לפני 19 שנה התרסק מטוסה של נבחרת זמביה הצעירה כחמש מאות מטרים מחופה של העיר ליברוויל שבגאבון ובמדינה ביכו את מחיקתו של דור השחקנים הבטיח. כמעט שני עשורים חלפו, הצ'יפולופולו חזרו לאותה עיר והוכיחו שמכל אסון אפשר להתרומם. עמנואל מאיוקה וחבריו סחבו את חוף השנהב הפייבוריטית עד לדו קרב מהנקודה הלבנה, ובסיומו של מותחן מורט עצבים ניצחו 7:8 וקטפו לראשונה בתולדות נבחרתם את גביע אפריקה.
עבור דידייה דרוגבה וחבריו הייתה זו הזדמנות פז לקטוף את התואר היוקרתי ביותר ביבשת השחורה לראשונה אחרי 20 שנה של ניסיונות כושלים. אולי הזדמנות אחרונה. חלוץ צ'לסי והפילים, שלא ספגו שער כל הטורניר, סיימו גם את שני הגמרים הקודמים בהם השתתפו ב-0:0, פעם עם ניצחון בפנדלים ופעם בהפסד. מהטורניר הנוכחי נעדרו אימפריות יבשתיות כגון מצרים, קמרון וניגריה, בעוד שתוניסיה, מרוקו, סנגל וגאנה פינו את הדרך. כל זה לא עזר לפייבוריטית הגדולה, שברולטת הפנדלים שוב כשלה.
בחזרה למחזיקת הגביע הטריה, זמביה סחטה את הזדמנות שלה עד טיפת המיץ האחרונה. במיוחד אם מסתכלים על הדרך. מקום ראשון בבית 1, ניצחון 0:3 קליל על סודאן, 0:1 דרמטי על גאנה החזקה בחצי הגמר ואז הקרב הגדול מול חוף השנהב. והוא היה גדול. הצ'יפולופולו לא נבהלו מהפילים המאיימים, נהנו מהחמצת פנדל רשלנית של דידייה דרוגבה בדקה ה-70, החזיקו מעמד בהארכה ובדו-קרב מהנקודה הלבנה ניצלו את ההחמצות של קולו טורה וג'רביניו כדי להניף את הגביע.
פעמיים בעבר הגיעה זמביה לגמר הטורניר, כאשר גם ב-1974 וגם ב-1994 היא הסתפקה בסגנות. אם זוכרים שמדובר בנבחרת שמעולם לא הגיעה לגביע העולם ולקחה את התואר מול יריבה שלא ספגה לאורך כל הטורניר, ההישג אפילו גדול יותר.
הפנדלים (והיו הרבה...)
שייק טיוטה לפינה הימנית בחצי גובה, 0:1 לחוף השנהב
כריסטופר קטונגו עצר, ובעט לרשת. השופט אישר. 1:1
ווילפרד בוני לחיבורים השמאליים. 1:2 לחוף השנהב
עמנואל מאיוקה לפינה השמאלית בחצי גובה, בארי לא מגיע. 2:2
קנדי מוויני זינק לפינה השמאלית והציל מסול במבה, השופט הורה על בעיטה חוזרת. האמת? לא בצדק
הפעם במבה הפציץ לפינה השמאלית. 2:3 לחוף השנהב
איסאק שאנסה לפינה השמאלית בקור רוח. 3:3.
מקסלן גרדל גם כן לפינה השמאלית בחצי גובה. 3:4 לחוף השנהב
פליקס קטונגו עומד בלחץ ושולח לרשת העליונה. 4:4
הפעם דידייה דרוגבה לא מחמיץ, גם כן לרשת העליונה. 4:5 לחוף השנהב
השוער מוויני ניגש ומגלגל בקלות לפינה השמאלית התחתונה. 5:5
סיאקה טיינה עם כדור מדוייק לחיבורים בצד שמאל. 5:6 לחוף השנהב
נייתן סינקאלה עם כדור אדיר לחיבורים מימין. 6:6
דידייה יא קונאן, גם כן לחיבורים השמאליים. אילו פנדלים! 6:7 לחוף השנהב
שיסאמבה לונגו לפינה השמאלית בחצי גובה. 7:7.
