אם תשאלו את איציק קורנפיין איך הוא מסכם את העונה שעברה עליו, הוא ככל הנראה לא יצליח לענות לכם במילה או משפט. ייתכן שהוא יצטרך לכתוב ספר, אפילו טרילוגיה. כי הרי, מה לא קרה השנה בבית"ר ירושלים? עוד קיץ עם ענני פירוק, פתיחת עונה קשה והתייצבות לאחריה. בהמשך הגיעו אפילו ריצה בצמרת ודיבורים על אליפות, אלא שאז החלה פרשת הצ'צ'נים. זאור סדאייב וג'יבראיל קדאייב הונחתו בטדי על ידי ארקדי גאידמק ופתחו את תיבת פנדורה הכי נפיצה בכדורגל הישראלי. המנכ"ל שמע אינסוף קללות מהקהל, ראה הפגנות מול ביתו והתלונן במשטרה. במקביל, מועדון הפאר הלך והדרדר עד שניצל רק ברגע האחרון.
"אשתי מבקשת שאעזוב הכל"
נראה ששום דבר לא באמת יכול להכין אף אחד לרצף אירועים שכזה, אבל יכול להיות - בעצם - שזהו רק המתאבן לקראת העונה הבאה. גם כעת, אחרי שהצליחה לשרוד בליגת העל, עתידה של בית"ר לוט בערפל. הבעלים מחפש קונה, אלי טביב נראה כאילו רק מחפש כותרות ולא באמת רוצה להכניס את ראשו למיטה החולה הזו, והעתיד, בדיוק כמו לפני שנה, שנתיים ושלוש - לא ברור כלל. בצל כל אלו, הגיע קורנפיין לאולפן "יציע העיתונות" וירה לכל הכיוונים. היה רותח.
"החיים לא קלים עבורי בימים אלו אבל נתגבר, כבר עברנו תקופות קשות בבית"ר", אמר היו"ר. "ביופ שהפגינו מול ביתי ידעתי מראש ויצאנו מהבית, אבל שמענו את הקולות ואי אפשר להתעלם מזה. כל הרעל וההרס שיוצא מסביב הוא בגלל הגזענות. זו הנקודה הכי כואבת של בית"ר כבר 15 שנה. המחאה נגדי לא החלה לפני 4 חודשים, אלא רק בגלל הגזענות. אשתי אמרה לי "למה אנחנו צריכים את זה?" וביקשה שאעזוב, אבל אני נשאר כי המטרה היא חשובה. אני בבית"ר 18 שנה, 5 שנים אני מנסה להשאיר את בית"ר כמועדון חי שיש לו משמעות חינוכית. להיכנע לגזענות יהיה פשוט להפסיד. בסיטואציה שנוצרה בשנים האחרונות - ניהול בית"ר חייב פעולות אמיצות".
"מאז שתמכתי בפרננדס לנבחרת במקומו, ברקוביץ' התהפך"
על הטענות שהוא אחראי לכשלון מקצועי אמר: "בתנאים שאני עובד בהם, אני עושה עבודה טובה. אני מתפקד בלי בעלים. בכל מועדון אחר יש כסף שמביא בעל הבית. ללא השקעה, זה בלתי אפשרי. בחיים גם יש מוסר. 5 שנים אומרים שנתפרק, אבל אנחנו לא חייבים שקל. יש לי אחריות על 70 משפחות. ברקוביץ' הפרשן חשב שעשיתי עבודה טובה, אבל ביום שתמכתי בפרננדס לנבחרת במקומו, פתאום הוא התהפך. הוא והחברה שלו מתדלקים את השנאה".
