"זה לא מה שמרשים", אמר לי חבר לעבודה אחרי שסיפרתי לו שהחבר'ה של הסילברבקס לקחו בצורה טובה את התבוסה במשחקם הרשמי הראשון כקבוצת פוטבול מאורגנת, "חכה שההפסדים ייערמו. אז זה יהיה מבחן אמיתי לאופי של הקבוצה". עכשיו, בשתיים לפנות בוקר בין שבת לראשון האחרונים של נובמבר, שלוש שעות אחרי שמאזן הקבוצה ירד מ-1:0 ל-2:0, זו באמת נראית כמו הסוגייה שמאיימת להוות את העלילה המרכזית בעונה הראשונה של הצהובים שחורים מרחובות. ונראה שהם מוכנים לזה.
שמונה ימים אחרי התמודדות הבכורה, שנגמרה בניצחון מוחץ לזכות יהודה רבלס במגרש על שם משפחת קראפט בירושלים, היו אמורים הסילברבקס לארח את כוכבי הצפון מנהריה למשחקם השני – אבל ההכנות למשחק הזה החלו פחות מ-48 אחרי אותו הפסד בקור של ירושלים – עם אימון הפוסט-גיים הראשון של הקבוצה הצעירה. ואיזה אימון זה היה.
3 שעות אינטנסיביות של כיסוחים, צחוקים, פיצוצים ומצב רוח מעולה. אם מישהו היה עומד בצד ולא מקשיב להוראות של המאמנים אלא רק מנסה להתרשם מהלך הרוח, אין שום סיכוי שהוא היה מרגיש שזו קבוצה אחרי תבוסה על האפס. אחת המסקנות העיקריות מההפסד הייתה שחייבים לשפר את הטאקלים ורביב, המאמן הראשי, לקח צעד אחורה באותו ערב בספורטק של רחובות, ונתן לקורי לנהל את ההצגה.
בדם
קורי, מאמן ההגנה של הסילברבקס, נולד בעיירה קטנה בצפון מערב אוהיו, פחות או יותר אמצע הדרך בין קולומבוס לאן ארבור. במלים אחרות, בין ביתה של אוהיו סטייט באקאייז לבין מעונה של מישיגן וולברינז. אחת מהיריבויות הגדולות ביותר בפוטבול המכללות – ענף שהיריבויות בו הן הגדולות, החמות והסוחפות בספורט האמריקאי כולו. "זה היה המשחק, ורצינו לשחק אותו", הוא מספר, "ספורט הוא חלק בסיסי מהתרבות האמריקאית וחלק אינטרגלי מהזהות האמריקאית. כילדים היינו רואים פוטבול בראשון בצהריים ומיד אחר כך יוצאים למגרש הריק בשכונה כדי לנסות לשחזר את המהלכים שהרגע ראינו על המסך".
פוטבול זורם בעורקים של קורי לא פחות משהוא זורם באלה של אנשים כמו ביל בליצ'יק או פייטון מאנינג. ממש כשם שאין הבדל בין האהבה והחיבור לכדורגל של ילד מהנוער של ריאל אוביידו לבין האהבה והחיבור למשחק של אלכס פרגוסון. כשזה בדם, זה בדם. "אולי זה המאבק, אולי זה הצורך בהכנה ובאסטרטגיה, אני לא יודע בדיוק, אבל יש משהו במשחק הזה שפשוט נכנס אליך. קשה להסביר, אבל זה שם וזה אמיתי".
ואת כל האהבה, התשוקה, החיבור והמסירות למשחק הזה שקורי לוקח איתו לכל מקום אליו הוא הולך – הוא שפך בכמויות על הסילברבקס באותו אימון. עוד כניסה חזקה ועוד טאקל. עוד יד כחולה ועוד ברך נפוחה. עוד קריאת עידוד ועוד טיפ להכוונה. עוד בדיחה ועוד מילה טובה. דקה אחרי דקה, תרגיל אחרי תרגיל, הביטחון של הבחורים הלך ונבנה, האמונה שלהם הלכה והתחזקה, הטכניקה שלהם הלכה והשתפרה. באותם מוצאי שבת אף אחד שם לא יכול היה לחכות את כל הזמן שנשאר עד יום שישי, עד למשחק השני. בטח כשהוא נגד כוכבי הצפון – קבוצה בשנתה השנייה בליגה ויריבה שהוותיקים בצוות האימון ובסגל הסילברבקס העריכו כי בהחלט ניתן לנצח. ואז, במקום שישה ימים, כל מני טילים שהתחילו להתעופף בשמי הארץ הביאו לדחיית המשחק.
וכאן הדינמיקה בתוך הקבוצה כבר החלה להיות מסוכנת. דינמיקה מורכבת מדי, שקשה לשלוט על התוצאות שלה. מצד אחד, ההבנה הברורה שיש עוד הרבה עבודה. מצד שני, המומנטום החיובי שנבנה באימון של אחרי ההפסד הכניס אמונה שזה בהחלט אפשרי. מצד שלישי, המומנטום הזה דעך. מצד רביעי, השחקנים הסתכלו אל המשחק מול כוכבי הצפון כאל הזדמנות פז לרשום ניצחון בכורה, בשלב מוקדם מאוד. מצד חמישי, ההכנות למשחק נפגעו כשלא מעט שחקנים גויסו בצו 8 והמגרש "הביתי" זז ממכון וינגייט למקום לא ידוע, ובסופו של דבר להרצליה. מצד שישי, אמנם תנופת הביטחון מאותו אימון מוצלח כבר הפכה לזיכרון רחוק, אבל אף אחד בקבוצה לא הצליח למנוע מהשחקנים לפתח ציפיות לניצחון. עבור קבוצה צעירה, הפסד צפוי זה משהו שקל להתמודד איתו. אבל הפסד במשחק שאתה מרשה לעצמך להגיע אליו עם ציפיות – זו כבר סיטואציה שעלולה להיות לא בריאה.
