הסיבוב הראשון בלוזונליג, המכונה גם "ליגת ווינר", לא הביא יותר מדי בשורות מרגשות ומשמעותיות, אבל כן היו כמה נקודות ראויות לציון - המהפך של אלירן עטר במכבי תל אביב, התחייה של בית"ר ירושלים, הכישלון הקולוסאלי בחיפה, השיגעונות של הבעלים וכדורגל בצל האזעקות והטילים. הגיע הזמן לסכם את הסיבוב. המצטיינים, המאכזבים, הנכשלים, המפתיעים. ליגת העל, תעודת אמצע. מסכימים או לא? יש גם טוקבקים...
שחקן הסיבוב: אלירן עטר (מכבי ת"א)
27 שערים כבשה העונה מכבי תל אביב בליגת העל, 13 מתוכם הגיעו מאלירן עטר, כמעט מחצית. אחרי שברק יצחקי נחתך בקיץ האחרון מהמועדון הייתה הרגשה שהבא בתור הוא עטר. אבל השנה אוהדי מכבי תל אביב צופים באלירן עטר אחר, כזה שקורא תיגר על אגדת "בית הקברות לחלוצים", שנפוצה בקרית שלום. רק החמצת הפנדל בדרבי מול הפועל מנעה ממנו להגדיר את הסיבוב הזה כמושלם. בעורפו של עטר נשף אבי ריקן מבית"ר ירושלים, הווינר הגדול של הסיבוב.
פריצת הסיבוב: דייויד מנגה (הפועל ר"ג)
רק הפרש שערים עדיף על פני בני סכנין מונע מהפועל רמת גן להשתרך מתחת לקו האדום, אבל האמת היא שבלי דייויד מנגה, החלוץ החינני ממרכז אפריקה, האורדונים היו שרויים עמוק במקום האחרון, במרחק עצום מהחבורה המרוסקת של ניר קלינגר. מנגה כבש שבעה שערים מתוך ה-15 של ר"ג ולנו יש הרגשה שכבר בינואר הוא יקבל שדרוג ממחלקת תיירים לביזנס. בינינו, מגיע לו. אופיר קריאף, שייצב את הקישור של בית"ר ואופיר מזרחי, שהחל לפרוח בקרית שמונה, הגיעו גם לפודיום.
מאמן הסיבוב: אלי כהן (בית"ר ירושלים)
"מעמדו של אלי כהן התערער". אלו השמועות שרצו בבירה אחרי שבית"ר לא הצליחה לנצח בחמשת המחזורים הראשונים, אולם המאמן רק טען - "ניצחון ישחרר אותנו". ובכן, זה קרה. אלי כהן הצליח ליצור רוטציה מסודרת, שבה כל אחד מהשחקנים מצליח לממש את הפוטנציאל. מאבי ריקן ועד דומיניק גלאבינה. הירושלמים לפתע נראו כמו קבוצה מאורגנת ומוכשרת ולא אסופה מקרית של כדורגלנים. וזה עוד בלי שהזכרנו את תקציב הרכש שלא קיים. הבעיה היחידה? ההצהרות המוזרות על אליפות. שני ההפסדים האחרונים של מ.ס אשדוד קילקלו ליוסי מזרחי את התואר, אבל המפעל שלו באשדוד בהחלט מבורך. גם אוסקר גארסייה, שלמעט הנסיעה ההזויה לברוז', רשם סיבוב מוצלח מבחינתו. תהיו בטוחים שהוא קונה עוד סיבוב כזה.