"אם ארקדי יהיה בעלים - ערבי ישחק בבית"ר בעונה הבאה"
ומה היה לקורנפיין לומר בנוגע לעתידו של אלי כהן? "אני לא יכול לעשות תכניות כרגע, כי צריך להבין מי יהיה הבעלים. אם טביב יגיע הוא ימנה מאמן, אז אני לא יכול למנות מישהו שיוחלף אח"כ. הצענו חוזים לריקן ומויאל כי הם חשובים, וההצעות אמיתיות. בית"ר מתה? לא, היא לעולם לא תמות. עברנו משבר, אבל היה הכרחי לפוצץ את הפצע המוגלתי הזה של הגזענות. מה הלאה במאבק הזה? אם ארקדי יהיה בעלים, יהיה שחקן ערבי-ישראלי בקבוצה בעונה הבאה".
כשמגיעים לדבר על הנושא הכי כואב העונה, הבאת הצ'צ'נים, קורנפיין מתייצב על רגליו האחוריות: "הבאת הצ'צ'נים לא היתה טעות. ארקדי ידע מה ההשלכות של המהלך, אבל אולי הדרך לא היתה נכונה, כי זה יצא לא טוב בתקשורת. יכול להיות שהנסיעה לצ'צ'ניה היתה בשביל קשרים עסקיים של ארקדי, לא מכחיש את זה. אבל אין פסול אם חשב שזה יקדם את עסקיו ואז הוא יוכל להביא כסף לקבוצה. אלי כהן רצה חיזוק, ואם היה אומר 'לא', הם לא היו מגיעים. איש לא התערב לו. יומיים אחרי שקדאייב וסאדייב הגיעו, החלה מהומת עולם, ושום שחקן לא תפקד. למה לא שלחנו אותם הביתה? כי אנחנו לא נכנעים לגזענים, המחאה היא גזענית הרי. אגב, להגיד שסאדייב הורחק בכוונה זו שטות מוחלטת. זה לא נתפס אבל שאוהדים במשחק על הנישארות קפצו משמחה כשחחקן בית"ר הורחק. תמיד שואלים 'למה אין ערבים בבית"ר' וכשעושים את זה, מבקרים אותנו. זו צביעות".
"אין לי כסף לשלם משכורות בחודש מאי"
גם בנוגע לפן הכלכלי, קורנפיין לא לוקח שבויים: "ארקדי השקיע 400 מיליון ש"ח בקבוצה, והוא הבעלים. גאידמק התחייב לכסות גרעון, אבל עמותת האוהדים סירבה לוותר על זכויותה. הוא עונה לי כל הזמן ואני מדבר איתו על בסיס קבוע. יש מי שייקח? ארקדי מוכן לתת. אני שומע מספרים שזורקים, אבל בסך הכל זה 12 מיליון וחצי ש"ח. אין לי תקציב לשלם משכורות לחודש מאי כרגע. הרי בניהול תקציב יש צפי, לא הכל הוזרם מראש. ואז נגרם לנו נזק של 3-4 מיליון ש"ח בהכנסות. צריכים למצוא פתרון כולל. מי ש"רוצה לקחת", אבל לא מוכן לשלם משכורות לעובדים, באמת רוצה לקחת?"
"שמוליק לוי והעמותה? לפי התנהגותם, עד הגעת הצ'צ'נים הכל היה בסדר, אבל אחרי כן, פתאום הם ירדו מתחת לרדאר ולא שמעו מהם שום גינוי להתנהגות הקהל. אני, ראש העיר, רוה"מ לשעבר - כולם מחפשים רוכש ולא מוצאים. דדש? בבית"ר אין כבר מה לקחת, ולא אוסיף יותר". לסיום, קורנפיין פנה לאייל ברקוביץ' ואמר: "כשיושבים בכסא הפרשנים, צריך לזכור שיש אנשים מאחורי המסך. קל להדליק אנשים, כאלו שאין להם בהכרח הרבה שיקול דעת. פרשן צריך לקחת אחריות על דברים שהוא אומר ועלולים להתסיס. פרשנים זורקים גפרור, שופכים שמן ואז הרוח לוקחת את זה משם. קצת תרבותיות לא תזיק".