טובי בנינו: הישראלים המצטיינים בליגת העל

עוד עונת כדורגל מצוינת מתקרבת לסיומה ויום העצמאות זה זמן טוב לסכם אותה בפן הישראלי. זו הייתה שנה בה לא מעט שמות נוצצים דעכו, אבל כוחות חדשים עשו את דרכם למעלה, והפכו למובילים. אז מי מהם באמת נכנס לרשימה או במילים אחרות - איך צריכה להיראות נבחרת ישראל נטולת ליגיונרים? 11 הנבחרים.

שוער: יואב ג'רפי (מ.ס אשדוד)
אם היו עושים הצבעה בין חובבי הכדורגל הישראלי, סביר להניח שהרוב היה בוחר בגיא חיימוב ובוריס קליימן היציבים או אפילו באריאל הרוש שהפך סוף סוף למנהיג של הפועל ת"א, אבל דווקא יואב ג'רפי הוא הבחירה הנכונה לדעתי. נכון, השוער משחק העונה בפלייאוף התחתון יחד עם הקבוצה האנמית של מ.ס אשדוד, אבל איזו עונה יש לו!

ג'רפי, רק בן 23, שמר על שער נקי ב-14 משחקים (!) וספג רק 28 פעמים ב-31 משחקים, נתונים מכובד ביותר נוכח העובדה שמדובר בשוער של קבוצה שחיכתה עד סוף אפריל כדי להבטיח את ההישארות שלה. חוץ מזה, ג'רפי התמודד העונה עם 183 איומים למסגרת מולו (הבסה"כ), עצר 116 ניסיונות של היריבה וגם משחק הרגל שלו טוב עם 347 כדורים ארוכים מדויקים מתוך 463 שבעט העונה.

כמו אוחנה, זריהן ואינברום, גם השוער שגדל בכפ"ס פורח בעיר הנמל וסביר להניח שגם יימכר מהר מאוד תמורת צ'ק שמן. יחד עם עמרי גלזר ממכבי חיפה, ג'רפי הוא הכישרון הצעיר הכי מבטיח שיש לכדורגל הישראלי בין הקורות ובימים בהם מאמן הנבחרת נאלץ לשבור את הראש מי השוער הפחות רע שיכול לעמוד לרשותו, גם זימון למדים הלאומיים לא נשמע כל כך מנותק מהמציאות.

מגן ימני: דור אלו (מכבי פ"ת)
אלו אמור להיות תגלית העונה בליגת העל, אבל משום מה נדמה שהוא כבר יותר מזה. המגן הימני הנהדר של המלאבסים הוא מהאחראים הגדולים להצלחה הכבירה שלהם עד לא מזמן והתרומה שלו היא גדולה הרבה יותר מרק מספרים (שער וחמישה בישולים).

הוא מהיר, טכני, אחראי ומחלץ (173 חילוצים בסה"כ, מהם 40 בחצי היריבה) ובכלל - מישהו יכול לערער על עונה שסידרה לו גם זימון בכורה לנבחרת וגם חוזה מרשים בהפועל ב"ש? שנה חלומית לאלו.

כמעט ונכנס לרשימה: בן ביטון (הפועל ב"ש)
הכדורגל הישראלי לא משופע בהרבה מגנים ברמה גבוהה, אבל אין ספק שבן ביטון הוא מהטובים מביניהם. גם אלי דסה ממכבי ת"א היה קרוב להיכנס לרשימה, אבל העונה היחסית מהוססת שהוא חווה עם הצהובים השאירה אותו בחוץ בסופו של דבר.

ביטון הוא אחד המגנים הכי יציבים בליגה, לצד אלו, אנטואן קונטה וגרי קגלמאכר, שלא יכולים להיכנס לרשימה, ויש לו חלק בלתי נפרד מעוד עונה מופלאה של ב"ש. יש לו שער ושלושה בישולים, אבל משמעותי מכך - הוא מדייק בכמעט 80 אחוזים מהמסירות שלו (1701 מסירות מדויקות בסה"כ), רץ הכי הרבה בקבוצה (305.7 ק"מ בסה"כ) והוא השחקן השני בטוח בהרכב של ברק בכר, אחרי שיר צדק, עם 2835 דקות משחק העונה בליגה.

בלם: שיר צדק (הפועל ב"ש)
מישהו יכול לחלוק על המקום של שיר צדק ברשימה? הבלם הכי יציב, שקט, בטוח ומתקדם בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות וכאמור, גם הבאנקר הכי גדול של הפועל ב"ש בהרכב עם 2,942 דקות משחק בליגה, הכי הרבה אצל האדומים.