פארסת הסיבוב: המסע של עטר במכבי חיפה
זה היה נראה כמו שידוך מושלם, סיפור מהאגדות שסופו חייב להיות טוב. מי שהיה אליל האוהדים כשחקן ועשה חיל בשדות זרים כמאמן, קיבל סוף סוף את הצ'אנס מיעקב שחר, ונקרא להדריך את הקבוצה בה גדל. אלפי ירוקים באימון הפתיחה הבהירו כי מדובר בהתגשמות חלומם הרטוב, אבל עד מהרה הרכבת הזאת ירדה מהפסים ודהרה אל סופה הבלתי נמנע:
כל מה שיכול היה להשתבש, אכן השתבש: רכש רע, בנית קבוצה לא מאוזנת, מכת פציעות ושרשרת הפסדים הביאו לפתיח העונה הגרועה בתולדות המועדון. הבעלים גיבה, הקהל גילה איפוק, אבל מכבי חיפה הלכה ושקעה בתחתית הטבלה. לכולם היה ברור שהעונה מתבזבזת וכי אין מנוס מפרידה, ועטר התעקש. שחר (בהתחשב בחוזה הגבוה) חשב פעמיים, שלוש וארבע, אך כשהאיום הפך ממשי וכשהמאמן, בצעד התאבדותי ואמיץ, ניסה לשחוט פרה קדושה - הבן האובד פוטר אחרי 9 מחזורים בלבד. הפארסה הזו עלתה למועדון הפאר מהכרמל הרבה מאוד כסף, וייתכן שגם בעונה נוספת מחוץ לאירופה. לפעמים אהבה זה כואב. במקום השני אנחנו מציבים את סיבוב הבכורה של האיצטדיון החדש בנתניה. המתקן מדהים, אבל מה יהיה עם סידורי החנייה והגישה לאיצטדיון? המאה ה-21 הגיעה לנתניה, אבל נתקעה בפקקים.
כישלון הסיבוב: חיפה
שלושת הניצחונות האחרונים של אריק בנאדו והירוקים לא מטשטשים את העובדה שהייתה ברורה כבר אחרי המחזור השישי - הסיבוב הראשון של מכבי חיפה הוא כישלון חרוץ ומרבית הסיבות נפרשו כבר בקטגוריה הקודמת. אם בעיר הכרמל חיפשו נחמה בצד השני של הכביש, הרי ששם מחכה להם תהום. ניצחון אחד ב-13 משחקים, 8 נקודות מ-39 אפשריות. הפועל חיפה עלתה על כביש מהיר לליגה הלאומית. המאזן כושל, השחקנים לא מסוגלים לכבוש, האוהדים כבר איבדו את האמונה ורק המאמן נלחם בטחנות רוח. העסק שם פשוט לא עובד. הזעזוע היה צריך להגיע כבר לפני חודש ובקצב הזה גם רעידת אדמה, שטפון או כל אסון טבע אחר שתבחרו לא יעזור. האוהדים יכולים להתנחם בכך שמחיר הכרטיסים בליגה השניה יהיה נמוך יותר. בקיצור, סיבוב שבעיר חיפה כבר רק מחכים לשכוח. "ניצחון אחד והכל ישתחרר"? לא בטוח.
האבסורד של הסיבוב: משחק בבלומפילד דקות ספורות אחרי אזעקה
אלפי אנשים נמצאים במרחב מוגן? "ההצגה חייבת להימשך". מיליוני אזרחים בטווח הטילים? "ההצגה חייבת להימשך". הערך הספורטיבי של המשחקים מוטל בספק? "ההצגה חייבת להימשך". אבל מה קורה כאשר חצי שעה בלבד לפני משחק כדורגל, באיצטדיון פתוח, חסר הגנה, נשמעת אזעקה בגוש דן? האם באמת ההצגה הייתה חייבת להימשך? בסופו של דבר המשחק בין מכבי תל אביב לבני יהודה התקיים כהרגלו, אבל האם קיומו במועד היה הכרחי? הפסקה הזו מרובה בסימני שאלה. סביב עצם הקיום של המשחק הזה עדיין מרחף סימן שאלה. היה אפשר לחכות. כן, גם בילבאו חיכתה והשמיים לא נפלו.
