זה סיפור על בן חורג, וקוראים לו בן רייכרט. למרות שבאופן תיאורטי יש לו שתי משפחות - אחת אדומה ואחת צהובה - בשתיהן הוא בן חורג, דחוי ולא רצוי. כשהיה במכבי תל אביב, הקהל קילל אותו כי הוא אוהד הפועל תל אביב וכשעבר להפועל תל אביב, הקהל האדום קילל אותו בגלל העבר שלו במכבי תל אביב.
אם תרצו, הסיפור הזה על בן רייכרט הוא מקרה קלאסי של נפילה בין הכיסאות גרסת 2015. איך שלא תסתכלו על זה, אי אפשר לצאת טוב מהסיפור הזה. מבחינת מכבי תל אביב, המועדון לקח שחקן צעיר ומוכשר מהפועל רמת השרון, זרק אותו למים העמוקים ונתנו לו להתמודד לבדו עם רחשי הקהל.
לאחר מכן, הפכו אותו לשוק בשר במכרז על גילי ורמוט, ולאחר שראו שהוא נתן תצוגות טובות באדום, בער להם להחזיר אותו לשורותיהם. בטח בינו לבין עצמו, ג'ורדי קרויף מצטער שמלכתחילה הוא לא הגיע להפועל תל אביב במקום למכבי תל אביב. כך, היה נחסך ממנו כאב הראש בשלוש השנים האחרונות לחזר אחרי וינסנט אניימה, טל בן חיים, עומר דמארי, איתי שכטר, ערן זהבי וגילי ורמוט וסליחה אם שכחתי משהו.
הצהוב מתאים לו? (אלן שיבר)
או שדווקא האדום? (אלן שיבר)
את ג'ורדי קרויף, האיש החזק במכבי תל אביב, וזה שכביכול נכנס לעולמנו בסערה וקבע כאן סטנדרטים אירופים חדשים ודפוסי התנהגות שונים ממה שהכרנו, לא מעניין בן רייכרט. הרצונות של הקשר לא מעניינים אותו, גם לא הצרכים שלו. עבור ההולנדי של גולדהאר, רייכרט עוד חייל בלוח השחמט. גם בקשותיו לשחק בהפועל תל אביב, אותה הוא אוהד, נפלו על אוזניים ערלות ולא שינו את ההחלטה של מנג'ר מכבי תל אביב. לטובת השחקן, כדאי מאוד שבצד הצהוב של תל אביב יתעשתו ומהר, וייתנו לבחור הצעיר והמבולבל, לשחק איפה שהלב שלו, כי כדורגל זה לא סחר בעבדים.