בסגל של מכבי תל אביב העונה יש כמה וכמה בעיות, זה כמובן ידוע לכל. אחרי שבקיץ האחרון בנו שם קבוצה חדשה כמעט לגמרי זו הפגרה השלישית ברציפות, ואחרי שגם את העונה הזו דייויד בלאט פתח כשהוא לא יודע איך נראית ההיררכיה שלו ומי הם השחקנים המרכזיים, זה רק צפוי שנהיה עמוק בתוך נובמבר ועדיין לא יהיו לנו תשובות לשאלות האלה. אבל זה שהבעיה הכי מדוברת עכשיו היא דווקא בעמדה 4 - זו בהחלט הפתעה לא נעימה, ולא צפויה.
ערב פתיחת העונה, דווקא עמדה מספר 4 הייתה אמורה להיות העמדה הכי חזקה בסגל של הצהובים. סוג של באנקר. ליאור אליהו הוא אחד השחקנים הבכירים במכבי, מהרבה בחינות אחד מהטובים באירופה בעמדה שלו. ועל כך הוסיפו לצידו את ניר קיינר מדלי, השחקן היקר בקבוצה. הפורוורד האמריקאי היה אחת ההחתמות הראשונות בפגרה, אבן פינה בסגל המתחדש, והגיע על תקן של מי שאמור תחת בלאט להפוך לכוכב.
ובמידה רבה, הם גם היו אמורים להשלים אחד את השני. אליהו הוא כישרון התקפי בעל כלים נדירים, שאפילו ב-NBA תמצאו מאמנים או מנהלים שיחשבו כך, אבל עדיין חסר קליעה מרחוק ופיזיות (והגנה, כמובן. למרות השיפור וההשקעה). לעומתו, קיינר מדלי מביא בדיוק את הדברים האלה. זה שחקן שב-34 משחקי יורוקאפ בין 2007 ל-2012 הוריד 6.3 ריבאונדים למשחק וקלע 28 שלשות ב-31.5%.
אז לא, צלף טבעי הוא לא, אבל קליעה ממרחק בהחלט יש לו, כמו גם נוכחות ועזרה בצבע. תוסיפו לזה את העובדה שדווין סמית', גיא פניני ושון ג'יימס יכולים כל אחד לתרום כמה דקות פה ושם בעמדה מספר 4, ותקבלו את מה שכאמור הייתה אמורה להיות העמדה הכי בטוחה בסגל. בטח כשמאוחר יותר, גם אם כברירת מחדל, הוחתם מלקולם תומאס כדי לסגור את הסגל – עוד שחקן שבהחלט יכול לתת דקות כ-4.
בפועל, על הפרקט הדברים ממש לא מתקתקים בעמדה הזו. סמית' משחק כמעט אך ורק כ-3, פניני הוא לא פאקטור ממשי כ-4 ביורוליג, ותומאס וג'יימס מרכיבים יחד עם גיורגי שרמאדיני מפלצת תלת ראשית בעמדת הסנטר. וכך, עמדה מספר 4 נותרה בבעלותם של קיינר מדלי ואליהו. אבל גם זו לא הייתה אמורה להיות בעיה – אליהו וקיינר מדלי הם שניים מהשחקנים הכי מוכשרים במכבי של העונה, ושניים שסט הכישורים שלהם הוא משהו שבלאט יכול להשתמש בו בדרכים מגוונות לטובת השיטה המועדפת עליו.
אלא שקיינר מדלי פשוט לא עומד בציפיות. שלא יהיו טעויות - מדובר בכדורסלן מצוין, מוכח, שעוד יכול לעשות דברים יפים בקריירה. אבל מידת ההצלחה של שחקן בקבוצה מסויימת תלויה בכל כך הרבה גורמים, ואיכות השחקן היא רק אחד מהם. בינתיים, למרבה הצער של הצדדים המעורבים, איכותו של קיינר מדלי לא מצליחה לגרום לשידוך הזה לעבוד.
וזה לא שבמכבי לא מנסים לגרום לזה לעבוד. בלאט יודע את החשיבות של שחקן איכותי נוסף לצד אליהו בעמדה מספר 4, והוא גם בהחלט מודע לאיכויותיו של קיינר מדלי ולמידת ההתאמה של כישוריו לסגנון שהוא רוצה לראות את הקבוצה שלו משחקת. לכן קיינר מדלי עדיין עם הקבוצה, ולכן הוא עדיין מקבל דקות.
הבעיה היא ששני השחקנים שהיו אמורים להרכיב את העמדה החזקה במכבי פשוט לא מצליחים לתפקד טוב במקביל. אליהו עשה את שלו בשבועות הראשונים ופתח את העונה ביורוליג מצוין. הוא קלע 15, 11 ו-14 בשלושת המשחקים הראשונים, כשהוא מקבל 24 דקות למשחק ותורם גם 5.7 ריבאונדים למשחק. באותו הזמן קיינר מדלי קיבל 9.8 דקות למשחק בלבד, תרם רק 2.7 נקודות ולא היה קיים כמעט משום בחינה. איפשהו בנקודת הזמן הזו בלאט החל לנסות ולהכניס את קיינר מדלי לעניינים בצורה אקטיבית -וזה לגמרי בא על חשבון אליהו.
