בשנת 2010 פרסם המגזין "בליצ'ר ריפורט" כתבה תחת השם המחייב "25 השחקנים הצעירים שיכולים להיות ליאו מסי הבא". באותה שנה, הגאון הארגנטינאי נתפס כסמל הצלחה לשחקן צעיר (היה בן 23) והגשים את הנבואות שניתנו לגביו, עם שתי זכיות בליגת האלופות, שלושה תארי לה-ליגה ולדעת רבים נחשב כבר אז לשחקן הטוב בעולם.
- שבת ב-18:00: הפועל ק"ש - מכבי פ"ת
ברשימה היוקרתית הזאת בלט שמו של שחקן הרכש החדש של מכבי פתח תקווה, סוטיריס ניניס. הקשר היווני חלק את הדירוג המחמיא עם שמות מובילים בכדורגל העולמי העכשווי. שחקנים כמו חאמס רודריגס, אלכסיס סאנצ'ס, פיליפה קוטיניו ועוד שחקן שכנראה לא שמעתם עליו (אבל זה לא הפריע לפאריז סן ז'רמן לשלם עליו 222 מיליון יורו הקיץ) ניימאר. כולם הופיעו לצד ניניס תחת אותה מטריה בדירוג היוקרתי ההוא.
למרות זאת, ניניס המכונה "מסי היווני" (מכיוון שהוא מזכיר מאוד את הפרעוש של ברצלונה בטכניות, בזריזות ובמימדים – שניהם מתנשאים לגובה של 1.69 מטרים של נחישות וכישרון), מעולם לא הגיע לרמות הגבוהות.
בתחילת הקריירה שלו, ניניס סומן כמטאור בשמי הכדורגל היווני, כזה שאף אחד לא יכול היה לדמיין כי בגיל 27 ישחק בליגת העל שלנו במקום להיות שחקן מוביל בליגה אירופית בכירה. בראי ההשוואות הנ"ל נשאלת רק שאלה אחת: כיצד מתוך חברה כל כך טובה ומחמיאה לצד הסופרסטארים הגדולים ביותר של הענף, ועם פוטנציאל להפוך לכוכב על, מצא עצמו הקשר ההתקפי בפתח תקווה ולא במדריד, מנצ'סטר, פריז או ברצלונה?
ניבאו לו גדולות (getty)
עלה ירוק וסנסציה לאומית
ניניס, נולד בעיר חימרה בדרום אלבניה, להורים יוונים והצטרף לאקדמיה של פנאתינייקוס הגדולה כבר בגיל 13. כשהיה בן 16 בלבד, החליט מאמנם של הירוקים מאתונה, ויקטור מונייז להעלות את היווני הצעיר לקבוצה הבוגרת.
כבר בהופעת הבכורה נגד אגלאו, שלושה חודשים לפני שחגג את יום הולדתו ה-17, הוא זכה בתואר ה-MVP של המשחק. מונייז התמוגג מהכשרון: "הוא העתיד של המועדון ולמזלנו יש לנו אותו להרבה שנים". ניניס עצמו הופתע מההייפ סביבו: "הכל היה פתאומי. בחצי הראשון של העונה עוד הייתי מביא כדורים ובחצי השני כבר הייתי חלק מהקבוצה הראשונה. אני חי בחלום".
ניניס הפך לשחקן השני הכי צעיר בהיסטוריה שלובש את חולצת מועדון הפאר היווני וחודש לאחר הופעתו הראשונה, כבר הפך לכובש הצעיר ביותר אי פעם של פאו, במשחק הניצחון 0:2 נגד פאניוניוס. הוא החל לשחק בנבחרות הצעירות של יוון (העדיף אותן על אלבניה) ורשם 16 הופעות ו-3 שערים.
קצת לפני יום הולדתו ה-18 הגיע הטלפון מאוטו ריהאגל, מאמן הנבחרת הבוגרת. בגיל 18 ו-46 ימים, ניניס הפך לכובש הצעיר ביותר בתולדות הנבחרת הלאומית של יוון, כשעשה זאת בניצחון 0:2 על קפריסין השכנה. הקהל היווני החל להתאהב בכישרון הצעיר וספקולציות רבות החלו להירקם סביב אישיותו ויכולתו להוביל את הנבחרת בעשור הבא.
ניניס שסבל מפציעה טורדנית בברך (עוד נחזור לעניין הפציעות) החמיץ את מרבית עונת 07-08, אבל חזר לכושר והוביל את קבוצתו בעונת 09-10 לאליפות וגביע ביוון. היה זה דאבל ירוק ונדיר מאוד בתוך ההגמוניה של אולימפיאקוס, היריבה הנצחית של פאו. הקהל המשיך להתמכר לילד הפלא שבאותה עונה כבש 6 שערים ב-42 הופעות בכל המסגרות.
