עוד לא חלף חודש וכבר אוהדי מכבי חיפה והפועל תל אביב התחלפו בתפקידים. המיואשים הפכו לאופטימיים ולהיפך. ומה אכפת לאוהדי מכבי תל אביב מהטלטלות של האחרות? כי מכבי ת"א מפרקת את הליגה.
מכבי עוד תמעד, אבל היא היחידה שמנהלת מערכת אירופית שהשחקנים מתיישרים אליה. זה אומר שלא משנה מה עשית שלשום, אתמול או לפני שעה, תמיד בוחנים אותך כשחקן, את היריבה ונותנים לך לשחק בהתאם. כשהגעתי לספרד, לסנטאנדר, די הופתעתי מזה שכוכבים בקבוצה ובכלל יושבים לפעמים על הספסל ומתאמנים למחרת כאילו לא קרה כלום. זה רק נתן להם דרייב וזמן להתאושש בזמן שאחרים מקבלים צ'אנס. זו השגרה. זה המקצוע. אצלנו כל ספסול או הוצאה מהסגל הופך לרעידת אדמה. די עם זה. אין פה מסי או רונאלדו. וגם הם לאורך זמן צריכים הפסקות קטנות.
במכבי תל אביב זה מתחיל מהגנה קבוצתית נהדרת ויכולת לכבוש בכל וריאציה. משחק מסודר, מתפרצת או מצב נייח. מכבי היא מסוג הקבוצות שעולות על המגרש עם כריזמה, נוכחות וכוח הרתעה ששווה לה יתרון פסיכולוגי על היריבה עוד לפני המשחק. אני חושב ששיטה של שלושה קשרים: אחד אחורי ושניים לפניו מוציאה הרבה יותר מראדי ובטח מזהבי. בעמדה מתחת לחלוץ הוא כביכול יותר חופשי אבל עדיף לו להגיע מאחורה ולהצטרף מהקו השני. בכלל, השיטה הזו יושבת כמו כפפה ליד במכבי.
במכבי חיפה, אריק בנאדו מתמודד לראשונה בקריירת האימון עם משבר אמיתי. לפעמים צריך ניצחון מכוער - אפילו שניים - כדי לצאת מזה. בחיפה יש מעט מדי שחקנים שבימים חלשים יודעים לשבור את הקרח וזה משפיע גם על ההגנה שהפכה לחסרת בטחון.
יענקל'ה שחר עשה ועושה דברים נפלאים אבל לדעתי האסיפה שלו לפני משחק העונה הייתה מלחיצה ומיותרת כי סגנון של "אתם לא נותנים מאה אחוז או שכן ואז זה לא מספיק" ובטח העיתוי שלה בפעם הזו, ייצר יותר לחץ מאשר תועלת. זה מגיע אחרי שנה מופלאה עם אריק בנאדו שכללה אחוז הצלחה מרשים, העפלה לבתים בליגה האירופית ושליטה מוחלטת מול אלקמאר שהסתיימה בהפסד מקרי. מאז לא ראינו שיפור, אלא להיפך. לחיפה חסר חלוץ וחסר שחקנים שעושים הבדל.
האסיפות האלה לא ישנו ולא יחליפו את מערך הסקאוטינג, המעקב והפרמטרים לבחירת שחקנים כמו שעושה מכבי ת"א. מעבר לכך, יותר מדי שינויים בהרכב כשלקבוצה לא הולך יכולים להזיק יותר מאשר להועיל. בשלב כזה עדיף לשמור על הבסיס החזק שלך. במיוחד כשאין מספיק שחקנים מובילים בכלל וברי החלפה בפרט.
עדיין לא מכונה משומנת (יוסי שקל)
בהפועל תל אביב שמחים שגילי ורמוט חזר. הוא עדיין לא בכושר באופן טבעי אבל הוא מושך עניין ושמירה. הוא יודע לשחק עם שכטר ודמארי ויש לו חיפוי מגורדנה שסוגר אותו הגנתית מהצד הנגדי. אבל! למרות הניצחונות המרשימים מבחינת התוצאה, הפועל עדיין פגיעה, לא מגובשת והיא רק באמצע הדרך.
רן בן שמעון זיהה (קצת מאוחר) את מערך היהלום של שלומי דורה וזה כמעט עלה לו בגול עד אז. המערך הזה נועד ליצור יתרון באמצע ולצאת קדימה מהר עם שני חלוצים. החיסרון עבור הפועל חיפה בשיטת יהלום זה הקווים. יש שם רק שחקן אחד. כשרן בן שמעון העיר את דגני על הקו כדי שינצל את זה הוא סידר לו מצבים וגם את השער הראשון. יש התקדמות ויש חיבור אבל זה עדיין רחוק מלהיות מכונת כדורגל שבטוחה בעצמה.
אז מה הלאה? נחכה להפועל באר שבע שאולי תמשיך להפתיע. עם הזמן היא כנראה תתייצב במקום שלה בשולי הצמרת במלחמה על כרטיס לאירופה. עד אז נמשיך ליהנות מהקרנבל והאופטימיות בדרום. בואו נקווה בכלל שהקבוצות ידביקו את היכולת והקצב של מכבי תל אביב כדי שיהיה מעניין. לא בטוח שהן יכולות, אבל מצד שני לא מזיק קצת לקוות.
הישועה תבוא ממנו?