בעוד שבועיים וחצי תוכתר, שוב, אלופת עולם חדשה. מאז ברזיל של 1958 ו-1962, אף נבחרת לא הצליחה לעשות בק-טו-בק וגם הפעם זה לא יקרה, אחרי ההדחה הסנסציונית של גרמניה אתמול (רביעי) כבר בשלב הבתים.
בעוד ארבע שנים וחמישה חודשים (ותודה למי שהחליט לשים את המונדיאל בקטאר, ולהתחיל אותו רק בנובמבר), אלופת העולם החדשה הזו תתייצב למשחק סופר מסובך, משחק שלפניו היא תשמע שוב ושוב ושוב מילה אחת: "קללה".
לפני מונדיאל 2018 אף אחד לא ממש דיבר על "קללת אלופת העולם" אבל החל מאתמול, המונח הזה ייכנס רשמית לחיינו, שכן גרמניה הפכה לאלופה השלישית ברציפות והרביעית בחמש המהדורות האחרונות של גביע העולם שלא מצליחה לעבור אפילו את שלב הבתים, משהו שנראה די טריוויאלי לנבחרת שרק לפני ארבע שנים הוכתרה כטובה מכולן. או שמא?
פט ריילי תרם הרבה מאוד דברים לעולם הספורט, אבל אחד החשובים בהם היה ביסוס הרעיון שנקרא "The disease of me". אחרי שקבוצה רושמת הישג גדול, הסביר ריילי לפני אי אילו עשורים, "הדבר הכי קשה זה לשמר את ההצלחה. הרבה יותר קל וטבעי לשחקנים להפוך לאנוכיים במצב כזה".
לטענתו, הבעיה הזו נובעת מכל מיני סיבות וביניהם התחושה של חלק מהשחקנים שהם לא זוכים להערכה אותה הרוויחו בזכות התואר שהשיגו או שחלק מהשחקנים פשוט משתעממים מניצחונות. הפיתרון של ריילי היה פשוט: "כל הזמן לשנות את הקבוצה, לרענן".
צרפת זכתה במונדיאל 1998. למשחק הראשון שלה במונדיאל 2002 היא עלתה עם הרכב שכלל שבעה שחקנים שפתחו בגמר ארבע שנים קודם לכן, וגם זה מינוס זינדין זידאן הפצוע. זה נגמר בהדחה בשלב הבתים.
ברזיל שמרה "רק" על חמישה שחקנים מגמר 2002 ושרדה את שלב הבתים של 2006, אך עפה במפתיע כבר ברבע הגמר.
איטליה הסתפקה בשלושה שחקנים בלבד שעלו בהרכב גם בגמר 2006 וגם במשחק הפתיחה של האזורי ב-2010. למה? כי האיטלקים פשוט כבר חטפו את הכאפה שלהם שנתיים קודם לכן. למשחק הראשון שלהם ביורו 2008 הם עלו עם 7 שחקנים שפתחו בגמר המונדיאל שנתיים קודם לכן, מה שהוביל לתבוסה 3:0 מול הולנד. גם הכאפה הזו לא עזרה ואיטליה, עם הגנה זקנה שכללה התעקשות על פאביו קנבארו בן ה-36 (שחקן השנה בעולם ב-2006), עפה בבתים בצורה משפילה.
2014? ספרד שמרה על שבעה שחקנים מגמר 2010. בדיוק כמו בגמר ההוא, היא פגשה את הולנד. בניגוד לגמר ההוא, הפעם היא חטפה 5:1 מביך וגם היא, עפה בבתים.
והנה הגענו ל-2018 ולגרמניה, ששמרה על שישה שחקנים שהיו טובים בשבילה לגמר 2014, אבל כנראה שלא מספיק טובים למשחק הפתיחה שלה במונדיאל הנוכחי, משחק בו המאנשאפט נראו הכי גרוע שלהם בעשור וחצי האחרון ובנס, הפסידו רק 1:0 מול מקסיקו.
איכשהו, הם נשארו על הרגליים עם עשרה שחקנים וניצחון משוגע על שבדיה, אבל כדור השלג שהחל להתגלגל לפני שבוע הגיע למורד ההר מול דרום קוריאה ולראשונה בתולדותיה, גרמניה הולכת הביתה כבר בשלב הבתים. לראשונה מ-1938, היא לא בטופ 8 של המונדיאל. זה קרה, כי כמו מאמני אלופות העולם שהיו לפניו, גם יוגי לב נרדם בשמירה ולא הקשיב מספיק לפט ריילי.
בתקשורת האמריקאית, למי שמנתח דברים בדיעבד קוראים "Monday morning quarterback". הקוורטרבק שמגיע ביום שני, אחרי המשחק שהתקיים ביום ראשון, ומסביר למה זה קרה ככה וזה קרה ככה. לא חוכמה. איפה היית לפני?
אז זהו, שבמקרה של גרמניה, כולם היו כאן לפני ושאלו איך לעזאזל לב ויתר על לירוי סאנה, כנראה השחקן הגרמני הכי טוב בעולם בשנה האחרונה, אולי מקום שני אחרי טוני קרוס. לב הסביר את ההחלטה הביזארית שלו בכך שהעדיף את יוליאן ברנדט. אני, ורצוי שגם אף אחד אחר שקורא את הטקסט הזה, ממש לא מתיימר לחשוב שאני מבין כדורגל טוב יותר מלב, שעשה דברים מופלאים בעשור החולף עם הנבחרת הזו.
