מייקל אואן קיבל את הכדור, נתן לעצמו מקדמה שרק הוא יכול להשיג, פתח מבערים וכמה שניות אחר כך ירה טיל מרהיב לחיבורים. הוא היה רק בן 18 באותו יום מוטרף ביוני 1998, בדיוק בגילנו. כשילד הפלא של נבחרת אנגליה השאיר אבק להגנה של ארגנטינה אנחנו ישבנו בחדר, בוהים בטלוויזיה קטנה וישנה שנעוצה בקיר. עם כל מטר שאואן דהר, אנחנו התקרבנו בעוד סנטימטר מישיבה לעמידה. כשהכדור נגע ברשת כבר קפצנו כמו משוגעים. צמרמורת של מונדיאל.
יש משהו בטורניר הזה שלא מאפשר לך להתבגר, שמשאיר אותך באזור התמימות - המקום היחיד שבו אפשר להתרגש באמת, בלי עכבות, בלי משקעים ובלי רעשי רקע. כמו ילד שמקבל צעצוע לו חיכה ימים ארוכים, וכעת הוא הופך לכל עולמו, הדבר היחיד שמעסיק אותו ומעלה לו חיוך. כדורגל יש כל שנה, כל השנה, ובכמויות. אבל המונדיאל הוא צעצוע שאנחנו מחכים לו כמו ילדים 4 שנים ארוכות בכל פעם. כשהוא מגיע הלב דופק והחיוך לא יורד כל החודש.
לצעצוע הזה לא מחכים "ילדים" בודדים, אלא עולם שלם שמכור לדשא. כמה אירועים מצליחים לאחד כל כך הרבה מדינות, עמים, דתות ותרבויות? לאיזה עוד אירוע יש את הכוח לעצור את כדור הארץ מלהסתובב, ולהצמיד מיליארדים למסך הטלוויזיה? המונדיאל הוא סנסציה גלובלית, פס רחב דרכו עוברות מאות שפות, תרבויות ושלל צבעים. כשהוא מגיע, נדמה שצרות העולם נדחקות הצידה, הפוליטיקה עושה הפסקה ומלחמות בגבולות מפנות את מקומן לקרב ללא נפגעים - הקרב על גביע העולם.
הלך הילד, נשאר הפלא. אואן בערב הקסום במונדיאל 1998 (gettyimages)
ואיכשהו, כל מונדיאל מתרחש בעולם אחר לגמרי. כי עם כל 4 שנים שעוברות, הטכנולוגיה קופצת ב-40 שנה וחוויית הצפייה מזנקת יחד איתה. רק לפני שני עשורים טלוויזיה קטנה על זרוע שתלויה בחדר של נער מתבגר, הייתה מחזה נורמלי. 4 שנים אחר כך המסכים השטוחים החלו לצוץ בכל בית וה-HD הפך מהר מאוד לסטנדרט. ופתאום זה לא שידור מרוחק ומפוקסל, אלא חד ובהיר. פתאום כל שערה, כל פיסת דשא וטיפת זיעה יוצאות מהמסך אל הסלון.
המונדיאל שייערך השנה ברוסיה הוא לא שונה מקודמיו, וגם הוא מייצג חתיכת זינוק טכנולוגי. הטורניר הנוכחי עומד בסימן 4K, שפוגש לראשונה את טורניר הכדורגל הגדול בתבל, ומבטיח צפייה חדה עוד יותר, על מסכים גדולים בהרבה. צופה הכדורגל מודל 2018 מחפש את הקירבה, רוצה להריח את האווירה ביציע בלי לזוז מהספה או לעלות על מטוס, מחפש את התחושה שאם רק יושיט יד, יצליח לגעת בכדור שזה עתה הרעיד את הרשת במרחק של אלפי קילומטרים.
"סמסונג" נמצאת בראש החץ של עידן ה-4K ומציעה חוויית צפייה משודרגת, במונדיאל שמבטיח להיות הקרוב והמוחשי ביותר אי פעם. רק דמיינו את הסיטואציה: ארגנטינה של ליאו מסי מול ספרד של אנדרס אינייסטה. בעיניים של שני החברים הטובים, כוכבי ברצלונה – שלפתע נאבקים ראש בראש על מקום אחד בשלב הבא – אפשר לראות הכל בחדות חסרת תקדים. את הלחץ, ההתרגשות, הכבוד ההדדי ובעיקר את האהבה למשחק. כל נגיעה עוברת בצורה מושלמת מה"סמסונג 4K QLED" שעל הקיר אל העיניים שלנו. כמו להיות בגופנו ברגע ההיסטורי הזה, במונדיאל האחרון של שני גאוני הכדורגל. להרגיש את המשחק עם העיניים.
דרך ארוכה עשה המונדיאל מאז אותו יום מוטרף ביוני 1998, דרך ארוכה עשתה הטכנולוגיה מאז. הילדים שצפו במייקל אואן דוהר לשער של ארגנטינה מתקרבים לגיל 40, אבל מחכים בקוצר רוח לצעצוע שמגיע מרוסיה. הם ייפגשו שוב, יתגבשו, יחלקו חוויות, יזנקו מהמקום כשילד הפלא הבא ידהים את העולם ויתרגשו מכל דקת מונדיאל. זרוע ברקן לא תהיה שם, רק מסך ענק מוצמד לקיר ומשחקי גביע העולם באיכות חסרת תקדים. עד המונדיאל הבא.
בראש החץ של עידן ה-4K. סמסונג (gettyimages)