שקיעתה של הזריחה

ערן זהבי שתל את הרמזים למתרחש היום, כבר אחרי המשחק בו ברק בדש הכריע את מכבי, באצטדיון הארור בנתניה. זהבי הודיע כי הוא בטוח שמכבי תתמודד על האליפות בשנה הבאה, איתו או בלעדיו.

• נקודת שפל: 0:0 למכבי ת"א מול אשקלון
• ארבלדזה שבור, מהפכה מתוכננת בסגל מכבי ת"א

בעצם, מרגע שהוא כבש את השער בדקה ה-90 מול בית"ר בפלייאוף בעונה שעברה, בא משבר שהגיע לשיא עוצמתו אתמול, עד כדי הבאת הקבוצה בדיוק לנקודה שדרשה את הגעת ג'ורדי קרויף מלכתחילה. תזכורת קטנה מהעונה שעברה: אחרי בית"ר, מכבי יצאה ל-0:0 בחיפה, עוד 0:0 בסכנין, אחד נוסף בבאר שבע ותיקו, שהוא כולו הפסד לרעננה.

כולם זוכרים את המשחק שבתווך, את הספקטקל של חצי הגמר מול סכנין בחיפה, אך גם בגמר מכבי לא כבשה שער. בעצם העונה נגמרה כאשר בכל המשחקים המכריעים באמת, לא נמצא השחקן שירים את הקבוצה כאשר כוחותיו של זהבי תשו.

כאשר הודיע על עזיבתו לסין, ג'ורדי היה הראשון שהבין כי למעשה הפרויקט שאותו בנה, הוא מהסוג שכבר פג תוקפו. לכן ההולנדי לחץ להשאיר את היהלום שלו בכל מחיר, אך גם הוא, מן הסתם, ידע שגם אם הכוכב הגדול שלו היה נשאר, מכבי השנה הייתה נראית כמו זו שסיימה את הפלייאוף בעונה שעברה.

כולם ראו וסירבו, עוד בעונה הקודמת, להבין את תהליך ההבשלה ולאחר מכן הריקבון שפשה בקבוצה של ג'ורדי. זהבי הרים לשיא כאשר לקח על גבו סגל בינוני ביותר, גם ברמה הישראלית, לליגת האלופות. הקבוצה של אוסקר לקחה אליפות עם מעט מאוד זהבי, הקבוצה של סוזה הייתה קבוצה שבה הוא היה בורג חשוב, אך כזו שהיא בשלוש דרגות מעל הליגה, וגם באירופה נראתה כיחידה אחת.
 
אצל פאקו הייתה נסיגה, אך זהבי הסתיר זאת מצוין. יכולת לא מרשימה, פתיחת עונה חלשה ללא ניצחון על קבוצות הצמרת, אך בשלבים המכריעים של העונה, שוב הוא היה שם כדי להרים את הקבוצה מעל לתחרות הבינונית מול קריית שמונה ובאר שבע, וכך מכבי חגגה בסמי עופר את הדאבל הנכסף והנדיר, גם כאשר הקבוצה כבר החלה לסגת ביכולתה. שלד הקבוצה היה קרלוס גרסיה, שרן ייני וערן זהבי, שלד שתוך חודש נשאר ממנו רק זהבי במוקדמות ליגת האלופות.

קרויף היה חייב להבין את הציטוט של שנכתב בתחילת הטקסט. זהבי העביר את המסר שאיש בצהוב לא רצה לשמוע, או להפנים. הוא למעשה אמר – 'נגמר לי הכוח, לא יכול להמשיך לקחת קבוצה שלמה על הכתפיים'. וכך, ולמעשה החוליה האחרונה בעמוד השדרה של תקופה מפוארת הודיעה על היעלמותה המתקרבת.

המנהל המקצועי סרב להאמין שזה יקרה, הוא העדיף לעצום עיניים ולחשוב כיצד ממשיכים לבנות את הקבוצה סביב זהבי. החתמת בניון היא החתמה קלאסית של ערך מוסף. שחקן שישנה את המשחק כאשר הכל תקוע בדקות האחרונות, לא שחקן שיישא בעומס של הרמת הקבוצה על הכתפיים.

