Late bloomer או בעברית, "פריחה מאוחרת", הוא מצב בו צמח כלשהו פורח לאחר העונה בה היה אמור להראות את ניצניו. הסיבה לכך יכולה להיות מחסור בגשמים או גורמים ביולוגיים אחרים שגרמו לעיכוב בהתפתחות. את המונח הזה לקחו בהשאלה בני האנוש והוא בא לתאר מצב בו הכישרון של אדם כלשהו פורץ מאוחר מהרגיל.
לא לא טעיתם, אתם לא באתר של נשיונל ג'אוגרפיק, אז מה בכל זאת הקשר לספורט? אז זהו, שלא מעט שחקני כדורגל נתקלים במצב הזה, בו הפריצה שלהם מגיעה באיחור. הסיבות במקרה שלהם מגוונות ונעות בין כאלה שסבלו מחוסר מזל ופציעות, כאלה שדשדשו בליגות נמוכות עד שגילו אותם או סתם שחקנים שפשוט חיכו להזדמנות הנכונה. הבעיה היא שאצל כדורגלנים הזמן מוגבל ונדמה שאם שחקן לא עשה את הפריצה עד גיל 24-25, היא כנראה כבר לא תגיע. אבל לא תמיד זה המצב. לאחרונה יש גם שחקנים שהגיע לנבחרת ישראל בגיל מאוחר יחסית והוכיחו בדיוק ההפך. רגע לפני המפגש מול פינלנד החלטנו לדרג את 10 הפריצות המאוחרות הכי מרשימות שהיו פה בשנים האחרונות.
10. שרן ייני
ייני בן ה-26 עלה לקבוצה הבוגרת של הצהובים כבר בעונת 2004/5. שש עונות התנדנד בין מקום ביציע לבין מקום בספסל עם גיחות מזעריות לדשא. שרן כבר היה בדרך להיות עוד אחד מהשחקנים שנפלטו מהמערכת הצהובה כמו ליאור ג'אן ומושיקו מישאלוף. אבל אז הגיע לקבוצה מוטי איוניר בינואר 2011 ושינה לייני את הקריירה. איוניר הציב את ייני כבלם ואמר לו "אני עוד אהפוך אותך לבלם של הנבחרת". חלפו מאז שנתיים וייני הפך לבאנקר בהרכב של הצהובים, גם אם לא ברור עדיין באיזה עמדה הוא באמת משחק, וכבונוס גם הזימון לנבחרת הגיע לאחרונה.
9. ברק בדש
עד גיל 25 הקריירה של בדש הייתה הכל, חוץ ממלאת ברק. הוא התנדנד בין קבוצות ליגת העל אבל לא הצליח לתקוע יתד באף אחת מהן. ב2007 הגיע החלוץ להכח עמידר ר"ג ושם סוף סוף הפך לשחקן לגיטימי בליגת העל כאשר כבש בשתי עונות 18 שערים והפך לשחקן המוביל של הקבוצה. משם בדש המשיך לנדוד ועבר באשדוד וב"ש, אבל ההצלחה האמיתית הגיע בק"ש. בדש הגיע לקריה בעונת 10/11 כשהוא בן 28 ובשנתיים שבילה אצל שירצקי כבש 12 שערים מהם שמונה בעונה שעברה בה היה שותף לאליפות ההיסטורית. בעקבות היכולת הטובה שהציג והקשרים של סוכנו זכה לחוזה בליגה הראשונה בבלגיה שם הפך לשחקן הרכב משמעותי במדי בוורן והעונה כבר כבש שישה שערים במדיה.