במשחק הרביעי קיינר מדלי קיבל מספר שיא העונה (ביורוליג) של 14 דקות, וענה עם 10 נקודות ו-4 ריבאונדים מול פרוקום. שלושה ימים אח"כ, ברוממה, קיינר מדלי קיבל מספר שיא העונה (בכלל) של 24 דקות מול מכבי חיפה, ושוב קלע 10, הפעם עם 6 ריבאונדים (ומספר יפה מאוד של 18 נקודות מדד). ומה עשה אליהו באותם משחקים? למשחק מול פרוקום הוא הגיע עם ממוצע של 13.3 נקודות ותרם רק 6 ומול חיפה קיבל רק 17 דקות (הכי מעט העונה בליגה) והחזיר 8 נקודות באחוזים רעים (זרק 12 פעמים ב-17 דקות, קלע רק 4).
ומאז, אליהו לא הצליח להתאושש. בשני משחקי היורוליג מאז פרוקום הוא קלע 5.5 נקודות למשחק ב-4 מ-13 מהשדה וכשהוא משחק רק 17.5 דקות לערב. ופתאום לבלאט יש שני שחקנים בעמדה 4 שלא מתפקדים. אליהו הוא אחד השחקנים שהכי מושפעים ממומנטום של עונה וממצבי רוח - וכרגע המצב לחלוטין משפיע עליו לרעה.
היינו אומרים "מילא" אם הניסוי עם קיינר מדלי היה עובד, אבל הוא עצמו צנח ל-2 נקודות מול אלבה ברלין ולא קלע כלל בפחות מ-5 הדקות שקיבל בהפסד למלאגה. בליגה הוא לא שותף כלל מול גלבוע גליל וקלע רק 2 נקודות מול אילת. וגם הופעה של 18 נקודות מצד אליהו מול אילת היא לא מה שירגיע את בלאט, רגע לפני הקרב בסיינה.
כרגע המצב הוא שהניסוי להכניס את קיינר מדלי לעניינים כשל, מה שהעצים את הדיבורים סביב פרידה ממנו בינואר, ועל הדרך גם חיסל את פתיחת העונה הטובה של אליהו, שצריך משחק טוב מול סיינה כדי להוכיח שהמספרים מהמשחק מול אילת לא היו מקריים.
עם זאת, מכבי תל אביב צריכה להגיד תודה שוב על ההגרלה הקלה שקיבלה בשלב הבתים של היורוליג העונה. כמו שכתבנו כאן לא מזמן, למרות החיסרון שבמיעוט מפגשים ברמה גבוהה, קבוצה חדשה כמו מכבי צריכה שלב בתים רגוע עם העפלה מובטחת לטופ 16 יותר מאשר שהיא צריכה קרבות איכותיים, כדי שתוכל לבצע בשקט יחסי ניסויים שכאלה ולראות מה עובד ומה לא. שזה בדיוק מה שבלאט עשה. נכון לעכשיו, הניסוי נכשל בשתי החזיתות (קיינר מדלי ואליהו) ולמכבי יש עוד שלושה משחקים אחרי המפגש בסיינה עד תום שלב הבתים, כשהיא תהיה כבר עם רגל ושלושת רבעי או אף בטוחה בטופ 16, כדי לבחון את הנושא.
אבל עצם העובדה שההתעסקות עכשיו היא בעמדה 4 חושפת את הבעיה האמיתית של מכבי - והיא שמדובר בקבוצה בינונית בקנה המידה של צמרת היורוליג (מה שבעבר לא מנע מבלאט להגיע רחוק). כי עם כל הכבוד לאליהו ולקיינר מדלי, עמדה מספר 4 היא לא החשובה בכדורסל, בייחוד לא בכדורסל האירופאי. עמדות 1 ו-5 הן החשובות ביותר.
אלא שלמכבי תל אביב אין גו טו גאי באף אחת מהן. אין לה כוכב בעמדת הרכז ואין לה שחקן פנים שאפשר להכניס אליו כדור עם הגב לסל כשההתקפה תקועה. את כל זה ידענו גם לפני שלושה חודשים. הישועה הייתה אמורה להגיע מעמדה מספר 4, אבל מציוות של שני שחקנים מוכשרים שהיו אמורים לככב, בלאט נשאר עם שני שחקנים שהוא חייב בצורה אקטיבית לגרום להם להצטיין - מה שפוגע בהם. היתרון הפך לחיסרון.
השתתף בהכנת הכתבה: צחי בורנשטיין