במשך 56 שנים שירת אצטדיון וסרמיל את הפועל באר שבע, וידע ימים יותר ויפים פחות. בעצם, רק בדצמבר 1988 בתרומתה של לילי פרידמן-וסרמיל, שופץ האצטדיון ושמו הוסב לאצטדיון וסרמיל, על שמו של ארתור וסרמיל - בנה אשר נרצח בשואה על ידי הנאצים, בשנת 1943, במחנה ההשמדה מיידנק, כשהוא בן 7. השיפוץ כלל, בין היתר, הקמת יציעי בטון בכל הקף האצטדיון.
בשנת 1995, לכבוד משחקה של הפועל באר שבע מול ברצלונה במסגרת גביע אופ"א, שופץ האצטדיון והותקנו בחלק מהיציעים מושבי פלסטיק במקום הבטון החשוף. בשנת 2009, בעקבות חזרתה של הפועל באר שבע לליגת העל, הותקנו מושבים בשאר היציעים.
המגרש בבירת הנגב, לצד ריח של שתן ביציעים, עמודי תאורה שמפריעים לאוהדים ואפילו סל שתקוע באצטדיון, ידע גם ימים יפים, אפילו יפים מאוד. שתי אליפויות בעונות 74/5 ו-75/6, הפכו את הקבוצה מבירת הנגב למועדון של ממש בכדורגל הישראלי, ובשנים האחרונות חזרה הקבוצה לצמרת ורואה עצמה שוב ושוב כמועמדת לאליפות.
אספנו שלושה משחקים זכורים מהעבר, רגע לפני הפרידה הסופית מווסרמיל והמעבר לטוטו-טרנר (הערב ב-20:55, מול מכבי חיפה): ה-7:0 לברצלונה, ב-2:3 הסופר-דרמטי על בית"ר ירושלים בגביע והמשחק מול מכבי חיפה בעונת הירידה, כשיוסי בניון כבש פנדל בתוספת הזמן, רץ ליציעים וגילה שזה לא עזר.