אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה חזקה. או ההיפך, תלוי איך מסתכלים על זה. באופן די מקביל, בגבה של כל קבוצה או נבחרת כדורגל הישגית, עומד שוער טוב. נכון, זה התפקיד האפור ביותר על המגרש, אך עם זאת – אולי החשוב מכולם. נסו להיזכר בזוכות מונדיאל או יורו ובאלו שניצבו בין קורותיהן – שהיו שייכים, כמעט בהכרח, לטופ העולמי. בלב יאשין מבריה"מ ב-1960, דינו זוף ב-1982, בפיטר שמייכל של דנמרק ב-1992 ובאיקר קסיאס הספרדי ב-2008 ו-2010. אפילו באנטוניוס ניקופולידיס, ממצטייניה של יוון הסנסציונית ב-2004. גם ביורו הזה, ניתן להניח שהאנשים בין הקורות יהוו פקטור משמעותי. בהתאם לכך, אין זמן מתאים יותר לדירוג של חמשת השוערים הטובים - ובעיקר אלו בעלי ההשפעה הגדולה ביותר - שיופיעו בפולין ואוקראינה ממש עוד רגע.
5. פטר צ'ך (צ'כיה)
אמרו עליו שהוא גמור, ודאי אחרי הפציעה האיומה שספג בראשו. אמרו שהוא מעבר לשיא וכבר לא השוער המפחיד שהיה באמצע העשור הקודם. אז אמרו. בגיל 30, האיש החשוב ביותר בסגל של נבחרת צ'כיה ניצב עדיין בצמרת השוערים הגדולים. על גביע האלופות המפתיע בו זכתה צ'לסי, חקוק שמו באותיות זהב, עם כל הכבוד לדידייה דרוגבה. מול ברצלונה בשני חצאי הגמר צ'ך סיפק משחקים מדהימים עם עצירות מעולם אחר והיה הסיבה המרכזית לחוסר היכולת של ליונל מסי וחבריו לפצח את הבונקר של הבלוז. בגמר מול באיירן, השוער הנהדר רשם לא פחות מ-11 הצלות במשחק, בנוסף לשני הפנדלים שעצר מרגלי איביצה אוליץ' ובסטיאן שוויינשטייגר ושהביאו את התואר ההיסטורי ללונדון.
צ'ך היה מדורג גבוה יותר ככל הנראה אילו היה מגיע עם נבחרת טובה יותר שמועמדת לזכיה. אבל, גם צ'לסי של לפני 5-6 שנים הייתה אחת הקבוצות החזקות באירופה, שראתה את עצמה כמועמדת לזכות בצ'מפיונס עונה אחר עונה; בערך במקביל, צ'כיה של יורו 2004 נתפסה כנבחרת המלהיבה ביותר באירופה ונעצרה רק בחצי הגמר מול יוון אחרי שספגה בדקה ה-105; דווקא צ'לסי מודל 2012, האפורה יחסית, הניפה את התואר החשוב ביותר באירופה בניגוד לתחזיות. האם צ'ך מסוגל להוביל קבוצה שלא סופרים אותה עד הסוף? אם הוא ישמור על אותה יכולת מסוף העונה אל תפסלו כלום.
4. ג'ו הארט (אנגליה)
את הריטואל הזה אנחנו כבר מכירים כל כך טוב, אפילו טוב מדי. נבחרת אנגליה מגיעה לטורניר גדול עמוסת ציפיות, עם סגל שעל פניו נראה נוצץ ואיכותי אבל במאני טיים קורסת. מה זה קורסת? עושה במכנסיים. איכשהו, לאיש שעמד בין הקורות תמיד היה תפקיד מרכזי בכישלון הקולוסאלי. אם זה רוברט גרין, שספג שער מגוחך במונדיאל האחרון מקלינט דמפסי; אם זה דייויד סימן, מי שנחשב בזמנו לשוער יציב יחסית, שחטף מרונאלדיניו שער מ-30 מטרים ברבע גמר מונדיאל 2002; על ברירת המחדל התמידית, דייויד ג'יימס ממש אין צורך להרחיב.
אבל דווקא לקראת אליפות אירופה הזו רוח חדשה מנשבת בשער של נבחרת שלושת האריות. רוח שלא ממש הייתה קיימת בעבר. אחרי שהתבשל בבירמינגהאם הצנועה לפני שנתיים חזר הארט מהשאלה היישר אל הפרויקט השאפתני של מנצ'סטר סיטי כשהוא עומד בכל הציפיות של רוברטו מנצ'יני ונראה כי אין אף שחקן שמקומו ב-11 של רוי הודג'סון מובטח יותר. הארט שמר על שער נקי ב-17 משחקי ליגה (44.7%) ולצד יכולת מצוינת הפך אט אט, יחד עם וינסנט קומפני, לאיש החשוב ביותר בהגנת האלופה הנכנסת. השאלה היחידה שנותרה היא האם הווינריות של הארט תאפיל על היכולת התמידית של האנגלים לפשל ברגעי האמת, או שמא הלוזריות של הנבחרת תדבק גם בשוער הבלונדיני. משום מה, זה מרגיש כאילו הבחורים מהממלכה הולכים להפתיע את כולם בקיץ הקרוב, ולשוער שלהם תהיינה מניות רבות בכך.