צדק עלה ל-138 מאבקי אוויר על כדור העונה וב-95 מהם הוא יצא עם ידו על עליונה. הוא רק בלם, אבל תאמינו או לא - השחקן השלישי שרץ הכי הרבה בהפועל ב"ש עם 296.4 ק"מ, רק ביטון ומהראן ראדי מקדימים אותו. חזק, קשוח, מנהיג וגם אינטיליגנט. הבלם האולטימטיבי בכדורגל הישראלי של היום.

בלם: טל בן חיים (מכבי ת"א)
הרנסאנס של העונה. רבים כבר הספידו, ליגלגו וצעקו שהוא מעבר לשיא, אבל בן חיים חווה עונה פשוט פנטסטית במכבי ת"א והפך לשחקן הכי יציב בחוליית ההגנה של הצהובים.

בגיל 35, להזכירכם, בן חיים רשם עד כה 150 מאבקי אוויר מוצלחים מתוך 185 ובכלל, חילץ 308 פעמים את הכדור מרגלי היריבה העונה. רק בינואר האחרון דובר על מעבר ליריבה העירונית הפועל ולמזלו של ג'ורדי קרויף זה לא קרה. בקיץ בן חיים מסיים חוזה, למה המנג'ר מחכה?

מגן שמאלי: אורן ביטון (הפועל ק"ש)
כמו ג'רפי, גם אורן ביטון בטוח לא היה קונצנזוס בקרב הקהל הרחב, אבל "מחלת המגנים השמאליים" ממנה סובל הכדורגל הישראלי מסרבת לחלוף ומגן קרית שמונה הוא נקודת האור הבודדת. עם חמישה בישולים (מלך הבישולים בק"ש), 13 איומים לשער ומהירות מירבית של 33.4 קמ"ש (הכי הרבה בליגה), לא פלא שהפועל ב"ש קפצה על המציאה והחתימה את ביטון על חוזה ארוך טווח תמורת למעלה משלושה מיליון ש"ח.

את עונת הפריצה הפנטסטית שלו ביטון כמעט סיים בפלייאוף העליון, אבל נשאר בחוץ בסופו של דבר בגלל הרשלנות הקבוצתית בקרית שמונה במשחקים המכריעים בסיום הליגה הסדירה. תהיו בטוחים שבעונה הבאה בטרנר זה ייראה אחרת. בינתיים הוא יכול להתנחם במקום ברשימה שלנו.

קשר: מהראן ראדי (הפועל ב"ש)
אם אתם רוצים לזכות באליפות, פשוט תקראו למהראן ראדי. בגיל 34, הקשר הנפלא של הפועל ב"ש זכה בצלחת חמישית ברציפות, אחרי שלוש כאלו במכבי ת"א ושתיים עם האדומים. שמונה שערים (רק שהר ו-וואקמה לפניו), שישה בישולים (רק וואקמה לפניו) והרבה אנרגיה ותשוקה הביאו אותו לרשימה האקסלוסיבית יחד עם אריק בנאדו ומיכאל זנדברג, של שחקנים שזכו ב-5 אליפויות ברציפות.

שימו לב לנתון הבא - מתוך שמונת השערים של ראדי, שבעה מהם נכבשו מחוץ לרחבה. מהירות מירבית של 31.4 קמ"ש, מרחק כולל של 303.1 ק"מ, 37 חילוצי בכדור בחצי היריבה. אוהדים רבים של בית"ר ירושלים טוענים שאין שחקן ערבי בקבוצה שלהם מהסיבה הפשוטה שאף אחד מהם לא מספיק טוב. בינינו? שחקן כמו ראדי הם היו מתים לקבל.

קשר: גידי קניוק (מכבי פ"ת)
מכבי פ"ת בדעיכה חדה מאוד בתקופה האחרונה, אבל כנראה שגם זה לא ימנע ממנה את תואר הקבוצה המפתיעה של העונה. מי שאחראי יותר מכל להצלחה של המלאבסים וזה שמניע את כל העסק הוא ללא ספק גידי קניוק. הקשר הפעלתן, בן 24 בסך הכל, מוליך את טבלת הכובשים והמבשלים של הקבוצה עם 10 שערים וחמישה בישולים.

למקרה ששכחתם, קניוק היה אחראי לשניים משערי העונה עם ביצוע גאוני מחצי מגרש מול אשדוד ועוד טיל אדיר לרשת של בית"ר ירושלים בסיבוב הראשון. אגב, ממרכז השדה הוא הצליח לאיים על השער 91 פעמים בסה"כ והוא ללא ספק בחירה ראויה ל-11 הישראלים המובילים בליגה. איפה נראה אותו בעונה הבאה?

