איך שלא תסתכלו על זה, המשחק הערב בין מכבי ת"א למכבי חיפה קיבל הקיץ טוויסט לא קטן. מפגש ענקיות? זה כבר שנים. שחקנים מפורסמים? יש תמיד. מועמדות לאליפות? הן רואות בעצמן בכל שנה. אז מה בעצם השתנה? הסיפור על הקווים. כי הפעם הכוכבים האמיתיים של הקרב הזה הם דווקא המאמנים.
ראובן עטר הוא הגיבור האמיתי של העונה הזו מבחינת חיפה. לטוב ולרע. בצד השני, כולם בוחנים את המאמן הזר שנחת עלינו משום מקום. נו, אוסקר גארסיה. כל אחד מהשניים רוצה להשאיר את חותמו אבל יודע שהוא יכול להפסיד לא מעט. בעצם את הכל. כשלון בכמה משחקים ועטר עלול לאבד את האהדה של הקהל הנאמן. פאשלה בפתיחת העונה ואוסקר גארסיה והמהפכה הספרדית שלו יחזרו לראמבלה ולטאפסים עוד לפני סוכות. כולם אבל באמת כולם מחכים לראות כיצד יראו הקבוצות שנבנו בצלמם של השניים. אז רגע לפני שהם נפגשים, החלטנו לדרג עבורם את אלה שהם היו חותמים כבר עכשיו להיכנס לנעליים שלהם. וכן, ההחלטה היא על פי ההישגים שלהם בקבוצות האלה בלבד.
6. אלישע לוי ורוני לוי
לא הצלחנו להכריע אז השארנו לכם הגולשים לקבוע. מצד אחד רוני לוי שזכה בשלוש אליפויות רצופות והפך את הירוקים לקבוצה המעוטרת של שנות האלפיים, אבל עזב אחרי עונה שהיתה כישלון מוחלט או אולי אלישע לוי שהחזיר את התואר לכרמל אחרי שנתיים בירושלים, זכה ב-2 אליפיות ב-4 שנים, העפיל לליגת האלופות. אה, וגם נלקחה ממנו אליפות אחת בגלל הקיזוז. למרות זאת, הוא לא הצליח לעלות לבתים בעונה הקודמת למרות הגרלה סבירה. אז בעד מי אתם? טקבקו לנו.
5. יוס'לה מרימוביץ'
מלבד היותו אחד הסמלים הגדולים של המועדון ככדורגלן בשנות ה-50, מרימוביץ' גם היה מאמן ענק. הוא אימן את מכבי ת"א בשלוש קדנציות קצרות אבל עם לא מעט קבלות. הוא זכה עם הקבוצה בגביע (1958/1959), חזר ולקח אליפות ב-1968 והיה גם אחראי לזכיה בגביע אסיה לקבוצות (כן, השתתפנו בזה) כשהוא מסיים במאזן שערים של 4:16. אגב באמתחתו גם שתי קדנציות בנבחרת וזכייה בגביע אסיה לנבחרות (1964). בקיצור, מאמן גדול שהיה ידוע באופי שלו.
4. גיורא שפיגל
הקרב על המקום השלישי היה קשה אבל שפיגל הפסיד אותו לגרנט בפוטו פיניש. השלד שקיבל נשאר עוד מתקופתו של שרף, אבל שפיגל הפך חבורה נהדרת לקבוצה מבריקה. הוא הגיע בעונת 92/93 למועדון ובעונתו הראשונה זכה בגביע המדינה (שער של.. עטר) אבל זו היתה הקדמה לעונה שהגיעה אחר כך. זו היתה כנראה מכבי חיפה הגדולה בהיסטוריה עם הרכב שכלל את רומן פץ, אלון חרזי, אלון חזן, רוני לוי, אייל ברקוביץ', סרגיי קנדאורוב ואלון מזרחי.
הירוקים סיימו את העונה עם אליפות (95 נקודות ו-97 שערים!) וללא הפסד והבונוס הגיע באירופה כשהם הודחו בשמינית גמר מחזיקות הגביע לפארמה הגדולה בפנדלים. וזה עוד בימים שפלאטיני לא עזר לנו.. כמו שרף לפניו, גם שפיגל יכול להתפאר בהופעה בשני המועדונים כשזכה בגביע המדינה עם הצהובים ב-1988, אבל היה שותף גם ל-10:0 המפורסם ולא ממש הצליח לשחזר את ההצלחה בתפקיד המאמן לאחר עזיבת הכרמל.
