו לדוגמא את ליאור רפאלוב ששיחק שבע שנים בבוגרים של חיפה ורק בשנה האחרונה שלו בירוק הצליח לחצות את גבול 10 השערים (ולהשיג את החוזה המיוחל באירופה). זה קרה דווקא כשקטן היה מושבת לתקופה ארוכה ורפאלוב כבר חגג יום הולדת 25. בנוגע לגולסה. נראה כי כל עוד עמדת עושה המשחק מאויישת ע"י הקפטן ואליו זורמים כל הכדורים, מי שזכה לכינוי "היהלום 2.0" יישאר מתחת לצל הענק. הערב גולסה ומכבי חיפה ניצבים בפני מבחן לא פשוט. אחרי היציאה מהמשבר וההתייצבות בתקופה האחרונה, במועדון יודעים שהדרך למטרה (השגת כרטיס לאירופה) עוברת דרך ניצחון על הפועל תל אביב.
באחד השירים של פינק פלויד, HIGH HOPES , מופיעות המילים הבאות: "ריצה נגד הזמן שעלולה לגזול מאיתנו חלומות ולקשור אותנו אל הקרקע תוך ריקבון איטי" הם לא התכוונו (רק) לדכא ולתסכל ומיד המשיכו במילים הבאות "הדשא ירוק יותר, האור בהיר יותר, אנחנו נתמכים בחברים בלילות של פלא". זה מזכיר לי את מצבו של גולסה שנמצא כרגע על התפר הדק בין הצלחה לאכזבה. הוא כבר הוכיח שהוא מופיע למשחקים גדולים. הערב, כשקטן לא יהיה בסביבה והאחריות תוטל על כתפיו, זו ההזדמנות שלו לנצוץ למרחקים ולספק לילה של פלא משלו. פינק פלויד מסיימים את היצירה במילים "בסוף הגענו לגבהים מסחררים בעולם ההוא שחלמנו עליו". אז הדרך לגבהים של אירופה מתחילה עכשיו. לשיקולך, גולסה.