ב-21 באוקטובר 2000 הייתי במשחק הכדורגל הראשון שלי בחו"ל. אבא שלי ואני עלינו במדרגות סן סירו, נחשפנו ל-90 אלף הצופים שגדשו את היציעים וראינו את מילאן ויובנטוס מתחממות לקראת עימות ענק במחזור השלישי בסרייה A. פרט לעובדה שראיתי בפעם הראשונה את זינדין זידאן ואלסנדרו דל פיירו בגודל טבעי, שני דברים זכורים לי מהערב הזה - שער הבכורה של דויד טרזגה במדי הגברת הזקנה, שצימק ל-2:1, והשוויון הדרמטי של אנטוניו קונטה בדקה ה-92. מיד אחרי שכבש הוא רץ לקהל והיה על סף בכי, כאילו הבקיע שער בכורה בבוגרים. ככה הוא, רגשי. כמעט 11 שנים חלפו והזכרונות צפים שוב. הסמל, הלב והנשמה של יובה חוזר. הפעם בתור המאמן. והאתגר? משימת חייו.
מבחינה מקצועית, אין בשורה מרעישה בהגעת קונטה מסיינה. הוא מאמן צעיר, בינוני והתקשורת באיטליה צופה שהטוב עוד לפניו. זה מזכיר קצת את התחושה במינויו של צ'ירו פרארה לפני שנתיים. אבל בניגוד מוחלט לסוללת המאמנים שכשלו בטורינו בעונות האחרונות, לא מדובר בבובה על חוט. הפעם הגיע מישהו עם רשימה מסודרת של שחקני רכש, ועם התקציב אכן יעמוד על 100 מיליון יורו כפי שהובטח השנה, הוא לא מתכוון להתפשר על כלום. בניגוד לאיטלקי המצוי, הוא משקיע בהתקפה, אוהב כדורגל טכני ומהיר ומכניס מוטיבציה גדולה לחניכיו. תוסיפו את העובדות שהוא מכיר כל פינה בקבוצה הזאת, שהאוהדים מטורפים עליו כמעט כמו על דל פיירו והחיבור עם יובנטוס נראה כדבר טבעי ומתבקש.
אפרופו דל פיירו, עוד לפני המינוי הנסיך נשמע נלהב מהרעיון: "אני חושב על העונה הבאה ואם קונטה יאמן אותנו זו תהיה תפנית מעניינת. אני מקווה שהוא יצליח, אבל חובת ההוכחה תהיה עלינו, הסגל". מי שחזה למאמן הצלחה ביובה הוא אלסיו טאקינרדי, ששיחק איתו במדי הזברות: "מה שבטוח זה שהוא יגרום לשחקנים לעבוד קשה בשביל לראות את חולצת ההרכב, וזה דבר שהיה חסר במועדון הזה מאז הימים הגדולים".
קונטה מגיע ליובה בעיקר כי הוא מאוהב בה קשות. כשייכנס לתפקיד הוא ייאלץ להתגבר על מכשול לא פשוט שבו נכשל דל נרי, וזו ההנהלה בראשות מארוטה, שהפך למקבל ההחלטות העיקרי. העונה הוא הביא שחקני רכש על דעת עצמו וגם מכר את דייגו בלי להתייעץ עם איש. המאמן המפוטר לא שמר בבטן: "קשה לנהל קבוצה כאשר השליטה על הסגל לא מלאה. המהלכים שנעשו לא היו שלי ויש אנשים אחרים שצריך להפנות אליהם את השאלה בנוגע לאופן שבו פעלה יובנטוס".
ביחס לקבוצות הקטנות והאנונימיות שאימן, הנתונים של קונטה על הקווים לא רעים בכלל. בסך הכל מאז 2006 יש לו 144 משחקי ליגה, 63 ניצחונות, 48 תוצאות תיקו ו-32 הפסדים. הוא לקח עם קבוצותיו 237 נקודות מ-432 אפשריות (55 אחוזי הצלחה) ומאזן השערים שלו מרשים, במיוחד בהגנה. שחקניו כבשו עד היום 202 גולים (1.41 בממוצע למשחק) וספגו רק 136 (0.94). לצורך השוואה, יובנטוס ספגה רק בשתי העונות האחרונות 102 שערי ליגה - 1.34 למשחק.