3. מנואל נוייר (גרמניה)
שיקום מי שחושב שגרמניה היא לא אחת משתי הפייבוריטיות לזכות ביורו הקרוב. הקבוצה האטרקטיבית שהרכיב יואכים לב היא כמעט נטולת חסרונות ואחרי שני הטורנירים הגדולים האחרונים (חצי גמר במונדיאל 2010 וגמר יורו 2008) נראה שהיא סוף סוף בשלה לעשות את זה. אולם, גרמניה התוססת וההתקפית סובלת לא מעט מבעיות בעורף ובמשחק הידידות הלפני אחרון היא נראתה רע מאוד וספגה חמישייה משווייץ. נוייר, חשוב לציין, לא שותף באותו משחק. מפגש הרעים הזה רק חידד את העובדה שעל כתפיו הרחבות של איש באיירן מינכן תיפול אחריות רבה, אולי כזו שתכריע את גורל הטורניר כולו עבור זוכת 1996.
"יש שני שחקנים בטוחים בהרכב שלי, פיליפ לאם ונוייר", אמר בעבר לב ובכך למעשה שם את החותם הסופי על הפיכתו של השוער בן ה-26 לעמוד התווך של הנבחרת. טים ויזה ורוברט ציילר הם שוערים סבירים שלא יאיימו על אפודת השוער הראשון. גם כי לנוייר כמעט אין חולשות. לא בכדי באיירן נלחמה קשות במנצ'סטר יונייטד כדי להנחית אותו באליאנץ ארנה ולמרות כמה טעויות פטאליות שביצע בתחילת העונה, הוא נחשב לשוער הטוב ביותר של המאנשאפט מאז אוליבר קאן. יכול מאוד להיות שבדירוג כזה, ביורו 2016, הוא כבר יהיה שני מקומות למעלה וייחשב לשוער הטוב בעולם. חובת ההוכחה, בעיקר לנוכח הציפיות העצומות, היא עליו.
2. איקר קסיאס (ספרד)
רק בעוד כמה שנים, כשהוא יפרוש, יבינו כמה הוא ענק. וזה לא שלא יודעים את זה עכשיו. כבר היום, מעמדו של 'סאן איקר' והיחס אליו הוא זוכה שמור רק לגדולים ביותר. בסקר באתר הרשמי של ריאל מדריד הוא נבחר ברוב עצום לשחקן האהוב ביותר על ידי האוהדים, הרבה לפני כריסטיאנו רונאלדו לדוגמה. גם בנבחרת ספרד, מעמדו כל כך חזק – תשאלו את ויקטור ואלדס ופפה ריינה – ובתלכיד בו יש לא מעט שחקנים שראויים לענוד על זרועם את הסרט הקפטן (קרלס פויול לפני הפציעה, צ'אבי, ראמוס וגם ג'רארד פיקה) קסיאס הוא המנהיג הבלתי מעורער.
רק לאחרונה שבר את שיאו של ליליאן טוראם כשחקן בעל כמות הניצחונות הגבוהה ביותר במשחקי נבחרת. הוא גם עקף את אנדוני סוביסארטה והפך לשיאן ההופעות במדי הסלקסיון והשווה (ובקרוב מאוד גם יעקוף) את שיאו של אדווין ואן דר סאר בשמירה על שער נקי במשחקים בינ"ל. בכלל, מעבר לכל נתון, נדמה שאין יותר מדי צורך להרעיף עליו סופרלטיבים כי הכל כבר נכתב ונאמר.
גם בלעדיו, נבחרת ספרד היא הטובה באירופה על הנייר אבל כשצריך אותו הוא שם. אף אחד לא היה זוכר את השער של אנדרס אינייסטה לולא ההצלות של איקר מרגליו של אריאן רובן באותו גמר ביוהנסבורג; גם לא את הוולה האדיר של זינדין זידאן בגמר האלופות של 2002 מול לברקוזן, מאותן סיבות בדיוק. בגיל 31, קסיאס השיג כבר הכול וזכייה בשלושה טורנירים גדולים רצופים תציב אותו בשורה אחת מעל יאשין וזוף. אז איך זה שהוא לא במקום הראשון בדירוג הזה? התשובה לפניכם.
1. ג'יאנלואיג'י בופון (איטליה)
"סופרמן", כפי שהוא מכונה בארץ המגף, הוא תופעה. הוא היה אלוף עולם עם איטליה ב-2006 ורק שנה אחר כך שיחק בסרייה B עם יובנטוס; הוא חווה אינספור פציעות – חלקן קשות, אבל איכשהו תמיד הצליח להתאושש, ליפול על הרגליים ולשמור על מעמדו כאחד מגדולי שוערי תבל. למען האמת, בלעדיו – הסקוואדרה אזורה היא אסופה כמעט נעדרת כוכבים. איתו, אותה חבורה מעט אפורה, מועמדת בכל זאת להגיע עד הסוף מהסיבה הפשוטה שהיריבות יאכלו הרבה מרור עד שיצליחו להבקיע נגדה.
יובה ספגה העונה רק 20 שערים ב-38 משחקים כאשר בופון שמר על רשת נקייה בלא פחות מ-21 כאלו. לאליפות אירופה הוא מגיע שוב בכושר שיא. גם אחרי שחגג 34, הוא עדיין משוערי הקו הטובים בעולם. אבל מעל הכול, על המצח שלו כתוב בגדול: "מנהיג". מהבחינה הזו, ג'יג'י נמצא בספרה אחרת משאר שוערי העולם – אפילו מאיקר. הוא משרה ביטחון יוצא דופן על ההגנה, שולט באופן כמעט אבסולוטי ברחבה וממעט לטעות.
תהיו בטוחים, שכל עוד האיש שהעדיף לרדת ליגה עם הגברת הזקנה על פני הצעות מברצלונה ושאר אריות היבשת בזמנו, נמצא בתמונה - לאיטלקים יהיה מה למכור ביורו הזה. באליפות אירופה לאומות בופון עוד לא זכה ולמרות הסקודטו עם יובה, לפולין ואוקראינה יגיע רעב.