למי שיצליח לפנות לעצמו את יום ראשון בבוקר מעיסוקים, להוציא חצי יום חופש מהעבודה, או להתחמק מהרצאת סיכום הסמסטר רגע לפני תקופת המבחנים, מצפה תחילת שבוע מענגת במיוחד עם עוד גמר טניס קלאסי, הפעם בין נובאק דיוקוביץ' לאנדי מארי, באליפות אוסטרליה הפתוחה. אבל ההנאה שבגראנד סלאם ממש לא מתמצה לקרב האחרון בלבד. גם מי שהספיק לתפוס קצת מהאקשן שמילא את המגרשים במלבורן עד עכשיו, נהנה מלא מעט רגעים מיוחדים.
בשבילנו, האושר הגדול בפתיחת טורניר הגברים היה בעיקר הניצחון של אמיר וינטרוב בסיבוב הראשון. מאז, גם אחרי שנשארנו מהר מאוד ללא נציגים ישראלים בתחרות, יכולנו ליהנות בכל אחד מהסיבובים מכמה מפגשים מרתקים וגיבורים מוכרים וחדשים, שהעבירו איתנו את הלילה והשאירו אותנו ערניים ודרוכים גם לאחר שהשחר הפציע. אז רגע לפני שהאורות ב'רוד לייבר ארינה' נכבים בפעם האחרונה לשנה זו, הנה כמה מהמשחקים, האנשים והציטוטים שיישארו מאוסטרליה 2013.
סיבוב שני: מונפיס – לו, 6:7, 6:4, 6:0, 1:6, 6:8
אחרי 2012 עמוסת פציעות מבחינתו, גאל מונפיס הססגוני חזר לצבוע את הסבב והזכיר באוסטרליה למה כל כך כיף כשהוא בסביבה. מול לו מטייוואן, הצרפתי שוב העניק תמורה מלאה לכל דולר מקומי ששילמו הצופים, כשאחרי קרב הפכפך וכשהוא מוליך 6:8 בחמישית, השואו הגיע לשיא עם ההזדמנות שקיבל להכריע את ההתמודדות, במשחקון הגשה משלו.
ידוע שמונפיס אוהב את אור הזרקורים, אבל במשחקון הזה הוא פשוט לא אפשר לעיניי הצופים לרדת ממנו, כשאת רוב הנקודות הוא מכריע בעצמו עם אייס או טעות כפולה, מבלי לשתף את היריב. "זה היה קצת משוגע", הוא צחקק בסיום, "ידעתי שאני חייב להכות אייס, אחרת זו תהיה טעות כפולה". ואכן, בזמן ש-לו עומד כסטטיסט מהצד השני של הרשת ורואה כיצד הצרפתי מעצב עבורו את הגורל, מונפיס בזבז ארבע נקודות משחק רצופות עם הגשות מרושלות ושלח חיוכים לחוצים משהו לכיוון היציעים. לבסוף, שחרר שתי הגשות מדויקות ברציפות, ויחד איתן גם את ריקוד הניצחון המפורסם. איזה טיפוס.
סיבוב שלישי: סימון – מונפיס, 4:6, 4:6, 6:4, 6:1, 6:8
ה'היי-סנס ארינה', שנראה בתחילת ההתמודדות כמו מגרש טניס סטנדרטי ותמים, דמה ככל שהתקדם הדרבי הצרפתי לבית חולים שדה. הפתיחה הייתה דווקא נורמלית לחלוטין. ז'יל סימון, הבכיר יותר מבין השניים (14), טייל בקלילות ליתרון שתי מערכות, אבל אז החל לחוש התכווצויות. מונפיס ניצל את העוויתות של הקולגה, התגנב חזרה למשחק וכבר נראה בדרך לניצחון. אלא שאז, גם הוא החל להתפתל מכאבים. כשהאחד לא יודע איזה חלק בגוף כואב לו יותר, והשני מדדה בעזרת מחבט הטניס שלו כאילו היה מקל הליכה, המערכה החמישית סיפקה כוכב מפתיע.