באיטליה עדיין המומים מעצם העובדה שלמרות הסגל החלש והתקציב הרעוע סיינה הצליחה לעמוד במשימה, להוביל את הליגה בחלק גדול של העונה ולהבטיח העפלה. עם היוודע על מועמדותו ליובה, התחילו להישמע קולות ששיחקו איתו בשנות ה-90'. לטאקינרדי הצטרפו מורנו טוריצ'לי ואנג'לו די ליביו, שקידמו את מינויו בתקשורת, אבל מי שנתן את הטון במדיה היה מאמן נבחרת אנגליה פאביו קאפלו: "זה מהלך מתבקש שיובנטוס חייבת לעשות. קונטה הוא העתיד של המאמנים באיטליה והאיש שהכי מתקרב לפוטנציאל של פפ גווארדיולה".
גרציאנו אוליברו מ"הגאזטה דלו ספורט" הרחיב בנושא המקצועי: "הוא פריק של טקטיקות. במשחקים שלו רואים היטב איך הוא משגע את היריבה. הוא עולה עם 2-4-4, אבל ברוב הזמן זה נראה כמו 4-2-4, מה שיתאים מאוד ליובנטוס עם קראסיץ' ושחקן כנף נוסף בצד שמאל. לא תראה אותו מהמר על משהו, הכל אצלו זה על בטוח. לפני 24 חודשים הוא התאכזב כשלא קיבל את התפקיד, אבל כעת הוא בשל להוביל קבוצה גדולה, ועדיף שיקראו לה יובנטוס".
למרות ההתרגשות והסטטיסטיקה, לא הכל הולך לו חלק. קונטה התחיל לאמן את ארצו ב-2006. פוטר, חזר לתפקיד ולא הצליח להשאיר את המועדון בסרייה B. עם הזמן בא הניסיון. ב-2009 הוא העלה בארי לליגה הבכירה ובעונה האחרונה עשה דבר דומה עם סיינה. בכל הזמן הזה הוא לא התבייש לומר: "אני מחכה להצעה מיובנטוס. אני מרגיש מוכן ויודע שאצליח". הפעם הראשונה שהציע את עצמו לג'וב הייתה אחרי פיטורי ראניירי בעונת 2008/9, אבל בטורינו העדיפו לקדם את פרארה, שנחל כשלון גדול. הרגע השני הגיע לפני שנה, אבל למרות פגישות חיוביות עם ההנהלה, בפה מארוטה העדיף להביא איתו את ג'יג'י דל נרי מסמפדוריה. זה הסתיים בעוד עונה שהאוהדים ירצו לשכוח.
מניסיון העבר, כדאי לכל הנפשות הפועלות ביובה לגלות סבלנות כלפיו, בעיקר בהתחלה. בכל הקבוצות שבהן אימן, חניכיו של קונטה נתנו הופעות צולעות במשחקי הפתיחה. לפעמים הוא היה צריך להגיע עד למחזור הרביעי בשביל לרשום ניצחון בכורה. אחרי מה שעבר על המועדון מטורינו, יקנו שם בשמחה עונה בצמרת עם פתיחה רעה.
בשנה שבה יובנטוס לא תשחק באירופה, אנטוניו קונטה יכול לעשות טבילת אש מוצלחת. בתור שחקן פעיל הוא תמיד היה רוצה להיות מעורב בהגנה ובהתקפה, וזה לא ממש הזיז לו ששמות נוצצים כמו זידאן ודווידס קישטו איתו את חוליית הקישור. זה האיטלקי היפה שלקח כל מהלך בצורה אישית, שהבעת הפנים שלו אחרי כיבוש אמרה "מא-מא-מיה!" ושהלב של האוהדים יצא אליו בחופשיות. אם הוא יביא את התשוקה הזו לקווים באיצטדיון החדש, ואם מארוטה לא ייכנס לו לעניינים, יכול להיות שייצא מזה משהו טוב. גם אם לא, יובנטוס של העונה הבאה תשוב להיות סוף סוף מעניינת, רומנטית ומרגשת. הכינו את הממחטות, אנטוניו קונטה חוזר והוא רוצה שנתאהב בו מחדש.