8. דוד רביבו
כבר בגיל צעיר מאוד סומן דוד רביבו, "האח של" כהבטחה גדולה. חיים רביבו אמר עליו שהוא מוכשר יותר ממנו ומכבי ת"א רכשה את הכישרון הצעיר מאשדוד עוד בגיל נוער והוא הפך לשחקן הרכב בבוגרים בגיל 21. אבל אז ויתרו עליו במכבי ורביבו הצעיר חזר לאשדוד בעונת 2000/1, שם הפך לשחקן הרכב אבל לא לשחקן בולט במיוחד. כך במשך כמה שנים רביבו היה שחקן בינוני באשדוד עד עונת 2005/6 בה החל להפוך לשחקן המוביל של אשדוד ובישל באותה עונה 12 שערים. היכולת הטובה הביאה לו זימון לנבחרת ואפילו גיחה קצרה ללוס אנג'לס גלאקסי. מאז ועד היום נחשב רביבו לשחקן הבולט של אשדוד בעשור האחרון, לסמל המזוהה עם הקבוצה ולאחד המבשלים הגדולים בתולדות ליגת העל.
7. עדן בן בסט
הסיפור שלו מזכיר מישהו שעוד יגיע בהמשך. גם בן בסט גדל בנוער של מכבי חיפה וגם הוא לא מצא את מקומו. מסע הנדודים של בן בסט כלל ייבוש על הספסל של הירוקים, תחנה לא מוצלחת במכבי הרצליה, לאחר מכן גיחה בינונית להפועל חיפה, כישלון בהפועל תל אביב ושוב חזרה להפועל חיפה. הקדנציה השנייה בצד האדום של הכרמל דווקא הייתה מוצלחת ובעונה השנייה שלו בקבוצה הפך לשחקן הבכיר שלה וכבש 18 שערים בליגה כשהוא כבר בן 25. ההצלחה של בן בסט הובילה אותו לברסט הצרפתית בה הוא קורע רשתות וגם להרכב הראשון של הנבחרת.
6. רפי כהן (החלוץ)
רפי כהן, החלוץ, זכור לנו בעיקר בגלל רגע אחד קסום, השער מול מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד. אבל הדרך של כהן ממש לא התחילה במנצ'סטר, אלא הרחק משם, בטירת הכרמל. כהן שיחק בקבוצת הנערים של מכבי חיפה ומשם החל לנדוד. הוא כיכב בין השאר במכבי אור עקיבא בליגה ב' ולאחר מכן המשיך להפועל כרמיאל עימה העפיל לליגה א'. רק בגיל 23 הגיע החלוץ בעל הזריזות יוצאת הדופן לליגת העל ושיחק במדי עירוני ראשל"צ. לאחר שלוש עונות טובות בעיר היין הוא סגר מעגל והוחתם על ידי אלי כהן במכבי חיפה וכבר בעונתו הראשונה כבש 18 שערים בליגה, רובם כאשר עלה מהספסל. כהן שיחק במכבי חיפה עוד שלוש עונות כולל העונה ההיא בצ'מפיונס לפני שהמשיך בנדודים לקבוצות קטנות יותר.
5. מוראד אבו ענזה
הסיפור של אבו ענזה מזכיר קצת את זה של אחמד סבע. גם אבו ענזה חורר רשתות בבני לוד אבל נלכד בחבל הטבור של אבו סובחי. החלוץ בן ה-26 הגיע רק העונה לליגת העל, אם לא לוקחים בחשבון גיחה קצרה וכושלת למשך חצי עונה למכבי פ"ת. העונה החלוץ כבר החל לפרוע שטרות וכבר יש לו חמישה שערים במדי אשדוד. הימור שלנו: זה לא ייעצר שם.
4. תומר חמד
הקריירה של החלוץ שקורע היום רשתות בליגה הספרדית ומשחק נגד רונאלדו ומסי, לא כל כך הצליחה להתרומם עד לפני שלוש שנים. חמד גדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה אבל לא הצליח להשתלב בקבוצה הבוגרת ובכל עונה הושאל מחדש לקבוצות תחתית בהן לא ממש הצליח להוכיח את יכולתו. את עונת 07/8 פתח חמד במכבי חיפה אבל לאחר שלא זכה להזדמנות ממשית עבר למכבי הרצליה במדיה כבש שלושה שערים, כולם אגב במשחק אחד. עונה לאחר מכן הוא הושאל לבני יהודה שם בכלל תופקד באגף ימין וכבש שער אחד בלבד בליגה בכל העונה. בעונת 2009/10 חמד חזר צפונה, הפעם לאחי נצרת במדיה כבש תשעה שערים.
