כנראה שזה מה שאנרגיות של 25,000 צהובים-שחורים בטירוף עושות. בית"ר ירושלים נראתה רע במשך 60 דקות, לא הצליחה לייצר מצבים וראתה את הפועל ת"א מחמיצה בחצי הראשון ללא הרף, אבל כל זה נמחק בדקה ה-84 בבעיטה אחת של ניסו קפילוטו שקבעה 0:1 קטן-גדול-ענק על הפועל ת"א.
אלי טביב מול הקהל שזרק אותו. אדום מול צהוב. יריבות פוליטית. מתיחות בין הקהלים. כל המטענים שבעולם היו סביב המשחק הזה ולמרבה האירוניה דווקא השחקן האחרון שחשבנו שיבקיע, זה שאפילו לא דימיינו שיכבוש, דווקא הוא כבש ועוד מבישול של אחד. נו, זה שנשכח על הספסל של אלי כהן. דוד רביבו. הכדור עגול, בעיקר בטדי.
שימו את האירועים הלא נעימים לפני השריקה בצד (זריקת אבן על אוטובוס של אוהדי הפועל ת"א). זו היתה חגיגה של כדורגל ישראלי. 29,000 צופים באצטדיון הטוב ביותר שיש לנו כיום בארץ. אצטדיון שרק נפתח מחדש ויצר טירוף אדיר בבירה בשבוע האחרון ולכן, עד לרגע הזה של קפילוטו, חשבנו כבר על ההתרסקות.
חשבנו על אותם ילדים קטנים שעשו את כל הדרך באוטובוסים מרחבי הארץ, ראו 0:0 ואולי לא יחזרו יותר למגרשים. ואז הגיע הגול וגרם ל-25,000 ירושלמים להישאר ביציע לרקוד במשך דקות ארוכות. הם לבטח יחזרו עוד לטדי. ויש גם ציון דרך - בזכות מופע האוהדים נשבר שיא הצופים למחזור אחד מאז 1976. יש כבוד.
-
אלי טביב. המנצח הגדול
-
אפשר להירגע: המשחק הסתיים יחסית בשקט
-
החיים בתחתית מרגיזים. בן שמעון
-
לוקאס. זה עדיין לא זה
-
השאטל שהותקף הערב בבירה
ועם כל הכבוד לחגיגה, יש גם צד פחות יפה למשחק הזה. הצד המקצועי. נתחיל במנצחת. ההגנה הירושלמית רשמה מחצית ראשונה שערורייתית ונתנה שוב ושוב לשכטר ודמארי להיכנס בקלות לרחבה. המזל שלה שאיתי שכטר של עונת 2013/14 הוא עדיין לא ההוא מהדאבל, והפעם הוא החמיץ שלוש פעמים ממצבים קורצים. האמת שגם החלק ההתקפי של אלי כהן לא יכול לצאת במחולות. איציק כהן, סינטיאו סולליך ובאנגורה לא הצליחו לייצר מצב במשך מחצית שלמה. ויש גם צד טוב וקוראים לו בראיין ג'ונס. השחקן נכנס כמחליף, הוסיף אנרגיות והיה ההבדל הגדול בין המחציות. ללא ספק, הוא צריך לקבל את חולצת ההרכב בעקבות הערב הזה. אה, ודוד רביבו. אפשר להגיד עליו הכל אבל עדיין יש לו כוונת על הרגל, כזו שמכריעה משחקים. כזו שמבשלת שער בדקה ה-84, שתי דקות אחרי שנכנס.
גם בהפועל תל אביב חייבים 'לטפל'. לא ברור כיצד חוד שכולל את דמארי, שכטר ו-ורמוט לא מצליח לכבוש שער במשך 90 דקות. המחצית הראשונה היתה טובה עם מספר דו ספרתי של בעיטות לשער (13) אבל בחייאת רן, איפה הרגל המסיימת? בן שמעון אולי עושה עבודה לא רעה בוולפסון, אבל זה כרגע לא ממש עוזר לו כשהוא במרחק של 8 נקודות (!) ממכבי ת"א אחרי 6 מחזורים. יותר מזה, הוא קרוב יותר לקו האדום מאשר לפסגה. פשוט הזוי. הערב אפילו בית"ר השאירה אותו מאחור בטבלה.
ומילה אחרונה לאריאל הרוש. ביקרו אותו, תקפו אותו והרבה פעמים בצדק רב אבל הפעם במאני טיים, הוא פשוט היה שם. בחצי השעה הראשונה, כשחבריו בהגנה הפקירו אותו, הוא פשוט לקח כדור אחרי כדור, פעם אחרי פעם. שאפו.
מהלך המשחק
המשחק נפתח בדקת דומיה לרב עובדיה יוסף שעברה בשקט יחסי. בדקה ה-7 גורדנה ניסה להפתיע את הרוש מרחוק אבל זה היה חלש מדי. דקה אחר כך, שכטר הגיע לאחד על אחד מול הרוש אבל ידו של השוער היתה על העליונה. בדקה ה-16, הכדור חלף מעל הרחבה של קליימן אבל אף אחד לא הצליח להגיע לכדור.
-
כמעט אבל רק כמעט
-
גיבור היום: ניסו קפילוטו
-
ירושלים צהובה הלילה
-
הרגע שהקפיץ את טדי לשמיים
-
אווירה חלומית בטדי
-
סולליך ולוי. חברים בק"ש, יריבים בטדי
-
כמה החמצות?! איתי שכטר
הקצב המצוין המשיך ובדקה ה-19, גורדנה הפציץ מ-18 מטרים והרוש שוב התעופף והציל את הירושלמים מספיגה. בדקה ה-27, הרחקה רעה בהגנה הירושלמית השאירה את שכטר מול הרוש. החלוץ חתך ימינה ובעט לרשת החיצונית. 5 דקות אחר כך, גרזיצ'יץ' נגח ליד הקורה. שבע דקות להפסקה, שוב ההגנה הירושלמית איפשרה לשכטר להיכנס בקלות לרחבה אבל שוב החלוץ לא הצליח לסובב לפינה.
בדקה ה-53, ברק משה השתחרר וירה טיל מ-20 מטרים שחלף מעל המשקוף. 5 דקות לאחר מכן, שכטר השאיר שני שחקנים על הקו והשאיר כדור רוחב לוורמוט שבעט חלש. שתי הקבוצות נחלשו ובדקה ה-80 קיבלנו סוג של הזדמנות כאשר אצילי המחליף ניסה להפתיע מ-23 מטרים, קליימן קלט בקלות. בדקה ה-84 הגיע הרגע ש-25,000 אוהדי בית"ר חיכו לו. דוד רביבו הגביה כדור קרן וניסו קפילוטו המשיך פנימה - 0:1. טדי בשמיים.
הרכבים
בית"ר ירושלים: אריאל הרוש, אנדרס טונייס, לאנדרי מולמו, ניסו קפילוטו, שי חדד, אופיר קריאף (עומר אצילי/73), אייס קרים, ברק משה, סינטיאו סולליך (דוד רביבו/82), איציק כהן, באנגורה (בראיין ג'ונס/46).
הפועל ת"א: בוריס קליימן, ליאור לוי, יורגן קולין, ברנקו איליץ', אוראל דגני (יגאל אנטבי/63), לוקאס סאשה (שון מלכה/63), בראיין גרזיצ'יץ' ,רועי גורדנה, גילי ורמוט, איתי שכטר, עומר דמארי.
-
ׂהפנים אומרות הכל..
-
ובצד השני, חגיגה..