במשחק חלומי באותה עונה בליגה האירופית, ניניס בישל, סחט פנדל ולבסוף גם כבש במשחק בו ניצחה קבוצתו את רומא באולימפיקו בדרך לשמינית הגמר של המפעל. ג'יבריל סיסה הצרפתי, ששיחק איתו באותה עונה בלתי נשכחת בפנאתינייקוס, וכבש מבישול של היווני, התמוגג מיכולתו: "הוא העתיד של הכדורגל היווני". גם סידני גובו, ששיחק לצידו של הקשר הכשרוני לא נותר אדיש: "ניניס מאוד טכני ובועט מצוין בשתי הרגליים. הוא שחקן שלם בהתקפה והכלי הכי יעיל שלנו".
היה בפסגה, עד שהלך ודעך (getty)
העניין מפרגוסון והטראומה בבלומפילד
כהכנה לפרישתם הצפויה של פול סקולס וראיין גיגס, הכריז סר אלכס פרגוסון כי ניניס נמצא גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלו לקראת עונת 10-11. פנאתינייקוס מצדה כבר נתנה את הסכמתה למכור את הכישרון הגדול שלה בתום העונה בסכום הנקוב של 8 מיליון פאונד.
ניניס ששיחק עם נבחרתו במונדיאל 2010 (שותף פעמיים כמחליף) ניסה לא להסתנוור למרות שהרגיש מוחמא מאוד מהעניין מצד גדול מאמני הפרמייר ליג בכל הזמנים: "יש לי עכשיו סדרי עדיפויות. אנשים כבר יודעים מי אני וראו את ההתקדמות שלי. אני חי בספקולציות של שוק ההעברות כבר כמה עונות ואני לא נותן לזה להפריע לי או לתת לי להתפזר".
את נקודת ההשקה הראשונה של ניניס עם הכדורגל הישראלי קיבלנו בשלהי קיץ 2011 כשקבוצתו ספגה 3:0 מהדהד מרגלי מכבי תל אביב בבלופילד במסגרת פלייאוף העלייה לליגה האירופית. גם ניצחון 1:2 בגומלין לא המתיק את הגלולה והצהובים העפילו לראשונה לשלב הבתים של הליגה האירופית, בעוד פאו הודחה מאירופה במה שהוגדר על ידי המועדון המעוטר ככישלון מקצועי וכלכלי עצום. הביקור הבא שלו בארץ הקודש לא איחר לבוא, והפעם הוא היה מוצלח יותר (תלוי את מי שואלים).
ב-2 לספטמבר 2011 חווה "מסי היווני" את הרגע המאושר והטראגי ביותר בקריירה שלו (בהפרש של 17 דקות) בשישי אחה"צ טיפוסי באיצטדיון בלומפילד. בדקה ה-60 הכריע ניניס את גורל ההתמודדות בין ישראל ליוון כשניצל טעות של בירם כיאל, חלף על פני שלושה שחקנים ובעט באין מפריע לרשת החשופה של דודו אוואט.
משמעות ה-0:1 היווני, הייתה הבטחת המקום הראשון בבית, על חשבון קרואטיה החזקה והעפלה ישירה ליורו 2012. ניניס שחיסל את חלום ההעפלה של נבחרת ישראל תחת הדרכתו של לואיס פרננדס, נפצע והוחלף בדקה ה-77. מאוחר יותר התגלתה חומרת הפציעה והוא הושבת לחצי שנה בעקבות קרע ברצועה הצולבת.
פציעה רדפה פציעה. ניניס (getty)
השנים הקשות והברכיים הרכות
מיותר לציין כי מנצ'סטר ופרגוסון ויתרו על הרעיון של לצרף את ניניס שמאותה פציעה ביפו חווה צניחה חופשית בקריירה והתקוות שלו להגיע לטופ העולמי חטפו זעזוע אדיר. גם כשהיה נדמה שהנה הוא מתחיל לפרוח שוב, כשהוחתם ע"י פארמה האיטלקית וקיבל הזדמנות פז לשחק בסרייה א', לא הרשים. בקבוצתו של רוברטו דונאדוני, הציג ניניס עונה שחונה בה רשם רק 14 הופעות ואפס אחד גדול במדד הבישולים והשערים.