מוויני מזנק לפינה הימנית התחתונה ומוציא את הבעיטה של קולו טורה! עדיין 7:7
ריינפורד קלאבה.. מעל המשקוף! לא ייאמן. עדיין 7:7
ג'רביניו.. גם הוא שולח את הבעיטה לשמיים. עדיין 7:7
סטופירה סונזו, חזק למרכז השער. זמביה מנצחת 7:8 וזוכה בתואר.
מהלך המשחק
כבר בחלוף דקה מהפתיחה באיצטדיון שבליברוויל (גאבון) הגיעה זמביה להזדמנות ראשונה עם בעיטה ממרכז הרחבה של נתן סינקאלה לאחר קרן קצרה, אבל בובקאר בארי השתטח וקלט. דרמה ראשונה נרשמה כבר בדקה ה-12 כשג'וזף מוסונדה הזמבי ירד בדמעות לספסל לאחר שנפצע בניסיון תיקול על ג'רביניו. חבריו באו לנחם אותו, דרוגבה תרם חיבוק, המאמן הרווה רנאר נראה מודאג ומולנגה תפס את מקומו על המגרש.
בדקה ה-13 קיבל מאיוקה צ'אנס משלו, אבל נגח מעל למשקוף של הפילים. כעבור 10 דקות שיגר ריינפורד קלאבה כדור שחלף סנטימטרים מהקורה הימנית של בארי, והחוצה. בדקה ה-30 הגיעה החמצה ענקית של יא יא טורה, שקיבל כדור במסירת עקב נפלאה מדרוגבה ובעט ממרכז הרחבה שמאלה מדי. גם מסירה של דרוגבה לג'רביניו בוזבזה (38) וחוף השנהב החלה להציג את יתרון האיכות שלה על פני היריבה.
גם בתחילת המחצית השניה הציגו הפילים יכולת טובה יותר, אלא שהצ'יפולופולו לא נבהלו והחזיקו מעמד. האווירה החלה להתחמם לאחר כמה תיקולים ופרנסואה זאהווי החליט להוציא את סלומון קאלו והכניס את מקס-אלן גראדל מסנט אטיין. ואז באמת התחילה הדרמה.
בדקה ה-68 פרץ ג'רביניו לרחבה והוכשל מאחור על ידי מולנגה. דרוגבה, הכוכב הגדול ביותר בטורניר, התייצב לבעוט את הפנדל ופשוט הפציץ ברשלנות מעל למשקוף. רוברטו באג'יו בגמר 1994? זה בהחלט היה דומה. גם יתר הניסיונות לא צלחו ובדקה ה-86 נכנס בוני ההתקפי במקום יא יא טורה, העוגן של הפילים במרכז השדה. גם 4 דקות של תוספת זמן לא הפסיקו והגמר הלך להארכה.
בדקה ה-95 עצר מוויני עוד ניסיון של דרוגבה וזמביה יצאה למתפרצת מסחררת, בסיומה הצליח בארי להסיט כדור של כריסטופר קאטונגו לקורה אחרי מהלך נהדר באגף של אחיו, פליקס קאטונגו. בדקה ה-115 ניסה קלאבה את כוחו מרחוק, אבל הכדור חלף בסמוך לקורה בדרכו החוצה. וכמו בשני הגמרים הקודמים בהם השתתפפה חוף השנהב, גם הפעם זה הסתיים ב-0:0 והכרעה בדו-קרב פנדלים.
הרכבים
חוף השנהב: בארי, קולו טורה, טיינה, במבה, זוקורה (יא קונאן/75), יא יא טורה (בוני/86), צ'ייק טיוטה, ז'אן ז'ק גוסו גוסו, קאלו (גראדל/63), ג'רביניו, דרוגבה.
זמביה: מוויני, הימונדה, מוסונדה (מולנגה/12 / פליקס קאטונגו/74), סונזו, נקאוסו, צ'אנסה, קלאבה, סיקאלה, קאטונגו, מאיוקה, לונגו.