בעקבות היכולת הטובה בנצרת אלישע לוי החליט להחזיר את החלוץ למכבי חיפה אבל גם שם זה הלך קל במיוחד. בחצי העונה הראשונה שלו במועדון בו גדל, חמד התייבש על הספסל וכבר חשב לעזוב את המועדון. אבל אחרי השער הראשון שהגיע רק בסוף דצמבר, הקרח נשבר וחמד סיים את העונה עם 13 שערים, אליפות, וכרטיס ביד שהנחית אותו בפלמה דה מיורקה. והשאר, היסטוריה.
3. מאור מליקסון
בעונת 2008/9 הקריירה של אחד הכישרונות המבטיחים ביותר בכדורגל הישראלי הגיעה לשפל. מליקסון, אז בן 25, נחשב לכישרון גדול בכדורגל הישראלי וכבר בגיל 18 היה שחקן הרכב בבית"ר ירושלים. לאחר שלא הצליח לפרוץ עבר למכבי חיפה ואחרי שלא הצליח להשתלב גם אצל הירוקים עבר להפועל כפ"ס שנלחמה על חייה בתחתית. מליקסון הבין שאין לו הרבה ברירה ובכדי לנסות לשקם את הקריירה חתם בתחילת העונה ההיא בהפועל ב"ש מהליגה הלאומית.
השחקן שכבר שיחק מול יציעים מלאים בטדי וקריית אליעזר נאלץ לשחק בלוד וקריית אתא. אבל זאת הייתה "ירידה לצורך עלייה", כי משם הקריירה של מליקסון רק נסקה. הוא עלה עם ב"ש לליגת העל תוך שהוא חוזר להציג את היכולת שאפיינה אותו בצעירותו. היכולת הטובה (והאזרחות הפולנית) זיכו אותו בחוזה בויסלה קראקוב ולאחרונה מעבר לולנסיין הצרפתית, וכמעט מקום בסגל נבחרת פולין ביורו. מליקסון כזכור, הסתפק במקום בנבחרת ישראל.
2. אחמד סבע
לאחר שעבר במג'דל כרום הפועל עכו ובני לוד מהליגה הלאומית, רק בגיל 29 נחת אחמד סבע בליגת העל. זה קרה בעונת 2009/10 לאחר שהחלוץ כבש בשלוש העונות הקודמות במדי בני לוד בליגה הלאומית 39 שערים. סבע התאקלם במהירות וכבר בעונתו הראשונה כבש 11 שערים והוכיח שמקומו בליגה של הגדולים. עונה לאחר מכן כבר היו לו 18 כיבושים והשיא הגיע בעונה שעברה בה הוכתר למלך השערים עם 22 כיבושים בכל המסגרות.
1. מהראן ראדי
בגיל 24 הקריירה של מהראן ראדי דשדשה, וזה בלשון המעטה. הוא שיחק באשקלון בליגה הארצית אחרי שהספיק לעבור במג'דל כרום וכפר קנא והתחיל לחשוב דווקא לכיוון האקדמי. אבל אז פרדי דוד, שאימן את מכבי הרצליה באותה תקופה, צפה בו במשחק גביע במקרה, התרשם והחליט להחתים אותו. ראדי הרשים במדי הרצליה והספיק לעבור בבני יהודה, עכו וסכנין לפני שהפך העונה לבורג מרכזי במכבי ת"א ואף לשחקן הרכב בנבחרת ישראל.