איש וילדו הקטן טיילו ביער. לפתע מעד הבן ועיקם את רגלו. "איייי", צעק הבן בכאב. "איייי", ענה לו קול מן ההרים. הילד, שהקול הפתיע אותו, הסתקרן וקרא: "מי זה?". "מי זה?", ענה לו הקול. מאוכזב ומעוצבן מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן: "פחדן, מי אתה?". והקול בשלו ענה: "פחדן. מי אתה?". הביט הבן באביו בתמיהה. "אבא, מה קורה כאן?", הוא שאל. "שים לב", השיב לו האב וקרא בקול, "אני מעריץ אותך!". "אני מעריץ אותך!", השיב לו הקול מבלי להתמהמה. "אתה נהדר", המשיך לצעוק האב. "אתה נהדר", השיב הקול.
הבן, שהיה מופתע מכל העניין, עדיין לא הבין מה קורה. "אנשים נוהגים לכנות תופעה זו כהד", הסביר האב, "אבל למען האמת יש לכנותה החיים. החיים תמיד מעניקים לך חזרה מה שאתה מעניק להם. החיים הם המראה של פעולותיך. רוצה עוד אהבה? תן עוד אהבה. רוצה עוד אכפתיות? תן עוד אכפתיות. רוצה הבנה וכבוד? תן הבנה וכבוד. רוצה שאנשים יהיו יותר סבלניים ואכפתיים כלפיך? היה סבלני ואכפתי כלפיהם. בקיצור, החיים מעניקים לך חזרה את שאתה מעניק להם".
הרבה ציניקנים קמו השבוע וביטלו בבוז את מסיבת העיתונאים שכינסה הפועל באר שבע. מסיבת עיתונאים בה תמכה אלונה ברקת בשחקן הקבוצה שיר צדק. חלקם טענו שמדובר בסוג של הצגה, בניסיון להמתיק את העונש הקשה שצפוי לבלם. אחרים הסבירו שהמועדון רוצה לכסות על פאשלה שלו. בולשיט. מעבר לעובדה שמוסדות אופ"א לא יעשו לשחקן שום הנחות אם יימצאו גם בבקבוקון השני תוספים אסורים, אלונה כבר הוכיחה יותר מפעם אחת שהיא באה קודם כל מדרך ארץ, מניהול נכון, מיחסי אנוש טובים.
הבעלים של באר שבע לא התחבאה ברגע הקשה, כמו שנוהגים לעשות בעלים אחרים. ההפך. במקום לבלוע מים ולשלוח לחזית את המנכ"ל אסי רחמים, היא ניצבה מול המצלמות, חשפה את הפרשה, סיפרה בגילוי לב על הקושי ונתנה כתף לבלם השבור. היא הצהירה שתלווה אותו לאורך כל הדרך והבטיחה לבדוק איך קרה הדבר. בלי לטאטא, בלי לתרץ. לא חסרות דוגמאות של מועדונים שהפנו עורף לשחקנים, מאמנים ושאר בעלי תפקידים ברגעים קשים. החיים שלנו באופן כללי מונעים מאינטרסים. על אחת כמה וכמה בכדורגל. בעלי בית רבים הפכו עורם ברגע שלא היה להם צורך בשחקן מסוים. 'הוא עשה אתש לו, אז גם יכול ללכת'. לא בבאר שבע של ברקת.
לא יצעד לבד
צדק לא שיחק מול פלזן, מה שהקשה על באר שבע להתמודד עם הקו הקדמי של הצ'כים. הוא כנראה גם לא ישחק במשחק הליגה הקרוב, מה שיאלץ את בכר למצוא פתרונות חלופיים. ועדיין, אין לי ספק שגם אם שחקן הנבחרת יורחק חלילה לתקופה ארוכה, המועדון ידע להסתדר בלעדיו. מה שלא יפריע לאלונה להמשיך לעמוד לצידו ולתת לו גב.
ההתנהלות של אלונה נדירה ויש להעריך אותה. אז אתם יכולים להמשיך לצקצק. הלוואי עלינו בעלים כאלה בשאר המועדונים. בעלים שמחבקים שחקן ברגעיו הקשים. בעלים שנותנים גב למאמן שמפסיד. בעלים שמחתימים שחקן שנפצע לעוד כמה שנים. בעלים שהופכים את המועדון שלהם לבית. בית חם. כזה שכל מי שנכנס אליו לא רוצה לעזוב אותו ואף מחויב אליו.
ערב יום כיפור לי אין ספק שאלונה בדרך הנכונה להפוך את באר שבע לאימפריה. אין לי ספק שיש לה המון נקודות זכות אצל ההוא שם למעלה, שרואה את כל ההשקעה שלה למען הקהילה. אין לי ספק שאם תמשיך בדרכה החמה והאנושית, לצד דרכה המקצועית והניהולית, היא תמשיך לקצור פירות, כי אחרי הכל בדיוק כמו שלמד הילד בפתיח, התנהלות חייך והתוצאות שלה הן מראה של מעשיך, והיא עושה טוב.
מקרה שמהווה מודל (אלן שיבר)