אבל אם ההימור על ברנדט השתלם בשמונה הדקות בהן היה על המגרש מול שבדיה ועזר להציל, זמנית, את המונדיאל של גרמניה, הרי שלא ברור איך יוגי העדיף בסגל את תומאס מולר או מרקו רויס על חשבון סאנה, למרות ששניהם לא פוגעים כבר שנתיים. כששחקנים זוכים במונדיאל, הם הופכים לגיבורים לאומיים וקשה עד בלתי אפשרי להזיז אותם הצידה כשמגיע הרגע לעשות זאת, אבל זו האחריות של המאמן ובכך לב נכשל. ב-2002 כל ברזיל רצתה להרוג את סקולארי, שהשאיר מחוץ לסגל את רומאריו. הוא פינה בכך את הבמה לרונאלדו ולקח מונדיאל.
גם מול מקסיקו, שם היו הרבה שטחים פנויים במגרש וגם מול דרום קוריאה, שצופפה והסתגרה, המהירות ו/או חוכמת המשחק של סאנה היו יכולים לתרום לגרמניה, אבל הוא אפילו לא היה על הספסל כדי להשאיר את שביב התקווה הזה. כאמור, זו לא בדיוק חוכמה בדיעבד, כי כולם הצביעו על הבעיות של גרמניה בנושא הזה לפני הטורניר ולב לא השכיל ליישם את הלקחים.
ואחרי כל הקשיים בהכנה, וההחלטות המשונות לגבי ההרכב (מנואל נוייר שוער היסטורי, אבל שיחק 4 פעמים העונה והגיע למונדיאל עם אפס כושר משחק ומינוס חדות. על הספסל יושבים שוערי פריס סן ז'רמן וברצלונה, לא סתם איזה שני ילדים), והניסים והנפלאות מול שבדיה, גרמניה התייצבה למשחק מול דרום קוריאה כשגורלה בידיה. כמה פעמים ראיתם את הגרמנים נכשלים במצב כזה?
אבל ההתרסקות הייתה טוטאלית. היו כמה מצבים טובים, היו כמה רגעים בהם קלישאת "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים ועולים שלב ומתחברים ולוקחים את המונדיאל איכשהו" איימה להפציע, אלא שבסך הכל, כשנסתכל בקרוב אחורה על הטורניר הזה, נדע שהצדק נעשה ושמקסיקו (למרות המשחק האחרון) ושבדיה (למרות הפאשלה מול גרמניה) היו יותר טובות מאלופת העולם היוצאת לאורך 270 הדקות של בית ו'.
גרמניה שיחקה נורא במחצית הראשונה מול מקסיקו והתעוררה קלות רק ב-20 הדקות האחרונות. היא שיחקה נורא במחצית הראשונה נגד שבדיה. הדקות הראויות היחידות של גרמניה בטורניר הזה, הדקות בהן הזכירה את הנבחרת האדירה מ-2014 שנתנה אז 4 לפורטוגל ורונאלדו, 7 לברזיל, זו שסיימה את הטורניר ההוא עם 18 שערים, היו אחרי שבואטנג הורחק מול השבדים.
בייאושם, ובידיעה שעם נקודה אחת משני משחקים הם יהיו עם רגל וחצי בחוץ, הגרמנים בעידודו של לב עשו בלגן על המגרש והסתערו כולם בבת אחת ומכל הכיוונים, עד שבשנייה האחרונה זה גם הפך לשער הגדול של קרוס. אתמול, במקום להמשיך באותה דרך שהצילה לו את הטורניר, לב ביצע לא פחות מחמישה שינויים בהרכב, גרמניה חיכתה וחיכתה וקיוותה שבסוף הטעות של הקוריאנים תגיע. היא התעקשה על כדורגל מסודר מדי ומכל ההמתנה הזו, היא הייתה זו שנעקצה ועפה.
ומכאן, הלאה. לב נמצא עם הנבחרת מאז 2004. הוא שינה את עורה לחלוטין ולקח נבחרת שעפה בבתים של היורו פעמיים ברציפות (והגיעה בין לבין לגמר המונדיאל רק כי עברה בדרך לשם את אירלנד, קמרון, ערב הסעודית, פרגוואי, ארצות הברית ו... דרום קוריאה) והפך אותה לגרמניה החדשה, ההתקפית והתוססת, הווינרית והאימתנית, זו שלא מזכירה בכלום את הסטיגמה.
להתחיל לחתוך את לב עכשיו, כשהדיו עוד לא יבש והמונדיאל אפילו לא קרוב להסתיים, יהיה לא רציני. הוא הרוויח את האוויר לנשימה לימים הקרובים, עד שכולם יירגעו ויעשו חושבים. אבל יכול להיות שההדחה הזו מסמלת סוף עידן בכדורגל הגרמני, יכול להיות שאת מה שלב עצמו לא השכיל לעשות, לשנות ולרענן, מישהו אחר בהתאחדות יצטרך לעשות על חשבונו.