זה היה קיץ של מהפכות שהתחיל בטוניסיה, המשיך בהורדת מובארק מהשלטון במצרים והגיע גם עד קדאפי בלוב. והיו גם מחאות באירופה, בארצות הברית וגם אצלנו דיברו על מהפכה. צדק חברתי. יש משהו אטרקטיבי במילה הזו "מהפכה". מצד אחד היא חזקה מאוד ומנגד, היא נורא קלה לשימוש. זולה. זה היה בלתי נמנע שגם השינוי שעברה מכבי ת"א בקיץ יזכה לכינוי – "מהפכת הצעירים". הלוגסים, הקהתים והדאבורים יצרו דינימיקה חדשה, רוח לחימה וחיבור עם האוהדים. הצהובים פתחו את העונה בצורה נפלאה, עלו לשלב הבתים בליגה האירופית ורצו ל-0:4 בליגה. מלבד התרומה האישית, החבר'ה האלה יצרו מאבק רציני על החולצה וגרמו לוותיקים כמו יצחקי, אלברמן וזיו להוציא מעצמם יותר כדי לזכות בחולצה.
ואז המומנטום של המרקם העדין הזה נבלם. לוגסי החל לאבד כדורים חשובים במרכז, ורד התקשה מול חיפה, מיכה נראה נפלא בדקות מסוימות ונעלם לפרקים ארוכים מדי, דאבור לא מרוכז מול השער, ניבאלדו עושה שגיאות פטאליות והבעיטה היחידה שהתלבשה לזיו פגעה דווקא בקוון. תוסיפו לכך פציעות, יריבות קשות (בשיקטאש, סטוק ומכבי חיפה) ותגיעו לשורה התחתונה: ב-6 המשחקים האחרונים מכבי ת"א עם ניצחון אחד בלבד.
מכבי ספגה שלושה שערים מרמת השרון, קיבלה גול ברבע השעה האחרונה מקרית שמונה, התמוטטה תוך פחות מ-20 דקות (בין דקות 12 ל-31) בבריטניה סטאדיום של סטוק. משבר? עדיין לא. סימנים של חוסר אחריות? לגמרי. כשהכל עבד חלק, אף אחד לא שם לב לבעיה. עכשיו מוטי איוניר צריך למצוא את המשהו הנוסף. כלומר, את המישהו הנוסף.
שילוב של צעירים מוכשרים עם שחקנים מוכחים יכול לסדר למכבי אליפות ראשונה מאז 2003. מצד שני, קבוצות שמצליחות לספק הישגים מסגל כזה הן קבוצות עם מנהיג (ע"ע קלינגר במכבי ת"א של שנות ה-90', תקווה ואבוקסיס בהפועל ת"א, יניב קטן במכבי חיפה). חלק מהקלישאות הופכות את הכוכבים האלה להרסניים ("הוא לא נותן לשום דבר לצמוח לידו"), אך בסופו של דבר הם אלה שזורקים את המילה הנכונה, מכוונים את הדרך. איוניר צריך לפחות אחד או שניים כאלה. מנהיגים. שחקנים שיש להם מקום קבוע בהרכב. בטאבו. כרגע אין לו אפילו אחד כזה.
מאמן מכבי לא פתח עם הרכב זהה השנה בשני משחקים ברציפות. ב-8 משחקי ליגת העל השינוי הקטן ביותר שהוא עשה בהרכב הינו של 3 שחקנים בין הופעה להופעה. הממוצע עומד על 4.12 שינויים בין מחזור למחזור ואם מצרפים את משחקי הליגה האירופית (מצמד משחקי הפלייאוף מול פנאתינאייקוס), אז למעשה ב-13 משחקים הוא עלה עם 11 שחקנים שונים כשהממוצע עולה ל-4.23 למשחק. בכל 13 המפגשים הללו אין שחקן שקיבל את הקרדיט באופן תמידי. ורד מוביל את הרשימה עם 12 הופעות מ-13, כמו גם השוער חיימוב. בחלק האחורי אפשר למצוא ברשימת המובילים את ייני עם 10, ניבאלדו (9), פאביצ'ביץ (9) וזיו (7).
אם בחוליית ההגנה עוד אפשר לטעון שהצהובים נאלצו להתמודד עם פציעות, מי שמוליך את רשימת הקשרים הוא דווקא דור מיכה הצעיר עם 11 מ-13 כשאחריו רפי דהן עם 10, מדוניאנין עם 8, לוגסי עם 4, קהת עם 4 ואלברמן רק עם 3. מפתיע לאור זה שבדרך כלל שם נמצא השחקן המרכזי, האיש של המאמן על המגרש. בגזרת החלוצים? עטר וקולאוטי מובילים עם 8 בלבד. "מוטי אמר כבר בתחילת העונה שהוא יעשה רוטציה ממשחק למשחק. הוא מעדיף קבוצה ולא כוכבים", אמרו במכבי השבוע, אבל גם שם יודעים שמישהו צריך להוביל את הלהקה: "איוניר מחפש את המנהיג השקט שיצמח מלמטה".
