ספורט, כפי שאנחנו אוהבים לחשוב, הוא חסר זמן ותאריך תפוגה. רק לפני פחות משבועיים, ראינו בולגרים, יוונים, נורבגים ויפנים שזורקים חפצים די הזויים כמו כידון, פטיש ודיסקוס, שנספגו מהמשחקים האולימפיים ביוןן לפני 2,000 שנה. ולמרות שזה נראה לפעמים מטומטם, הם עדיין פה. כי ככה זה עם מסורת. ומסורת היא רומנטית וספורט הוא מאוד רומנטי. אבל, וזה אבל גדול, ענפים ותחומים שורדים במשך שנים ארוכות כי עוברים שינויים גדולים. חלקם צומחים וחלקם מתרסקים מבחינת הפופלריות. נכנסים למיינסטרים, יוצאים וחוזרים שוב. אפילו הגדולים ביותר.
ליגת ה-NBA, למשל, עברה לא מעט תהפוכות. בירד ומג'יק הקפיצו אותה מדרגה בשנות השמונים, ג'ורדן הטיס אותה למימדי ענק ואחרי עזיבתו נוצרה איזושהי ירידה שנשברה רק בשנים האחרונות עם דור צעיר ואיכותי שהגיע לליגה. גם הכדורגל האירופי עשה קפיצת מדרגה נוספת בשנות האלפיים בזכות ליגת האלופות, ברצלונה, משחקי הקלאסיקו האטרקטיביים וטורנירים יחסית התקפיים (2008, 2010 ו-2012) שהציבו אותו כמשחק הפופלרי ביותר. והדוגמאות האלה מגיעות מענפים גדולים מאוד. ובקטנים יותר השינויים חדים בצורה הרבה יותר דרסטית.
שם, הספורטאים הבכירים שווי ערך לענף עצמו. קחו לדוגמא את הריצות הקצרות. אוסיין בולט כרגע גדול יותר מהענף עצמו או לפחות שווה ערך. בלעדיו, הענף מאבד חצי מהצופים שלו. לכן, הסיפור עם לאנס ארמסטרונג כל כך מדאיג. כי ארמסטרונג הוא הסופרסטאר הגדול האחרון של האופניים. וב-15 השנים האחרונות אופניים היו ארמסטרונג וארמסטרונג היה אופניים בשביל הציבור הרחב ולא עכברי הענף. והבשורה שהגיעה היום שוות ערך לידיעה כי מייקל ג'ורדן מכר משחקים או שפלפס נטל חומרים אסורים בכל אחד ממקצי הזהב שלו בבייג'ין.
ועכשיו זה לא ממש משנה אם הוא באמת לקח או לא לקח ואם זה היה תרופות או ממריצים. כי ברגע אחד ענף, שהיה גם ככה תחת זכוכית מגדלת, הוכתם בצורה בלתי ניתנת להסבר. בשניה אחת בעצם אמרו לנו שהתחרות היחידה בענף שבאמת מוכרת לציבור לא היתה ראויה/שפיטה/הוגנת/תחרותית במשך 7 שנים. 7 שנים. שזה אומר שנער חובב אופניים שגדל על התחרות ראה במשך כל הזמן מעשה רמאות (כך לפחות החליטו המארגנים והחוקרים). ולאנס ארמסטרונג היה בשביל האופניים אפילו יותר ממה שפדרר לטניס. חצי עולם הסתובב עם הצמיד שלו.
עכשיו מישהו יצטרך לעשות חשבון נפש. כי ארמסטרונג חטא, אבל הוא תסמין של הבעיה. ואם הוא היה "יחיד סגולה" אז עוד היינו אומרים מילא, אבל כמעט כל רוכב שני חשוד בנטילת סמים והטור דה פראנס הזה מתחיל להיראות כמו פול מון בגואה. כי ספורטאים נשלחים הביתה ומושעים על ימין ועל שמאל ובטור האחרון אפילו אחד המועמדים לזכיה, פרנק שלק, נזרק. ופרנק הוא אח של אנדי, אחד הרוכבים הגדולים בעולם ומי יכול לחתום עכשיו על כך שאנדי נקי. ויש גם את קונטאדור, שהוא בעצם זה שנכנס לנעליים של ארמסטרונג כחלון הראווה של הענף, וגם הוא הושעה לשנתיים. וכשהסירחון הוא כל כך גדול, מישהו צריך להוריד את המסך על הענף ולבנות אותו בצורה אחרת.
כמו שאני רואה את זה, יש פה שתי אפשרויות: הראשונה, לאשר שימוש בחומרים מסויימים שברור שהרוכבים לוקחים. זו תהיה השלמה עם המצב כי כנראה המירוצים הללו קשים מדי ליכולת הטבעית של האדם. רק שאז ברור שיפתחו עוד ועוד חומרים והענף יצטרך להתמודד כל פעם עם חומר נוסף שייכנס לסבב (אולי גת..) והחוק כל פעם יצטרך להשתנות כדי להתאים את עצמו להתפתחות המעבדה. וחוץ מזה, זה יהיה קצת מוזר ומעורר אנטגוניזם שסם מסויים הפך פתאום לחוקי.
זה משאיר אותנו עם האפשרות השניה. לשנות את המירוצים לגמרי. להפוך אותם לקלים יותר. קצרים יותר מבחינת אורך המסלול, כמות הימים והעליות. להחזיר אותם ליכולת האנושית. להפוך אותם לתחרות אופניים ולא למבחן קצה היכולת. אז הצרפתים יצטרכו לאכול את הגאווה שלהם. והטור שלהם ישתנה. ולא כל ילד צרפתי מאיזה כפר באמצע עליה שירצה לגעת בוויגינס יוכל לעשות את זה, כי הטור יתקצר ונוותר על הקטע בקול דו טורמאלה או בוונטו או לא יודע מה. סו וואט. והטור יאבד קצת מיוקרתו והצרפתים קצת יבכו ואולי גם האיטלקים יצטרכו לעגל פינות עם הג'ירו. ותהיה ירידה ביוקרה וברייטינג ובכמות הזמן לפרסומות, אבל לפחות נוכל לדעת מי הזוכה האמיתי. זה בעצם הדבר החשוב ביותר, לא?
הזוי שכל שנה אנחנו מגלים שהפרס הקודם נלקח. וההוא לפני שלוש שנים הועבר לזה שסיים שני. כלומר, עד שיגלו שגם הוא כבר לוקח סמים ואז מתחילים הספקות. ואם עכשיו הוא לקח סמים, אז בטח גם לפני ארבע שנים הוא נטל כשזכה בוולטה. ובסוף אנחנו נשארים רק עם חישובים הזויים. ובשביל זה פתחנו את יורוספורט? כדי לעשות את כל החישובים האלה? עדיף כבר להשכיר את האופניים הירוקות מהעירייה ולעשות סיבוב ברוטשילד.