דווקא בצל הדעיכה של הכדורגל הישראלי אפשר לראות מכאן בצורה בהירה יותר עד כמה העונה הזאת מופלאה בכל הקשור לכדורגל עולמי. שיאים חוצניים, מבול שערים, הגנות ברזל, תצוגות קבוצתיות ורכישות מוצלחות מילאו את השנה הזאת בארבע הליגות המובילות. אז אל תתבאסו מהזירה המקומית, הנה כמה דברים שיהיה נעים לזכור מהאלופות הגדולות של אירופה.
ריאל מדריד
שיא נקודות לעונה (100), שיא כיבושים בליגה (121), 19.2 בעיטות לשער בממוצע למשחק ורק 32 שערי חובה. הנטיה הראשונית היא להכריז שייקחו הרבה שנים עד שהשיאים של ריאל מדריד הנוכחית יישברו, אם בכלל. במבט שני, אסור להסתכן בהכרזות כאלה כשעוסקים בשתי המפלצות של הכדורגל הספרדי. ובכל זאת, הקבוצה הזאת הוכיחה מעל לכל ספק שז'וזה מוריניו הוא לא מאמן הגנתי. ציניקן? אולי. פרגמטי? כנראה שכן. בונקריסט? ממש לא, אלא אחד שמפליא להשתמש בכלים שיש בידיו.
ההישג הגדול של מוריניו השנה היה ביצירת עומק בכמעט כל עמדה על המגרש, בתיקון הפערים שהתגלו שוב ושוב במפגשי העבר מול ברצלונה ומעל לכל בהנחלת קבוצתיות לחבורה שהייתה אוסף של אגואיסטים חסרי בושה. מתוך 121 שערי הליגה של הבלאנקוס 104 הגיעו מבישולים, כאשר מסוט אוזיל ואנחל די מריה מובילים חמישה שחקנים בדאבל פיגרס בעמודת האסיסטים. אפילו הסקוררים כריסטיאנו רונאלדו, גונסאלו היגוואין וכרים בנזמה, השלישיה הקדמית הכי קטלנית בכדורגל העולמי עם 89 כיבושים, בישלו יחד 30 שערים. בעונה לפני הגעתו של מוריניו 74 אחוזים מהשערים בושלו, העונה עמד הנתון על 86%.
הנקודה הבעייתית היחידה בעונה של ריאל מדריד היא התרומה העלובה יחסית של הרכש, כאשר רק פאביו קוונטראו וחוסה קאייחון היו משמעותיים. עדיין לא ידוע כמה הזדמנויות עוד יקבלו בעתיד נורי שאהין ורפאל ואראן במדריד, אבל השתלבות שלהם תגדיל משמעותית את האפשרויות בסגל ותסייע להאריך את השליטה של הבלאנקוס בספרד.
יובנטוס
יש המון סמליות ורגשנות בזכיה של הגברת הזקנה באליפות איטליה, אבל זה רק חלק מההישג של הביאנקונרי העונה. יובה של אנטוניו קונטה הפכה למכונת הגנה שאמורה להרכיב את החוליה האחורית של איטליה בשנים הקרובות, וכולם זוכרים איך זה נגמר בפעם האחרונה שהבחורים מטורינו הובילו את החלק הדפנסיבי של הנבחרת.
יובנטוס הנוכחית השלימה עונה מפרכת של 38 מחזורי ליגה בלי הפסד, ספגה רק 20 שערים (0.52 בלבד במשחק) ויצרה לעצמה תדמית של קבוצה חסינת כדורים. מעבר לשילוב הנפלא של ארתורו וידאל, קונטה פגע בול עם הבאתם של אנדראה פירלו ומירקו ווצ'יניץ'. שחקני הרכש ממילאן ורומא הפכו למבשלים הבכירים של קבוצתם עם 13 ו-11 אסיסטים בהתאמה, וזה עוד אחרי עונה בה אף שחקן לא בישל יותר משבעה שערים. למעשה, אחוז השערים שבושלו ביובה (91%) הוא הגבוה ביותר מתוך 4 האלופות הבכירות באירופה.
מנצ'סטר סיטי
הדרמה האדירה במחזור הנעילה באנגליה העצימה את ההישג, אבל גם קצת האפילה על העליונות של התכולים העונה. החבורה של רוברטו מנצ'יני הבקיעה יותר מכל קבוצה אחרת בפרמייר-ליג (93 שערים), ספגה פחות מכל אחת אחרת (29), שמרה על רשת נקיה ב-17 משחקים וסגרה את העונה עם 6 ניצחונות רצופים. אם לקבוצה כזאת לא מגיעה אליפות, אז למי כן?
עם סיום העונה תפסו רוברטו מנצ'יני ומריו באלוטלי חלק גדול מהפוקוס, אבל יש לי תחושה שסיטי הצליחה לקטוף את התואר למרות שני האיטלקים שלה ולא בזכותם. סדרת החלטות ובחירות מזעזעות דירדרה את התכולים מהפסגה החל מהמחזור ה-28, כשחזרתו של קרלוס טבס ודחיקתו של באלוטלי הצידה הצילו את הסיטיזנס מפספוס חייהם.
ב-13 המחזורים בהם שותף לפני ואחרי השעייתו, טבס היה מעורב ישירות ב-7 שערים (אחד בכל 85 דקות) והשפיע באופן מובהק גם על הסטטיסטיקות של סרחיו אגוארו, סמיר נאסרי ויא יא טורה. בעוד שחוליית ההתקפה של מנצ'יני הציגה קבוצתיות מרשימה (סילבה 16 בישולים, אגוארו ונאסרי 9 כל אחד ודז'קו 5), באלוטלי לא בישל אפילו פעם אחת העונה בליגה וכבש רק צמד מול סנדרלנד אחרי המחזור ה-28. אל תסתנוורו מהשינוי שהוא הביא כמחליף בדקות המתח מול ק.פ.ר, אלמלא הגיבוי המוגזם שקיבל מצד המאמן סיטי בכלל לא הייתה נקלעת למצב המלחיץ הזה. מזל שיש את אגוארו.
בורוסיה דורטמונד
הבונדסליגה היא אולי הליגה הכי אנדרייטד באירופה. זו מסגרת שמשלבת כדורגל איכותי, שיטות מודרניות, כוכבים מבריקים, קהל מסעיר ותחרותיות עם הניהול העסקי המוצלח ביותר בענף. ובתוך ים השפע הזה דורטמונד מצליחה לשכשך להנאתה כבר שנתיים.
יורגן קלופ לא בנה את הסגל שלו על כוכבים עמוסי אגו, לא בחר להסתגר מול המתחרות ושילב זרים נפלאים בעלות נמוכה יחסית. דורטמונד שלו, אחת הדאבליסטיות המלהיבות בתולדות הליגה הגרמנית, לא הפסידה בליגה מאז 18 בספטמבר 2011 – במשך 29 מחזורים ברציפות. ואם נחזור לעניין הקבוצתיות – הגורם החשוב ביותר להצלחה בעונת 2011/12 - גם האלופה הזאת יצרה אחוז בישולים (83%) גבוה יותר מזה של ברצלונה (81%), אחת החבורות הקבוצתיות ביותר בהיסטוריה של המשחק. תתפלאו, יש כדורגל גם מחוץ לקאמפ נואו.