אז מי ינהיג את מכבי? שאלת השאלות. כשהוחתם גל אלברמן, הוא יועד למשבצת הזו. קשר אחורי בעל מעמד שהיה דמות מרכזית באליפות של בית"ר ובצורת המשחק שלו מפעיל את כל השאר. האמת, יש לו את כל המכלול. הבעיה היא שלא איוניר היה זה שבנה עליו, אלא דווקא אבי נמני ובמצב הנוכחי נראה שהיחסים בין הקשר לבין המאמן שבריריים מתמיד. 3 הופעות בלבד בהרכב והעובדה שראה מהספה את חבריו מובסים בסטוק מעידה על כך יותר מכל. אולי הפוטנציאל הגדול ביותר, אבל כרגע פשוט תחת ההגדרה "לא מתאים".
יצחקי סומן לתפקיד בקיץ וקיבל את סרט הקפטן. המטרה הייתה ברורה - הצבת כוכב זוהר כלפי חוץ בעל מעמד חזק בחדר ההלבשה וכמובן ישראלי, אך החזרה שלו מהפציעה לא ממש עמדה בציפיות. הכניסה המאוחרת שלו להרכב והפציעה הנוכחית מוציאות אותו מהמשוואה. לפחות בתקופה הקרובה.
בכל הנוגע לקהל, אלירן עטר הוא כרגע השחקן האהוד ביותר ביציעים. "כרגע אין דמות דומיננטית במכבי. מישהו שיכול להפוך למנהיג הוא רק אחד שייצר את המנהיגות דרך הצלחה אישית", טוען איציק זוהר, שהיה שחקן מוביל בצהוב. "לדעתי, עטר יכול להיות כזה". הבעיה הגדולה עם החלוץ היא בעיקר סביב אופיו. במועדון מאוד לא אהבו את ההתפרצות שלו כלפי מוסא קונאטה במשחק נגד סטוק והדגישו כי דווקא גיז'רמו ישראלביץ' נאלץ להרגיע את החלוץ.
כשמדברים על מישהו שיכול לקחת את המושכות, גם שמו של סאבו פאביצ'ביץ' עולה. הצוות מאוד סומך עליו, מספרים שם. המונטנגרי פתח ב-9 משחקים בהם הוא כשיר ובגיל 30 הוא מביא איתו ניסיון רב. הוא האיש שיכול לנווט את ההגנה, בייחוד כשמתמקדים ביכולת של ניבאלדו בתקופה האחרונה ובפציעתו. למרות זאת, ישנה תחושה שהמעמד שלו עדיין לא מספק וגם במועדון יודעים שלא ניתן לבנות עליו שיהיה כשיר לכל המשחקים. בכל מקרה, הוא חייב להיות העוגן בהגנה. האיש שתמיד בהרכב. זה שמכוון את השאר. הבנאדו והמגמאדוב.
אם נחזור רגע למספרים מקודם, אז ברור שדור מיכה ועומר ורד, שזוכים לקרדיט הגדול ביותר בהרכב, עדיין לא מסוגלים להנהיג. אחריהם נמצא שרן ייני, ולגביו הדעות חלוקות. גורם במכבי דווקא מפרגן לשחקן: "שרן הוא שחקן שמוטי מאוד אוהב. היה נוח לו אם ייני היה הופך למנהיג". האם הוא מסוגל להוביל קבוצה גדולה כזו? על פי התדמית שלו, זה נראה עוד רחוק משם. "אני לא חושב שייני מתאים. מועדון כמו מכבי לא צריך מישהו שקט, אלא דמות דומיננטית", קובע זוהר.
ומכאן להאריס מדוניאנין. שחקן איטי וטיפוס בעל מניירות ולא מעט חסרונות. מנגד, שחקן מפתח בנבחרת בוסניה. תפקידו על המגרש מתיישב בצורה מדויקת על הנישה של המנהיג. השאלה היא האם הראש שלו מתאים לג'וב ומה מצב יחסיו עם איוניר. "הבעיה עם האריס שהוא לא יציב", מציין גורם בקבוצה. הגינונים של הבוסני עלולים להיות הרסניים. גם העובדה שהוא אינו ישראלי לא ממש עוזרת לתפקיד. הימור, אבל במצב הנוכחי נראה כמו האפשרות הטובה ביותר לשים עליו את הז'יטונים.
נקודה מהפועל, ארבע מעל חיפה והמשולש הזה מתחיל להתחמם. ביום ראשון מגיע משחק מול מכבי פתח תקוה ואחרי זה בני יהודה ושוב סטוק. אם איוניר רוצה שהמנהיג השקט שלו יצמח מלמטה, זה בדיוק הזמן של אחד כזה להתרומם. כי אם זה לא יקרה מעצמו, הוא יצטרך לבחור את המישהו הזה. ועדיף כמה שיותר מהר.