קשר: מאור בוזגלו (הפועל ב"ש)
מאור בוזגלו עבר דבר או שניים בכדורגל הישראלי, אבל כנראה שגם הוא יודה שהעונה הנוכחית היא הסוערת והמטלטלת ביותר בקריירה שלו. אם נניח את הפציעה הטראגית בצד, אז לצד הרבה שערים, רגעים מאושרים והישגים גדולים, היו גם עימותים, פרשות מתוקשרות, סכסוך עם ברק בכר ואבא דומיננטי כמו תמיד, אבל בוזגלו הצליח בכל זאת להתרכז בכדורגל והתוצרת הייתה פשוט נפלאה.

שבעה שערים ושישה בישולים היו לו העונה בליגה, אבל יותר מכל אזכור את הבעיטה החופשית המושלמת והמפורסמת בסן סירו, שכבר הפכה לאגדה ביציעי טרנר, ואת שער הניצחון הפנטסטי בסנט מארי של סאות'המפטון. לא ברור למה האלופה הגיעה למצב שבוזגלו מסיים חוזה בתום העונה הנוכחית, אבל מה שכן ברור זה שהפציעה שלו היא מכה קשה לקבוצות שבנו עליו לעונה הבאה. שובר שיוויון בכדורגל הישראלי.

קשר: עידן ורד (בית"ר ירושלים)
מהיום שעזב למכבי חיפה, אוהדי בית"ר ירושלים פינטזו שעידן ורד יחזור, אז הוא חזר ובגדול. אחרי חמש שנים די מג'עג'עות בירוק וניסיונות לא מוצלחים בסרביה וקנדה, היהלום מרמת גן הפך סוף סוף לאחד השחקנים המובילים בליגה שלנו. הוא מלך השערים של הקבוצה עם 11 כיבושים וגם שני בישולים, אבל מעל הכל - 36 מסירות מפתח, הכי הרבה בבית"ר. כשמשהו טוב קורה לירושלמים, זה עובר דרך הרגליים של ורד.

חלוץ: טל בן חיים (מכבי ת"א)
טב"ח 2 פתח את העונה יוצא מן הכלל, אבל נראה שפיצוץ המו"מ מול קלאב ברוז' היווה מכה קשה עבורו וזה בא לידי ביטוי על הדשא. הוא כבש לא פחות משמונה שערי ליגה עד סוף ספטמבר, אבל דווקא אז פשוט נעלם וחיכה עד אמצע ינואר (!) לשער הבא שלו.

בן חיים היה ה-שחקן של מכבי ת"א בתחילת העונה, כשהשיא הגיע ב-0:5 המוחץ בדרבי מול הפועל. סביר להניח שאם היה שומר על אותה יכולת לאורך כל הדרך, מכבי ת"א הייתה נמצאת במקום אחר היום.

15 שערי ליגה בסך הכל (14 מהם מתוך הרחבה, כולל ארבעה בפנדל), ארבעה בישולים ו-46 מסירות מפתח. לצהובים זה לא הספיק והם סיימו עונה שניה ללא אליפות, אבל עבור בן חיים זה די והותר בשביל להיות חלק מנבחרת הישראלים של העונה.

חלוץ: בן שהר (הפועל ב"ש)
בזמן שאליניב ברדה בדעיכה ומוחמד גדיר מתקשה להשתלב, בן שהר ניפק את הקבלות בחוליה הקדמית של הפועל ב"ש עם 13 שערי ליגה בסך הכל (12 מתוך הרחבה). נכון, חמישה מהם בפנדל ובכל זאת - נראה ששהר נהנה מאחת העונות הכי טובות ויעילות בקריירה המגוונת שלו. הוא תרם לאלופה גם שני בישולים וכל עוד אמא בתיה תספק שקט תקשורתי, החלוץ ימשיך לקצור את הפירות עבור בכר.

כמעט ונכנס לרשימה: איתי שכטר (בית"ר ירושלים)
אם בעונה שעברה הופתענו מהשינוי בין שכטר בחיפה לשכטר בבית"ר, אז העונה מדובר בשינוי עוד יותר דרמטי. שמעון אבוחצירא ושלומי אביסידריס זה לא זה ויוהאן אודל הוא לא באמת חלוץ, אז שכטר הבין והפנים שהוא הכתובת של בית"ר מקדימה והמספרים אומרים הכל. 11 שערים, שלושה בישולים והרבה מנהיגות כמו שהרבה זמן לא ראינו ממנו. מול בן חיים ושהר זה לא מספיק, אבל מההצלחה של שכטר אף אחד לא יכול להתעלם.