3. אברהם גרנט
הקדנציות של גרנט בארץ כבר נראות רחוקות והיום הוא בעיקר "הישראלי שמועמד לכל קבוצה" אבל אי אפשר לקחת מאברם את האליפות הראשונה של הצהובים אחרי 13 שנים של בצורת. הוא הגיע בעונת 91/92 אחרי שנות השמונים המאכזבות של מכבי ת"א וכבר בעונה הראשונה החזיר את הצלחת לארון עם זרים אדירים כמו אובארוב ופולקרוב ועם צעירים (נמני וזוהר) ו-ותיקים יותר (ניר קלינגר, אורי מלמיליאן). הוא נפרד ממכבי ת"א עם אליפות נוספת ב-94/95 לפני שחזר לקאמבק פחות מוצלח. מה שמעניק לגרנט את המקום השלישי היא העובדה שהוא מחזיק בתארים גם כמאמן היריבה הערב של הצהובים, מכבי חיפה. גרנט זכה בשתי אליפיות רצופות (2001 ו-2002) אחרי שנים לא טובות של חיפה וסיפק בין היתר קבוצה שכללה את ז'אוטאואס, בניון, פראליה, קטן ויעקובו, שהיא לבטח אחת הגדולות שהיו פה אי פעם. אז למה הוא לא גבוה יותר? הקאמבק הלא מוצלח למכבי ת"א וחוסר ההצלחה להגיע לליגת האלופות עם קבוצה כל כך איכותית.
2. שלמה שרף
רוב הגולשים הצעירים שלנו אולי לא מודעים לכך אבל עד לאמצע שנות השמונים, מכבי חיפה לא היתה מועדון פאר אלא קבוצה חסרת יומרות. ואז הגיע שלמה שרף. הוא שילב בין כדורגל התקפי לזלילת תארים. שרף הגיע בעונת 1983/1984 למועדון מבני יהודה וזכה כבר בעונתו הראשונה באליפות היסטורית למועדון כשהוא מציג אוסף של שחקנים שלאחר מכאן יהפכו לכוכבי ענק. זאהי ארמלי, רוני רוזנטל, ציון מרילי, משה סלקטר ואחרים. השילוב בין הכישרון הזה לטקטיקה התקפית סידרה אליפות נוספת שנה לאחר מכן וקבעה: מכבי חיפה הופכת מועדון גדול. גם בקדנציה השניה שלו (1990-1992), שרף הצליח להעשיר את ארון הגביעים של המועדון כשזכה בדאבל ענק ב-90/91 עם ראובן עטר, אייל ברקוביץ' וטל בנין. למעשה שרף אחראי לשתייים מהקבוצות הגדולות של המועדון כשהוא בונה שלד לקבוצה האדירה של גיורא שפיגל לאחר מכן. רק חבל שהקדנציה במכבי ת"א היתה קצרה בהרבה.
1. ג'רי בית הלוי
חלק מאוהדי מכבי תל היותר צעירים מכירים אותו רק מהמושג "תינוקות ג'רי" שהיה הכינוי לפיתוח דור הזהב של הצהובים באמצע שנות השישים אבל לבית הלוי יש אולי את המניות הגדולות ביותר בעובדה שהמועדון הפך לגדול בארץ. הוא אימן את הקבוצה לא פחות מ-12 עונות ב-3 קדנציות שונות. בקדנציה הראשונה (1947-1952) זכה ב-2 אליפויות, בקדנציה השניה (1953-1958) קטף 2 נוספות כשהוא מוסיף גם 2 זכיות בגביע המדינה ובקדנציה השלישית (1962-1965) הוסיף 2 גביעים לארון. חוץ מזה, הוא חזר לארץ ב-1962 והציל את הצהובים מירידה ובכך הצליח לשמר על הנתון והמעמד של המועדון כזה שמעולם לא ירד ליגה. ואם זה לא מספיק, אז כמובן אחראי ל"תינוקות" כשהעלה מהנוער את גיורא שפיגל, צביקה רוזן ומיקו בלו. אגדה.