ראוי או לא? על עתידו של אלי טביב בכדורגל

6 חודשי עבודות שירות גזר בית משפט השלום על בעלי בית"ר ירושלים, אלי טביב, בגין הרשעתו בהכאת אותו קטין אוהד הפועל תל אביב מול ביתו וניסיונו לשבש ראיות, שעה שמחק חלק מצילומי מצלמות האבטחה בביתו. כעת, משהורשע ונגזר עונשו, עולה לסדר היום השאלה האם נוכח אותן הרשעות והעונשים שנפסקו בעטיין, יוכל טביב להמשיך ולנהל את בית"ר ולהיות בעליה.

על פי תקנון היסוד של ההתאחדות, קבוצה חייבת לוודא כי בין מנהליה וממלאי התפקידים בה לא יהיו אנשים בעלי עבר פלילי, אלא אם בית הדין העליון של ההתאחדות קבע כי למרות אותו עבר, הם רשאים לשמש כממלאי תפקיד. התקנון מוסיף וקובע כי היה והתברר לאגודה או להתאחדות על קיומו של אדם כזה, האגודה מחויבת להפסיק את פעילותו. לאמור - ככלל, אדם שהורשע בפלילים אינו יכול לשמש כבעל תפקיד במועדון, אלא אם בית הדין העליון אישר זאת.

מאחר שברירת המחדל היא שאדם מורשע אינו יכול לכהן, ברור שצריך להיות לטביב אינטרס ישיר לפנות כמה שיותר מהר לבית הדין, על מנת שיכריע בעניינו, מאחר שעד לאותה הכרעה, הוא לכאורה אינו יכול להמשיך לכהן בתפקידו.

בנוסף להסדר תקנוני זה, ישנה התייחסות לסוגיית ההרשעה בפלילים גם בתקנון העברת זכויות בקבוצות כדורגל, שקובע כי הוועדה להעברת זכויות, אשר אישרה בזמנו את מכירת בית"ר ירושלים לטביב, רשאית לבטל את האישור שניתן להעברת הזכויות, היה ונתגלו עובדות חדשות העומדות בניגוד לתנאי אישור ההעברה, או לחילופין, מקום בו מתברר כי התאגיד הרוכש פועל בניגוד לתנאי האישור.

בהקשר הזה, אחד התנאים המקדמיים לאישור העברת זכויות בקבוצה, הינו שאין בין בעלי התאגיד הרוכש אדם או תאגיד אשר הורשע בעבירה פלילית ב–7 השנים שקדמו להליך האישור (או סיים לרצות את עונשו, לפי המאוחר), כאשר גם כאן, ישנו סייג והוא שבית הדין העליון קבע כי חרף אותה עבירה, הוא רשאי לשמש כבעלים. שני ההסדרים מובילים, אם כן, לאותו מוסד שאמור להכריע בעניין, הוא בית הדין העליון.

3 פעמים בעבר דן בית הדין העליון בסוגיות דומות (אם כי בהסדר תקנוני מעט שונה, אשר בו נדרש אלמנט של קלון במעשים): בעניינם של פרוספר אזגי, דני לוי ו..... טביב עצמו (בתקופתו בהפועל כפר סבא). בכל המקרים הנ"ל נקבע, כי לא דבק קלון במעשיהם של השלושה אשר ימנע מהם לכהן כבעלי תפקיד בקבוצותיהם.

מספר בעיות וקשיים מציב ההסדר התקנוני הנוכחי ואשר מן הסתם, יצופו כעת, לכשיובא עניינו של טביב בפני בית הדין העליון. ראשית, התקנון אינו קובע את עיתוי הפנייה לבית הדין ומה הדרישה לצורך פנייה. האם דרושה רק הרשעה, או שצריך להמתין גם לגזר הדין? האם דרוש שפסק הדין יהיה חלוט, או שמא מספיקה ההרשעה של הערכאה הראשונה, אשר לכאורה, שוללת ממנו את חזקת החפות? והמשך ישיר – מה עושים בתקופת הביניים שבין פסק הדין של בית משפט השלום לזה של בית המשפט המחוזי בערעור, שכן, מדובר בפרק זמן שעשוי להיות ארוך למדי. להערכתי, בנקודה זו יש ללכת לקולא ולהמתין עד לתוצאות הערעור, אם וכאשר יוגש, בטרם יינקטו צעדים כל שהם.

שנית, לא קיים הסדר באשר לפרוצדורה בה יתנהל הדיון בהליך שכזה, ובעיקר, מיהם הצדדים המתדיינים בפני בית הדין העליון. בעוד שברור שטביב יטען מצידו להחלת החריג בעניינו וכי הוא ראוי להמשיך ולהחזיק בבית"ר, לחלוטין לא ברור מי יהיה זה שיטען כי הוא ראוי. לכאורה, קיימת אפשרות תיאורטית לפיה עמדת ההתאחדות תהא זהה לזו של טביב ואז לכאורה לא יהיה מי שיטען נגד החלתו של החריג. האם במקרה כזה יש לכל חבר התאחדות זכות לטעון נגד המשך בעלותו של טביב אם ההתאחדות לא תעשה זאת מיוזמתה?

שאלה מעניינת נוספת היא מה תהיה עמדתה של המנהלת בסוגיה וכיצד היא תנהג (גם בתקנון המנהלת ישנה התייחסות להרשעת חבר דירקטוריון בפלילים). הימור שלי – מפאת מעמדו של טביב כגורם מרכזי במנהלת, הם יעדיפו לזרוק את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחה של ההתאחדות.

החלטה אחת כבר נלקחה ע"י ההתאחדות באחת הסוגיות הנ"ל (צודקת, לטעמי), והיא להמתין עד למתן גזר הדין בטרם תתבצע פנייה לבית הדין. החלטה ערכית כמו זו הנדרשת כאן מבית הדין חייבת לקחת בחשבון את נסיבות ביצוע העבירות ואת הרקע להן ואלו דברים אשר נבחנים בעיקר בשלב גזירת הדין, להבדיל מהליך ההרשעה, שהוא "קר" ואובייקטיבי יותר. בהקשר זה, קשה שלא לשים לב לפער העצום שבין העבירות החמורות בהן הורשע טביב, לקולת העונש שהוטל עליו ואין ספק שפער זה פועל לטובתו.

הכרעה לא פשוטה עומדת בפני בית הדין העליון לכשיובא העניין לפניו. הרבה מאוד שיקולים עומדים לכאן ולכאן וההשלכות של הכרעה כזו הן דרמטיות, תהא ההחלטה אשר תהא. ברור כי בהחלטה כזו יהיה טמון מסר ערכי וקביעת אבן דרך של אמות המידה הנדרשות מבעלי קבוצות בכדורגל הישראלי.

מה שבטוח, צריך לקבל החלטות, ובמהירות המירבית.