לפני תחילת העונה רבים העריכו שמכבי חיפה היא הקבוצה החזקה בליגה, ובעלת הסגל האיכותי ביותר. אוסקר גארסיה, מאמנה הטרי של מכבי תל אביב, טען אחרי הניצחון עליה: "ניצחנו את הקבוצה הכי טובה בארץ". קצת יותר מחודשיים עברו להם מאז ובניגוד לכל ההערכות המוקדמות הירוקים פתחו את העונה בצליעה, ונמצאים במקום הלפני אחרון. איך הגיוני שקבוצה עם אחד הסגלים האיכותיים בליגה, ועם מאמן אהוד שהצליח בצורה מרשימה בנתניה עם סגל נוצץ הרבה פחות, נמצאת היכן שהיא נמצאת?
מכבי חיפה היא באמת קבוצה עם סגל מצוין, כזה שאפילו מספיק להרכיב שתי קבוצות בליגת העל. שתי קבוצות בינוניות. וזאת בדיוק הבעיה. הסגל של הירוקים אמנם עמוק, אבל החבורה של ראובן עטר היא קבוצה שבנויה לרוחב. מאוד לרוחב. מה זה אומר? בסגל יש שחקנים מוכשרים ובעלי פוטנציאל שנחשבים "כוכבים בכדורגל הישראלי", אבל השורה הסטטיסטית שלהם אומרת משהו קצת שונה. הרבה שחקנים טובים ומוכשרים, אבל כאלה שעדיין לא הוכיחו שהם באמת שייכים לדרג הראשון. שעדיין לא הראו שהם יכולים להוביל קבוצה כמו חיפה לאליפות, חוץ מיניב קטן, שכבר נמצא לקראת סוף הקריירה.
בואו נלך למספרים. מבדיקת התפוקה של כל שחקני החלק הקדמי של הירוקים בשלוש השנים האחרונות, בכל הקבוצות בהן שיחקו, התוצאות לא ממש מפתיעות. אייל גולסה, שמסומן כבר שנים כאחד השחקנים המבטיחים של הכדורגל הישראלי, כבש בעונה שעברה שני שערים. בעונה שלפניה שלושה וב-2009/10 חמישה. 10 שערים בשלוש עונות. עידן ורד, עוד אחד שסומן גם הוא כאחד הכשרונות הבולטים בכדורגל שלנו, מציג מספרים לא מרשימים הרבה יותר - בעונה שעברה כבש שלושה שערים, ב-2010/11 שניים במדי בית"ר ומאזן זהה בזו שלפניה (7 שערים ב-3 עונות). וההמשך לא הרבה יותר טוב.
יניב קטן הרשית 17 שערים בשלוש עונות, וחובה לציין שהוא בועט הפנדלים הקבוע של קבוצתו. דינו אנדלובו הבקיע בעונה שהביאה אותו לחיפה רק שמונה שערים במדי בני יהודה, לשלומי אזולאי יש 12 שערים עד כה בליגת העל ולאלון תורג'מן 13. חן עזרא אמנם הפציץ בעונה שעברה בנתניה (12), אבל בשתי העונות קודם לכן כבש ביחד ארבעה שערים. דלה ימפולסקי סיפק 12 כיבושים בשלוש עונות, והמסקנה ברורה: המספרים בהתקפה בינוניים, אז מה הפלא שהתפוקה נמוכה?!
ואיך זה עובד אצל היריבות? הפועל תל אביב הביאה בשנים האחרונות חלוצים צעירים, אבל מוכחים: דמארי ובן חיים כבשו ביחד בשלוש השנים האחרונות 70 שערי ליגה, וטוטו תמוז הפציץ 46. מכבי תל אביב הביאה את גונסאלו גארסיה (15 שערים בעונה שעברה בקפריסין) ואת רוברט ארנשו, שרק בשנתיים האחרונות ירד בתפוקה. אבל שניהם הגיעו בתוספת לאלירן עטר, שבשנתיים הקודמות כבש 30 שערים, ואפילו מהראן ראדי הרשית 20 שערי ליגה בשלוש העונות האחרונות. תוסיפו לזה את דאבור וקולאוטי, ותקבלו ארסנל עמוס בתחמושת.
אפשר להמשיך עם הנתונים ולציין עוד שחקנים, אבל המגמה ברורה. למכבי חיפה יש הרבה שחקנים טובים, מוכשרים ובעלי פוטנציאל, הבעיה היא שכמעט כולם לא הוכיחו את עצמם ככאלה שמספקים מספרים, בטח לא בכמות שמספיקה למועדון בסדר הגודל הזה. מבט אל החלק ההתקפי של הירוקים בשלוש השנים האחרונות מגלה שתמיד היו בו שחקנים בעלי רקורד מוכח בהבקעת שערים. ולדימיר דבאלישווילי כבש 35 שערי ליגה ב-2.5 עונות, שלומי ארבייטמן הפגיז 28 שערי ליגה ב- 2009/10 וגם תומר חמד (13 בעונת 2010/11) וליאור רפאלוב (27 שערים בשלוש עונותיו האחרונות בחיפה) סיפקו את הסחורה.
גם החלק ההגנתי עמוס בשחקנים ואפשר אולי להרכיב ממנו שתי חוליות הגנה טובות בליגת העל, אבל אף אחד מהשחקנים בו לא נחשב שחקן איכותי מאוד נכון לכושרו הנוכחי. ניסיונות נואשים להציל את המצב יצרו מצב בו חיפה תפרה טלאי על טלאי ועיבתה את הסגל עוד יותר עם הרכישות של צעירי, דמאו, ידין וקינן. בסגל של חיפה העונה יש 29 שחקנים, רובם לקחו חלק ברוטציה. בעונה שעברה היו שם 25 שחקנים, ובעונה לפניה רק 20. אז למה כל זה קורה בעצם?
החוסר בשחקנים שהוכיחו שהם שחקני צמרת בקבוצה משמעותית ובעלי יכולת לספק את הסחורה לאורך זמן הוא קריטי. תוסיפו לזה את הפציעות של וויאם עמאשה, הסקורר הטוב ביותר בסגל, לצד חוסר הבשלות של אזולאי ותורג'מן וההתבססות בחוד על אנדלובו, ותקבלו קבוצה עם הרבה מאוד פוטנציאל, אבל חסרת מחץ. כזאת שאם תשמור את הסגל הקיים אולי תוכל עוד שנתיים לדרוס את הליגה, אבל כרגע עדיין לא בשלה. אז נכון, סגל עמוק זה חשוב וטוב בעונה ארוכה, אבל חיפה היא קבוצה שבנויה לרוחב, לעומק ובעצם לכל כיוון שלא תרצו. קבוצה שחסר לה השפיץ של הנעל.