ניניס עוד הספיק לעבור בפאוק סלוניקי ושיחק עונה וחצי נוספות בפנאתינייקוס, אבל משהו במשחק שלו ובריבוי הפציעות דחק אותו לשולי התודעה והוא הפך ללא רלוונטי. גם במדי פאוק ופאו, הוא לא כבש והפך לשחקן רוטציה רחבה. העלבון הגדול הגיע בינואר 2016, כשקבוצת נעוריו והבית בו טיפח את חלומותיו, החליטה בצעד מנוכר לתת לו לעבור כשחקן חופשי לשרלרואה מהליגה הבלגית הראשונה.
למראית עין ההחלטה לעבור למועדון הצנוע הייתה נבונה. ניניס חזר לכבוש בליגה לאחר 4 שנים שחונות ובשני חצאי עונה רשם 27 הופעות, 4 שערים ועוד 8 בישולים במדי הזברות. למרות החזרה לכושר והעדנה היחסית, הצרות של היווני לא נפסקו כשלקראת סוף שנת 2016 התקבלה החלטה לא לשתף אותו במשחקי הקבוצה. בהיעדר נימוק מהמועדון פירסמה התקשורת הבלגית, כי מכיוון שניניס צפוי היה לסיים את חוזהו הקיץ, ורצה לעזוב בסיומו, החליט נשיא המועדון לייבש אותו ולתת לו לשבת חצי שנה בחוץ. המחשבה מאחורי המעשה הייתה לנסות לשכנע את ניניס להישאר, אך התוצאה הייתה הפוכה.
"השאירו אותי מחוץ לעניינים בלי סיבה נראית לעין. כנראה שסיום החוזה שלי בקיץ הקרוב פעל לרעתי", ניניס הביע את אכזבתו, "אנשים עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי למה אני לא משחק? אני לא יודע מה להגיד להם. אני יודע שזה לא על רקע מקצועי מכיוון שסוף סוף מצאתי את הקצב שלי והנתונים שלי מדברים בעד עצמם".
יצליח להחיות את הקריירה של ניניס? רפואה (אלן שיבר)
פתח לתקווה
סיטריס ניניס הוחתם רק בתחילת השבוע האחרון על ידי קבוצתו של קובי רפואה, כאשר קשה לדעת באיזה כושר נמצא השחקן שרק לפני שבוע היה בתוכניות של מכלן לעונה הקרובה. היווני עוד הספיק לרשום הופעה במשחק הליגה נגד אנטוורפן, אך נחתך והגיע למכבי פתח תקווה בהעברה חופשית בחוזה לעונה אחת.
הצורך של היהלום היווני בשיקום הוא ברור. דווקא אצל הלוזונים הוא עשוי למצוא את הפלטפורמה הטובה ביותר לעשות זאת. מתיחת הפנים שנעשתה אצל המלאבסים מעידה כי למרות עונה טובה יחסית שהסתיימה במקום הרביעי, לקבוצה מאם המושבות יש יומרות גבוהות והיא מכוונת לאירופה. ברגע שהתלכיד היצירתי של מנור סולמון (שנחשב לקונצנזוס כשחקן הצעיר המבטיח של הכדורגל הישראלי) וניניס יתגבש, תהנה פתח תקווה מאחד מהקישורים היצירתיים בליגת העל.
יחד עם שלומי ארבייטמן שהוחתם מאותה פרספקטיבה שיקומית ויובל אבידור שנמצא בשנת מבחן, לרפואה יש מגוון כלים התקפיים שביום נתון יכולים להיות הסיוט של כל הגנה בליגת העל. במשחק נגד בית"ר י-ם במחזור האחרון, שאמנם הסתיים בהפסד, נכנס ניניס ל-23 דקות הבכורה שלו והספיק להראות כמה כישרון עדיין יש לו ברגליים. במיידית ניכר היה שהוא בעל הבית על המגרש, אוהב לקבל את הכדור ומוסר בחסד. מעל הכל ניניס עשה מהלך גאוני אחד, כשעבר את פול אדגר כאילו לא היה, ו-30 מטרים שמאלית אלכסונית מהשער שיגר פצצה ברגל ימין שלמזלם של הירושלמים נעצרה רק בקורה הימנית.
למרות שהוא רק בן 27, ניניס בוודאי מבין שזאת ההזדמנות האחרונה שלו לחזור לרלוונטיות ואולי אפילו לחזור לנבחרת. המיקום הנפלא שלו מאחורי החלוצים ויכולות המסירה הם חיוניים עבור מכבי פתח תקווה, שאיבדה הקיץ את גידי קאניוק שהיה מעורב ב-16 משעריה בעונה החולפת (10 שערים, 6 בישולים). אם רק יראה קמצוץ מהניצוץ שלפני שבע שנים הדביק לו את אבק הכוכבים של מסי, בפתח תקווה יוכלו להגיד שהם עשו עסקה מצוינת.