שערוריית הסיבוב: הפיטורים של גילי לנדאו ופרדי דוד
שמעתם פעם על דבר כזה "מעמד המאמן"? ברור שלא, כי זה לא קיים. ביטוי ריק מתוכן והפיטורים של לנדאו ודוד הוכיחו את זה. הגורם המשותף להדחות של המאמנים הוא בעלים דעתניים, שמבחינתם תפקיד המאמן הוא רק לסדר קונוסים על הדשא. לגילי לנדאו היה חזון עבור קרית שמונה בעידן שאחרי בן שמעון וזה נראה לא רע, כשק"ש הייתה כפסע מהעפלה לליגת האלופות וגם סחטה 1:1 מרשים בבילבאו. אבל אז "בעל הבית השתגע" והוריד את הגיליוטינה. נכון שהתוצאות של הפועל ר"ג לא היו טובות, אבל פרדי דוד הצליח לבנות קבוצה של פייטרים. אולם, הייתה לו בעיה בין הקורות וכשהוא החליט לפתור אותה ולהכניס את גיא סולומון במקום איתי ארקין - "בעל הבית השתגע". דוד סיים את תפקידו והקשר בין הדחתו של איתי ארקין מהשער לבין הבעלים, אחיו ניר ארקין, הוא ברור מאליו. או שמא גם זו קונספירציה? העובדה שאלי כהן (ר"ג) וברק בכר (ק"ש) מצליחים באופן יחסי מאז שהגיעו לא מפחיתה את גודל השערורייה.
המשחק: 2:3 לבית"ר ירושלים על הפועל תל אביב
טדי מפוצץ, הפועל מול בית"ר, תקופת בחירות, שני מהפכים, צמד של חן עזריאל, טוטו תמוז משתיק ואוראל גרינפלד מרחיק. מה לא היה לנו ב-2:3 של בית"ר על הפועל ת"א?! אחד המשחקים הטובים שראינו בשנים האחרונות בליגת העל, שגם החזירו את בית"ר לליגה וגם חשף את כל הבעיות של האדומים. שתי הקבוצות רק הלכו והשתפרו בעקבות אותו משחק. ואף מילה על הבננה. אפשר לציין גם את ה-3:4 של מכבי ת"א על רמת השרון (בעיקר בזכות החזרה מפיגור 3:1) ואת ה-2:3 הדרמטי של בית"ר מול מכבי נתניה.
קבוצת הסיבוב הבא - הפועל באר שבע
הקבוצה שהפסידה הכי מעט ב-13 המחזורים הראשונים היא לא המובילה מכבי תל אביב. גם לא הפועל ולא בית"ר ירושלים, או אפילו קריית שמונה. החבורה של אלישע לוי, שהייתה רק בשלבי ההתנעה בערבים הראשונים של העונה, נוצחה רק פעמיים עד כה והיא נכנסת לאט לאט לקצב. וויליאם סוארס המצוין חזר לעצמו אחרי שהיה על סף עזיבה בשל מבצע "עמוד ענן", תומר סוויסה מתחיל להיראות כמו חלוץ מוביל ואפילו אבירם ברוכיאן חוזר לעצמו. כרגע הם רק במקום השביעי, אבל אל תתפלאו אם תראו אותם גבוה יותר בסיבוב הבא. וכן, ברור לנו שגם מכבי חיפה תצליח.
נבחרת הסיבוב (במערך 3-3-4)
שוער: אפולה אדל (הפועל ת"א)
הגנה: חיים מגרלשווילי (בית"ר ירושלים), יא יא פטי (מ.ס אשדוד), איתן טיבי (מכבי ת"א), שרן ייני (מכבי ת"א)
קישור: מהראן ראדי (מכבי ת"א), אבי ריקן (בית"ר ירושלים), דוד רביבו (מ.ס אשדוד)
התקפה: דייויד מנגה (הפועל ר"ג), אלירן עטר (מכבי ת"א), תומר סוויסה (הפועל באר שבע)
ממתינים להזדמנות מהספסל: אופיר מרציאנו (מ.ס אשדוד), ניר ביטון (מ.ס אשדוד), קסטוטיס איביסקביצ'יוס (בני יהודה), טוטו תמוז (הפועל ת"א), טל בן חיים (הפועל ת"א).