אבל משהו בקבוצה הזו, למרות חיכוכים פנימיים שתמיד יש ותמיד יהיו, למרות חוסר איזון בין המחויבות המטורפת של חלק לבין המחויבות היותר רופפת של אחרים, למרות שאין לה מגרש ביתי ולמרות אחוזי נוכחות באימונים שהמאמן רביב בהחלט יכול היה לקוות לגבוהים מהם – משהו בקבוצה הזו מחובר נכון. משהו בחיווט שלה נראה טוב.
בגשם
לאורך דקות ארוכות במשחק מול כוכבי הצפון ירד גשם על מגרש האימונים מחוץ לאצטדיון העירוני של הרצליה. הגשם הזה, מותר להניח, גרם גם לעיכובים בתנועה, שגרמו לכוכבי הצפון להגיע רק בסמוך לבעיטת הפתיחה. אלו לא היו התנאים האידיאליים לפוטבול. אמנם נכון – זה ספורט שמשחקים בכל מזג אוויר, אבל זה לא הופך את זה למצב העניינים המועדף, בטח על אנשים שמעולם אפילו לא התאמנו בגשם. אבל דבר מכל אלה לא הוציא את הסילברבקס מאיזון. גם לא טאצ'דאון מוקדם של כוכבי הצפון.
"לנצח משחקים זו לא המטרה האחת, הגדולה, החשובה, שבשבילה אנחנו כאן ולפיה אנחנו נמדוד את ההצלחה שלנו", אמר קורי לקבוצה כולה בתום אותו אימון במוצאי שבת, רגע לפני שהם הניפו את הקסדות זו אל עבר זו, קראו כמו גורילות לבנטיניות והמשיכו אל תוך הלילה. "אנחנו מודדים הצלחה לפי ההתמדה, המחויבות והרצון לשאת בצורה יומיומית את מה שצריך כדי להשתפר", חידד את המסר בהודעה לכולם בפייסבוק, כמה שעות לפני המשחק. וזה חלחל. המלים האלה הגיעו אל השחקנים.
בניגוד למשחק הבכורה, הפעם קבוצת ההתקפה הייתה הראשונה להתעשת. מהלך ריצה מבריק ומרהיב של מייק שם את הקבוצה בפוזיציה מצויינת לטאצ'דאון ראשון בתולדותיה, והוא הגיע מיד אח"כ במסירה קצרה ממיכאל לטום, שביצע סלאנט משמאל אל המרכז. כישלון במהלך הבונוס קבע כי אין יתרון ראשון בתולדות הקבוצה, גם לא שוויון ראשון שאיננו 0:0. אבל זה היה רחוק מלהשפיע באיזושהי דרך על מצב הרוח המרומם. במהלכים הבאים ההגנה כבר הייתה לגמרי בתוך המשחק, כמות הטאקלים והכניסות החזקות שעפו שם בהחלט נראו מעולה, נשמעו מצוין, ושימחו את צוות האימון. ואז זה בא: עוד טאצ'דאון, הפעם בריצה של מייק, מהלך בונוס מוצלח ל-2 נקודות מריצה של הקיו.בי מיכאל, וסייפטי שהושג על ידי פריצה הגנתית מבהילה מצידו של ג'ו – והנה הסילברבקס ביתרון 14:16.
בראש
"אני חושב שדווקא הפסד בהפרש של פחות משער אחד הוא עדיף", אמר לי קורי בסיום, "אפשר לומר שמהפסד גדול יותר אתה יוצא פחות מתוסכל, כי אתה חושב שהקבוצה השנייה הייתה פשוט עדיפה. אבל אנחנו לא צריכים את זה. הקבוצה השנייה לא הייתה עדיפה היום, ומהפסד כמו של היום יש הרבה יותר דברים חיוביים לקחת. נכון, זה יכאב וישב בראש ולא יתן לנו להירדם. זה היה אצלנו ביד והפסדנו. אבל זה מחשל. זה בונה אופי. מה שלא עשית טוב הפעם אתה תעשה טוב יותר בפעם הבאה כי תרצה להימנע מהתחושה הזו שוב. צריך לזכור – שמנו לעצמנו מטרות היום, ועמדנו בהן. הגענו מוכנים יותר למשחק, לא נרתענו מפיגור מוקדם, טיקלנו נכון, היינו אגרסיביים, הקבוצה תיפקדה טוב דקות ארוכות, ויותר חשוב מהכל: כולם נתנו הכל. המשחק הזה הוא הצלחה".
שש דקות לסיום כוכבי הצפון השיגו טאצ'דאון מכריע שהעלה אותם ל-16:21. את הדקה ורבע האחרונה הם העבירו בהורדת ברך ונתנו לשעון לתקתק עד שהמשחק נגמר. אפשר לומר שהם ביזבזו שם את הזמן. שזה בדיוק הדבר האחרון שאפשר להגיד על מה שהסילברבקס עשו באותו הערב.