כמה פעמים שמעתם את הביטוי "קריאות גזעניות זה בניגוד לחוק"?, האם חשבתם שזה אמיתי או המצאה כדי להרגיע את האוהדים ביציעים? ובכן, ההתנהגות האחרונה של קומץ מאוהדי בית"ר, מאז הצטרפותם של זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב, הציפה את העניין מחדש. וזה הזמן להבהיר לכולם - קריאות גזעניות הן בניגוד לחוק. איזה חוק בדיוק? מדובר בסעיף 15 של החוק למניעת אלימות בספורט, שנחקק בכנסת בשנת 2008.
באימון האחרון של בית"ר ירושלים הניף אחד האוהדים שלט שבו נכתב "גם שבעים שנות מאסר לא ישנו את דעתי". ובכן, אולי כדאי להתחיל עם שנתיים מאחורי הסורגים. אולי אכיפה אמיתית של המשטרה והפרקליטות היא זו שתשנה את המצב בבית"ר ירושלים, ובכדורגל הישראלי בכלל.
מצורף בזאת סעיף החוק כלשונו - "המתבטא התבטאות גזענית במהלך אירוע ספורט, דינו – מאסר שנתיים". ומה הכוונה בדיוק בהתבטאות גזענית? "קריאה של מילים, צלילים או נהמות, וכן התבטאות חזותית, על-ידי אדם, לבדו, יחד עם אחר או במקהלה, שיש בהם משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע, לדת או למוצא לאומי-אתני".
החוק הזה לא משתמע לשני פנים. קריאות גזעניות מהסוג שנשמעו על ידי מספר מאוהדי בית"ר במשחק מול בני יהודה, בגינו עמדה בית"ר ירושלים לדין, שוות על פי חוק שנתיים בכלא. השאלה היחידה היא האם יש בכוחה של המדינה לאכוף את החוק הזה?
עבירה נוספת שדינה מאסר בפועל היא כניסה לתחומי המגרש. סעיף 16 קובע: "הנכנס לשדה המשחק בזמן אירוע ספורט מוסדר בלא היתר ממנהל אירוע הספורט או מהאחראי לאירוע הספורט, מסדרן לאירועי ספורט או משוטר, דינו – מאסר שנה". כפי שראינו לאחרונה, החוק נותן גם לבית המשפט יד רחבה בכל הנוגע להרחקה מהמגרשים, אפילו עד לתקופה של 5 שנים. בסעיף 19 נכתב: "הורשע אדם בעבירה הקשורה לספורט, ייתן בית המשפט שהרשיעו צו להרחקתו לתקופה שלא תעלה על חמש שנים".