תוצאה של התהליך: על הבעיה במכבי חיפה

"לעולם אל תפסיק לתכנן תכניות לטווח הארוך", לחש לי סבי רגע לפני שהלך לעולמו, "חשוב מה תאכל לארוחת הצהריים כבר עכשיו!".

טוב נו, האמת שסבא שלי ז"ל לא באמת נתן לי את הטיפ הזה לפני שעלה לעולם שכולו טוב. למען האמת, אפילו לא יצא לי לפגוש אותו כשעוד חי. את המשפט הזה בסך הכל קראתי השבוע בפייסבוק, אבל הוא היה מספיק חזק כדי שאאמץ אותו לחיי, או לפחות לטור הזה..

הקהל של מכבי חיפה מדהים. 25,000 צופים מגיעים לסמי עופר כמעט מדי משחק במשך יותר משנתיים, למרות שהיכולת של הירוקים, איך נאמר בעדינות, אפילו לא בגובה הדשא. הם באים, מקווים, מעודדים, מתאכזבים, מקללים, הולכים, וחוזרים חלילה.

במשך כל אותה תקופה הם מחכים שזה יקרה, שמשהו יתפרץ, שהתהליך כבר יסתיים. וככה, אחרי כל ניצחון, לכולם נדמה שאולי זה זה. שזה הרגע שיוציא את הקבוצה לדרך חדשה, ישנה את המומנטום ויחזיר את המועדון למקומו הטבעי. אבל זה לא קורה.

האמת, קשה לדעת מה לא עובד בכרמל. קשה להבין למה מועדון שזלל תארים והיה סמל ומופת לניהול נכון, מדשדש כל כך הרבה זמן בשיפולי הפלייאוף העליון. קשה להסביר איך מועדון עם בעלים חזק, מוביל, אמיד, יציב ושקול, לא מצליח במשך כל כך הרבה זמן להיות אפילו קבוצת צמרת.

יש הרבה תיאוריות שניתן לזרוק לאוויר. למשל, חילוף שחקנים בקצב הרסני, מערכת סקאוטינג שלא מנחיתה כאן זרים מתאימים, שמירה על מסגרת תקציבית נמוכה ביחס למכבי תל אביב והפועל באר שבע, העדר דרך ברורה עם מתווה למשך שנים ואולי סתם מינוי מאמנים כושלים.

יכול להיות שרק משהו מכל אלה נכון ויכול להיות שהכל נכון, אבל לי דווקא יש הסבר אחר. לדעתי, האנשים במכבי חיפה התאהבו במונח תהליך, דבר שמונע מהם להיות חזקים כאן ועכשיו. הרי אם אנחנו בתהליך, אז יש זמן. אם יש תהליך, אין לחץ, אין מחויבות, אין מטרות גבוהות. יש, אבל לא עכשיו. מתי? בסוף התהליך.

ברור לי שכולם בכפר גלים מתים להשיג תארים והיו שמחים לעוד הקפת אליפות, אבל עצם החשיבה על תהליך והשימוש השחוק במילה הזו בקרב אנשי המועדון, מייצרים מציאות. מציאות שלא תואמת את המידות הטבעיות של המועדון.

אז הנה, הגיע הזמן לומר את זה חד וברור: תהליך בקבוצה בוגרת זה בולשיט. כלומר, יש תהליך, אבל הוא לא יכול לבוא על חשבון תוצאות. ההפך, התוצאות צריכות להניע את התהליך. להבדיל ממחלקת נוער, הקבוצה הבוגרת צריכה לייצר תוצאות כל הזמן.

אני אסביר: בעוד התפקיד של הבעלים הוא להתוות דרך והתפקיד של המנהל המקצועי הוא ליישם ולהוביל את התהליך, תפקידו של המאמן הוא לייצר תוצאות, כאן עכשיו. לא מחר ולא עוד שנתיים. כל מאמן שיגיד לכם אחרת, סתם גונב דעת.

המהלך האחרון של יענקל'ה שחר מבהיר שנמאס לו מכל שודדי הדעת שנחתו בכרמל ונתנו לו לחכות. שהוא מבין שעם קהל כמו שיש לו, יש לו מחויבות לייצר תוצאות בזמן אמת. זו הסיבה שהוא זעזע את המערכת דווקא עכשיו, שלח הביתה את מולנסטיין והביא במקומו את גיא לוזון.

המאמן המוערך בנה לעצמו שם גדול בכדורגל הישראלי על לא עוול בכפו. אולי זה בזכות הייחוס המשפחתי, אולי בזכות המסע הקטן בחו"ל, אולי בזכות הסוכן האישי, אולי בזכות יחסי הציבור והקשרים ואולי בזכות האופי הטמפרמנטי, דבר אחד בטוח: זה בטח לא בזכות ההישגים על הקווים. בחיפה זה יצטרך להשתנות.

שחר יודע שאליפות הוא כבר לא ייקח, שהגביע כבר הלך ושהוא לא יירד ליגה ועדיין, היה לו חשוב לנער את האבק. היה לו חשוב להבהיר לכולם שאצה לו הדרך. שמכבי חיפה לא יכולה להרשות לעצמה להישאר קבוצה בינונית. שמבחינתו, האיש על הקווים חייב להוציא את המקסימום מהחומר הקיים - אירופה.

לא בעונה הבאה, אלא עכשיו! זה יהיה התפקיד של לוזון. לא מאה ימי חסד ובטח לא דיבורים על דרך. ובמילים אחרות, לנצח כבר השבת את כפר סבא. ובמילים אחרות: ששחר יחשוב על הטווח הרחוק ולוזון על ארוחת הצהריים הקרובה. אחרת אנחנו עלולים לשמוע במוצ"ש שוב את המילה תהליך.