יורו 2024 מתקרב ליורו 2020. השער העצמי האומלל היום (שלישי) של דוניאל מאלן לזכות אוסטריה מול הולנד. זהו השער העצמי השביעי בטורניר, כשב-2020 היו 11 שערים סך הכל.
בכל טורנירי היורו הקודמים היו תשעה שערים במצטבר, אך הם היו עם 16 נבחרות ולא עם 24. תקופת ההכנה נשארה קצרה, אך העומס במשחקים עלה וייתכן שזה מה שהשפיע. השילוב בין חוסר התיאום בנבחרות, הלחץ והקצב הגבוה של המשחק - שאופייני ליורו יותר ממונדיאלים, למשל - מוביל לצירוף המקרים הזה.
דבר נוסף שהשפיע הוא העלייה בהנעת הכדור, מה שבלט למשל בשער העצמי של טורקיה מול גיאורגיה. במקרים אחרים שחקנים פשוט היו במקום ובזמן הלא נכון, כמו פביאן שאר מול סקוטלנד (בשער שלא נחשב שער עצמי, אלא שער של סקוט מקטומיניי). סיבה אפשרית אחרת, אגב, היא פשוט ה"שיוך" של אותם שערים - למרות שביורו הנוכחי נראה שהמספר היה יכול להיות גבוה יותר.
מאלן, למשל, חלוץ שגלש לתוך הרחבה והיה במקום ובזמן הלא נכון. רודיגר הסתבך ברחבה וכך גם מקסימיליאן וובר מאוסטריה, וכך גם קלאוס גיאסולה. אותו גיאסולה, אגב, הבקיע לשערו שלו דקות לאחר מכן. עם הזמן, אגב, השערים צפויים לרדת. ביורו הקודם היו שמונה שערים עצמיים בשלב הבתים ושלושה בלבד בנוקאאוט, כי ברגע שקבוצות משחקות יותר זמן הסיכוי לטעויות של חוסר תיאום יורד.
בין אם זה קצב המשחק, חוסר התיאום או סתם מזל רע, נראה שמדובר בתופעה של ממש. יש שטענו שמדובר גם בכדור החדש, כזה שנחשב לקליל יותר ומשפיע על כמות השערים, מה שייתכן והוביל לכך שכדורים שבעבר היו מורחקים נכנסים לרשת. יש טענות לכך שקצב המשחק ביורו גבוה יותר מהמונדיאלים או אליפות אפריקה, טורניר נבחרות אחר, מה שמוביל לשכיחות גבוהה יותר.
באופן מעניין, אגב, לא היו שני עצמיים של אותו שחקן ואותה נבחרת ביורו הנוכחי. המקרים היחידים היו ב-2020 כשסלובקיה הובסה 5:0 מול ספרד, במשחק בו השער הראשון והאחרון היו שערים עצמיים.
תקופת ההכנה הקצרה השפיעה וכך גם חוסר תיאום, כשמאלן למשל עלה לראשונה בהרכב אחרי 28 דקות בלבד מול פולין. זהו גם היה השער העצמי המוקדם ביותר בתולדות היורו, כשלפניו השער הטורקי היה בדקה ה-28 (ודניס זקאריה הבקיע שער עצמי בדקה השמינית במהדורה הקודמת).
חלק מהשערים התבססו על תנועה לא נכונה בתוך רחבת החמש או נגיחה, כשהשחקנים עצמם היו בצד הלא נכון של "ערבובייה ברחבה". האימון המצומצם וזמן ההכנה המועט בכדורגל הנבחרות מוביל לכך שמכונות שערים מהסגנון הישן, כמו ניקולס פולקרוג, פורחות.
בטורנירים הקודמים, אגב, היה יותר נפוץ לראות שני בלמים שמשחקים באותה קבוצה או מתורגלים זה עם זה, בסגנון של קייליני ובונוצ'י באיטליה ואף שנים קודם לכן. הפעם, כשיש שוני גדול יותר ומאמנים נוטים לתעדף כישרון על תיאום, זה עלול להוביל לשערים עצמיים כאלה. מעין כאבי גדילה של חוליות הגנה חדשות, מה שהפיל גם בלמים מנוסים כמו רודיגר וגם פורצי דרך כמו קאליפיורי.
השערים של קליפיורי וגאסיולה התאפיינו מתנועה לא נכונה לתוך רחבת החמש, מלאת כוונות טובות. יכול להיות, אולי, שזה הסיפור - אם לא סגורים על עצמם עד הסוף, אין סיבה לנסות. הדרך לגיהנום מלאה כוונות טובות.
מוכר, מוכר מדי (Getty)