ג'ורדי היה חייב להבין שיש לבנות עמוד שדרה חדש, קבוצה חדשה. הדילמה הקלאסית של מנהלי קבוצות היא האם לחתוך שושלת מוקדם מדי, לגדוע אותה באיבה, אך להימנע מהדעיכה הבלתי נמנעת, או לתת לשושלת שנה אחת יותר מדי, ואז לבנות הכל מחדש כאשר הדעיכה הבלתי נמנעת מגיעה. ההולנדי קיבל מתנה שכל מנהל היה רוצה: הדעיכה הגיעה בשנה שעברה, כאשר זהבי מסווה אותה לכדי עונה סופר מכובדת, אך המתנה לא נוצלה כדי לעשות התחלה מחדש כבר שבועות לפני תום העונה האחרונה.

הבעיה במכבי אינה כישרון, למרות שגם זה חסר. טל בן חיים החלוץ הוא סופר מוכשר, לסקאריונה יש טיפול מדהים בכדור, אפילו את הניצוצות של קיארטנסון, ראינו בדרבי. מדוניאנין הוא שחקן עם מסירות אומן, וגם נוסא הוא שחקן משלים מוכשר, אך אין לקבוצה הזו שום שחקן שיוביל את הקבוצה, אין מי שיחזיק עמוד שידרה.

וכך, כאשר המשבר מגיע אין מי שיוציא אותו, כמו ג'יפ המתחפר עוד ועוד בבוץ, וכל מה שהנהג עושה הוא ללחוץ חזק יותר על הדוושה. הרי לחיצה על הדוושה רק מעמיקה את השקיעה, ג'ורדי רק לחץ חזק יותר על הדוושה, כאשר השקיע סכומי עתק בסקאריונה וקיארטנסון, אך לא טרח להסיט את ההגה.

הבעיה מתעצמת כשגם שוטא ארבלדזה רק יודע ללחוץ חזק על הדוושה. כך אנו רואים במשחקים עצמם, כאשר הוא מכניס עוד חלוץ כמו ברק יצחקי, ואחד נוסף בדמות עדן בן בסט, אך את ההגה הוא לא מסיט לשום מקום.

הקבוצה הזאת הייתה זקוקה למסלול שונה בבנייתה, למשל למאמן שיידע להסיט את ההגה כשלא הולך, ושחקנים שיידעו לצאת מהג'יפ ולשאת אותו בידיהם אל הקרקע היבשה, אך מה שנשאר השנה היא קבוצה שלמה שיושבת בג'יפ המתחפר, ומחכה לנהג חדש, לרעיונות חדשים, לג'יפ חדש.

מן הסתם הוא יגיע, כי הנוכחי הוכיח בשבועיים האחרונים שאין לו את הרעיונות הדרושים כדי להנחות את הקבוצה למקום חדש. נדמה כי גם ג'ורדי מחכה לג'יפ אחר, ואין לו את היכולת לבנות ג'יפ חלופי במקום בו הוא נמצא.

ואחרון חביב, למכבי אין מנכ"ל שיראה כי האוהדים שבורים לא רק ממצב הקבוצה, הם שבורים מחוסר היחס אליהם. האצטדיון בנתניה הוא הקש ששובר את גב אוהדי הקבוצה. דרכי הגישה, הפקקים, החניה והיציאה, כל אלה עוד נסבלים כאשר האוהדים חוגגים 90 דקות של הנאה במשחק עצמו, אך כאשר הם מגיעים לראות משהו שכבר נגמר אז אין את האנרגיות שדרושות כדי לסבול את הדרך.

מנכ"ל, לו היה, מגיע לאצטדיון, רואה את הקרחות האדירות, ומבין כי אין דרך להמשיך כך. האוהדים מסוכסכים בינם ובין עצמם, הקבוצה נעה כעדר ללא רואה, וכך מסתיימת לה תקופה נפלאה. בסופו של יום, זו בסך הכל עונה רעה אחרי ארבע עונות נפלאות, וגם הזדמנות להתחלה חדשה, הזדמנות לבנות שושלת חדשה, במקום חדש, בשנה הבאה תחת מנכ"ל חדש וג'נרל מנג'ר חדש, בשנה הבאה מתחילים מהתחלה.