"מהקיץ בנינו קבוצה עם אנשים שבדקנו את הרקע שלהם. שי האוזמן, ליאור רוזן ואני ניתחנו כל אחד, כולל זרים. בדקנו איך הם היו כבני אדם. יש לנו קבוצת נטולת אגו, שמי שמוביל אותה מעל כולם זה מאיר טפירו. כיף לעבוד איתם. זו קבוצה נקיה לגמרי וגם רואים את זה על הפרקט". מכבי אשדוד ניצחה חמישה משחקים בששת המחזורים האחרונים. גם קבוצות כמו גלבוע/גליל ובני השרון נכנעו לה. החיבור נראה במגמת עליה ולמאמן המנוסה עופר ברקוביץ' ברור למה.
"אין בקבוצה שלנו עניין של ותיקים וצעירים. אין מעמדות והתפלגויות. גם כשעושים כל מיני קטעים אז אין הפרדה בין זרים לישראלים. זו קבוצה מאוד מגובשת. כשמנצחים זה מחזק את זה, אבל זה התחיל עוד באימונים", מסביר ברקוביץ'. "היינו במחנה אימון בעין גדי עוד לפני העונה וכולם היו כל הזמן ביחד. אתה מרגיש כמו לאמן נבחרת צעירה. אין אלמנטים של משמעת וזה בא לידי ביטוי בפרגון. אם מישהו ביום טוב, כולם מפרגנים לו. כשבראדלי במשחק האחרון נגד אשקלון איבד את הכדור, כולם ירדו לפסק הזמן וחיבקו אותו. זה הכוח הכי גדול שלנו".
"כשבונים קבוצה, מאוד חשוב המרקם האנושי", מסכים מאיר טפירו. "מבחינת איכות אנשים יש לנו שחקנים מאוד איכותיים. גם במגרש וגם מחוצה לו. כשיש לך אנשים כאלה שמאוד רוצים, יותר קל לחבר. זה הדבר הראשון שעשו בקיץ. בכל אימון ללמוד אחד את השני. זו עבודה יומיומית, אבל הביאו לפה אנשים שהם פשוט איכותיים. השחקנים שבאו רוצים ושואלים כל הזמן. לפני המשחקים הם שואלים על שחקני היריבה ומה הנקודות החזקות והחלשות שלהם. אלה שחקנים שרוצים. הם מגיעים ורוצים ללמוד ולהגיע מוכנים לכל משחק. אני, מבחינתי, מעביר את כל מה שאני יודע. אני מנסה להסביר שמשחקים כדי לנצח. אנחנו צריכים לשחק בשביל לנצח ולא בשביל סטטיסטיקה. ובכל יום הם מבינים את זה יותר".
והעבודה הזאת בין השחקנים לא חמקה מעיניו של המאמן. "מאיר טפירו, לפני הכל, הוא ספורטאי גדול", אומר ברקוביץ'. "רמת התחרות שלו באימון ואפילו במשחק היא משהו שלא ייאמן. אתה בא למגרש והוא רוצה לנצח כל דבר. זה יוצר תחרותיות באימון. זה יוצר אווירה שכיף להיות בה. באימון הם בטירוף לנצח. המנהיגות שלו בקבוצה היא מדהימה. אמרו לי לפני כל מיני דברים, אבל יש בו משהו שהלוואי ממנו 5 אחוזים לדור הבא. יש לו תשוקה מדהימה. כיף לראות איך הוא מניע את עצמו. זה תענוג צרוף לאמן אותו ואת הקבוצה הזו. בדרך כלל רואים את הזרים והישראלים בנפרד. זה לא קורה אצלנו. הם מחונכים לעבודה ואוהבים להתאמן. הם מקבלים את הדומיננטיות של מאיר היכן שהיא קיימת. יש חיבור נהדר ביניהם וזה בא לידי ביטוי במספרים שלהם. רק שיימשך ככה".
פתיחת העונה הפתיעה?
"לא חשבתי שנהיה במקום השלישי אחרי הסיבוב הראשון", מודה טפירו. "ידעתי שכולם יכולים לנצח את כולם. אני קצת מופתע מהפתיחה, אבל מאימון לאימון אני מבין שגם הישראלים וגם הזרים שלנו מאוד מוכשרים והכשרון הזה צריך לצאת החוצה אצל כולם. בנו קבוצה עם הרבה חשיבה ואני מקווה רק שנהיה בריאים, כי זה המפתח. וואלאס נפצע ולא יודעים כמה זמן ייעדר וג'וש דאנקן נעדר בתחילת העונה. אנחנו רוצים להציג כדורסל שכיף לראות עם הגנה טובה".
אז איך יוצרים כזה מרקם? "אנחנו עובדים כצוות מדהים", מספר ברקוביץ'. "יש לנו מאמן כושר, רפי גרודצקי, שעושה עבודה מדהימה עם השחקנים, וליאור רוזן שעושה את כל ההכנה הטקטית. הקבוצה שלנו עובדת קשה, אין אצלנו לבלף. כולם עובדים כמו חיות. כשאנחנו מגיעים להארכות, השחקנים שלנו כאילו רק התחילו את הערב. מגיע לשניהם קרדיט גדול על ההופעות שלנו. זה לא נכון לשים את כל הזרקורים על השחקנים ועליי. החיבור שלנו עם היו"ר שי האוזמן הוא מושלם. מבחינה ארגונית, אשדוד נבנה כמועדון לתפארת. עושים דברים מקסימים ומנסים לדחוף את זה קדימה".
