$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

"כסף? ויתרתי על מיליון וחצי כדי לעבור"

אחרי סעודה אחרונה עם החברים, דגלאס דה סילבה נפרד רשמית מהפועל ת"א: "לא היה קל לקבל את השחרור", אמר לרדיו ת"א, "אבל היה חשוב להגיע לאירופה". העתיד? "לשחק בנבחרת יהיה כבוד ענק"

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט   02.01.11 - 19:05

Getting your Trinity Audio player ready...

משחק פרידה ושער פרידה בשבוע שעבר, טקס וארוחת פרידה אמש (שבת). דגלאס דה סילבה אמר שלום להפועל תל אביב אחרי שלוש שנים בהן לבש אדום, ועם אליפות, גביע והופעה בליגת האלופות. בצד השני של חלון ההעברות הוא כבר יהיה שחקן של רד בול זלצבורג.


"חיכיתי לזה הרבה זמן", אמר דה סילבה בראיון לרדיו ת"א, "חיכיתי להזדמנות שלי להתקדם לאירופה. המסיבה אתמול היתה קשה, כי קשה לעזוב בית שאתה כל כך אוהב. היה לי יותר קשה במסעדה, כי פתאום אמרתי 'וואו, זו ארוחה אחרונה עם כל החברים'. עכשיו אני יוצא לדרך חדשה וצריך לבנות הכל מחדש. מדינה אחרת, קר, אין ים ואין כל כך הרבה חברים. אני מקווה שאוכל להתמודד עם זה טוב. זה רגע מאוד כואב וקשה".

"לא היה קל לקבל את השחרור", סיפר דה סילבה על תהליך העזיבה הארוך, "בעונה שעברה הייתי סגור בליל והחלטתי להישאר בשביל הצ'מפיונס. קיבלתי מילה מטביב שאם אני הולך על הצ'מפיונס, אז כשתגיע הצעה קונקרטית אני אתקדם. גם מהראל קיבלתי מילה ובסופו של דבר זה הסתדר. ויתרתי כמעט על מיליון וחצי ש"ח רק בשביל ללכת. אנשים אומרים שהלכתי בגלל הכסף, אבל הם לא יודעים מה עשיתי בשביל זה. לא הלכתי בגלל הכסף. זה כמובן חשוב, אבל הכי חשוב היה להגיע לאירופה. חבל שזה לא לגרמניה או משהו כזה, אבל יש עוד זמן".

ועכשיו למשימה הבאה - רד בול זלצבורג. "נעשה קצת סקי, יש שלג", אמר דה סילבה וסיפר על המועדון החדש, "כשקנו אותי דיברתי עם הבעלים. הם לא מבסוטים מההגנה שלהם. הם רצים אחרי כבר 6 חודשים, מאז ששיחקתי נגדם. המשחק האחרון שקבע היה בליון, שם 5-6 אנשים של המועדון באו לראות אותי. בזלצבורג יש את כל התנאים הכי טובים וברמות הכי גבוהות - מחנה אימונים, מגרש, הכל הולך כמו שצריך. חתמתי ל-4 שנים וחצי, אבל אני רוצה להתקדם כמובן, לגרמניה או ספרד ולאחת הקבוצות הגדולות".

"מה אני אקח מהארץ? קשה להגיד בכמה מילים", סיכם הבלם, "בעיקר את החברים. כשהגעתי לארץ הישראלים היו כל כך חמים, כך שאף פעם לא הייתי לבד או הרגשתי שאני מחוץ לברזיל. כשהגעתי לכפ"ס כל היום הייתי בבית של שחקן אחר לאכול ארוחה וזה נותן לך שקט ובטחון שאתה לא לבד. לאט לאט אתה חלק מזה".

"היום אני יכול להגיד שאני ישראלי. אני מרגיש יהודי. אני לא מתפלל כל כך הרבה, אבל מאמין באלוהים וזה מה שאני מרגיש. ישראל תחסר לי מאוד. אני מאוד רוצה לשחק בנבחרת ישראל, ואם יוציאו לי דרכון אני אעשה כבוד למדינה שכל כך אוהבת אותי ואני אוהב אותה. בשבילי זה יהיה כיף גדול וכבוד גדול. בחיים לא אשכח את ישראל ואת האנשים שעשו לי כל כך טוב בחיים".