מבחינת ניהול, זו קבוצה גדולה", מסכים טפירו, שכבר עבר כמה וכמה תחנות בכדורסל הישראלי. "זה המפתח. אני חושב שבנו קבוצה מרשימה עם מנהל מקצועי ויו"ר. כולם מכירים את כולם. יש לך שני פיזיותרפיסטים ואפסנאי, אין את זה בכל קבוצה. אני גם חושב שלעופר יש הרבה ניסיון בכדורסל. הוא מאוד מאוד חד במשחקים ומגיב לכל דבר. הוא בן אדם לפני הכל. הוא אדם שאפשר לקבל ממנו חיוך, עזרה ויודע גם מתי לצעוק ולהעמיד אותך במקום. הוא אדם מדהים. זאת פעם ראשונה שאני עובד איתו. מצאתי מאמן מנוסה שהוא חיית משחק ועד עכשיו הכל דופק כמו שעון".
אחת השאלות הגדולות בנוגע לכל קבוצה, במיוחד בכדורסל שלנו, עוסקת בפוטנציאל הקהל. בני השרון מאה כמה מספר שנים שהיא קבוצה שמנוהלת טוב ומגיעה להישגים, אבל כמות האוהדים זעומה יחסית. התמונה לא הייתה מאוד שונה בנהריה, ברמת גן, בגבעת שמואל ובאשקלון. באשדוד, כך נראה, הפוטנציאל דווקא קיים. "ממשחק למשחק הקהל מגיע יותר ויותר", מספר ברקוביץ'". אנחנו הולכים ברחוב וכולם תומכים. העיר מתחילה לאהוב את הכדורסל המקומי וזה משהו שכיף לבוא אליו. אני מאמין שזה יגרום גם לעליה במספר הצופים. בשנה הבאה ירחיבו את האולם בעוד אלף מקומות. ההחלטה של אשדוד ללכת על ליגת העל מגובה גם במעשים. כשהיו לנו משברים, הם תמכו. זה מקום שיוצר מחויבות להחזיר על כמות האהבה שאנחנו מקבלים מהמערכת".
"אשדוד היא עיר של ספורט", מסביר טפירו. "מתחילים לבוא, להתעניין ולדעת. זה שאנחנו משודרים בטלוויזיה עוזר לקבוצה להתפתח. יש לנו עוד דברים לעשות עם הקהילה ולמענה. אנחנו צריכים לחבר את העיר לקבוצה ויש התעניינות יותר גדולה. אשדוד זה מקום עם פוטנציאל גדול. זו עיר מתפתחת ויש בה הכל. אני מקווה שנמשיך לחייך פה ולעשות שמח". ברקוביץ' לא נסחף לגמרי עם האופוריה, ומדגיש את העבודה שעוד יש לבצע: "אשדוד צריכה לגדול בפרופורציות כל הזמן. עכשיו כבר מתחילים מבחינה ארגונית לבנות את העונה הבאה. יש חשיבה לטווח ארוך, ולא רק מבחינת הסגל. הם עובדים פה על מיתוג ושיווק הקבוצה. כל הזמן עובדים על ספונסרים וזו מערכת מאוד מתוקתקת. אנשים רצים סביב הקבוצה וזה נותן לנו שקט".
עד כמה היה חסר לך הכדורסל בשנה שעברה?
"אני אוהב לאמן. אני אוהב להיות בליגה ועושה את זה לא רע. היה חסר לי האקשן של הליגה", נזכר ברקוביץ'. "עשיתי דברים אחרים כי יש חיים מחוץ לכדורסל. אני מאוד נהנה מהעונה הזו ומהעבודה עם כל המערכת שנקראת מכבי אשדוד. במשחקים הראשונים היו לנו חרדות של התחלה. היו לנו טעויות. הרגשתי שהקבוצה משקשקת. עם הניצחונות אנחנו עושים את הדברים הרבה יותר טוב. אנשים מגיעים למאני טיים, משחקים בשקט ולא נלחצים. צריך גם טעויות של היריב. במשחק משחקות שתי קבוצות, ובלא מעט מצבים פשוט טעינו פחות".
אז נכון להיום מכבי אשדוד היא קבוצת צמרת, אבל העונה עוד ארוכה. דיבורים על פלייאוף לא שומעים שם. עדיין לא. תכניות להמשך? רק רמיזות, אבל עם קו מנחה ברור: שמירה על המרקם החברתי והמקצועי הקיים. "כרגע אנחנו בהתלבטות מסוימת מה לעשות לגבי זר נוסף, כי יש לנו את וויין וואלאס עם פציעה טורדנית שאנחנו לא יודעים כמה זמן תימשך", מגלה ברקוביץ', ומבהיר: "אנחנו לא ממהרים. אם נעשה שינויים, זה לא על חשבון הכימיה שלנו".