הפיזיותראפיסט שהוזעק לאחר חצות (שעון מלבורן), החתים כרטיס והחל לעבוד שעות נוספות. בהפסקה בין כל צמד משחקונים הוא שעט אנה ואנה בין שני הספסלים, מנסה להקל על הסבל שהצטבר באיברי השחקנים. אחרי שניצח, סימון לא ממש חגג, רק השתרע על הספסל שלו באפיסת כוחות ונראה בעיקר כמו מישהו שהזדקן בעשרים שנה במהלך ארבע השעות וארבעים ושלוש הדקות של ההתמודדות. יותר מאוחר, במסיבת העיתונאים, הודה: "הייתי כואב מדי בשביל לשמוח. הייתה לי התכווצות פה, התכווצות שם, אפילו במקומות לא הגיוניים", אמר. והצביע על הסנטר.
שמינית גמר: דיוקוביץ' – וואורינקה, 6:1, 5:7, 4:6, 7:6, 10:12
בכל בוקר בו אב הבית ב'רוד לייבר' מוצא את שאריות החולצה הקרועה של נובאק דיוקוביץ', הוא יכול לנחש שערב לפני התחוללה שם תצוגה על אנושית נוספת של הסרבי. בשנה שעברה זה קרה בסיום הגמר מול נדאל. הפעם, כבר בשמינית סופר-נולה תלש מעליו את הבגדים. למי שחזה באיש הפלדה בפעולה באותו משחק, לא היה קשה לדמיין את ה-S טבועה על חזהו החשוף.
אחרי שסטאניסלס וואורינקה ניצח במערכה הרביעית, בשובר שוויון, והקפיץ מהכיסאות באצטדיון 15 אלף צופים אחוזי התלהבות, הוא התיישב על הספסל עם מבט של ילד ששואל: "אני גרמתי לכל המהומה? אני?". אז כן, השוויצרי בעל הבק-הנד יד אחת היפיפה והיעיל, כבר ייצר לא פעם מותחנים מול השחקנים מהרביעייה הראשונה, וגם הפעם נתן לקהל משחק שהולך עד הסוף. אלא שהוא מעולם לא הצליח לנצח שחקן שמדורג ראשון בעולם, ובתום חמש שעות ומערכה חמישית מתישה הוא הבין שהסטטיסטיקה הזו תישבר, אולי, רק בהזדמנות הבאה.
רבע גמר: פדרר – טסונגה, 6:7, 6:4, 6:7, 6:3, 3:6
מאטס וילנדר, הפרשן של יורוספורט, חוזר על התקליט הזה לאורך כל הטורניר. "כשמישהו מבין דיוקוביץ', פדרר, מארי או נדאל, נקלע למשחק צמוד מול שחקן מיתר הסבב" הוא מסביר, "הטניסאי שממול צריך להראות משהו מיוחד באמת כדי לנצח. ארבעת הגדולים לעומת זאת, צריכים פשוט להישאר שם איפה שהוא בתמונת המשחק, וזה כנראה יספיק עבורם לניצחון". זה בדיוק מה שרוג'ר פדרר עשה ברבע הגמר הזה.
טסונגה היה מצוין לאורך ארבע המערכות הראשונות, לקח שתיים מהן, והפסיד את השתיים האחרות בשובר שוויון. במשך כל אותו הזמן פדרר די זייף, למעט שוברי השוויון במערכה הראשונה והשלישית, בהם התעלה. במערכה החמישית, כשטסונגה כבר איבד את הריכוז והתרסק, השוויצרי היה שם כדי לאסוף את הכרטיס לחצי הגמר. בסיום, אחרי שנשאל האם הוא בוחר את הביגוד שלו על פי אמונות תפלות (בטורניר הזה: נגיעות אמיצות של ורוד), סיפק הטניסאי הטוב בכל הזמנים גם את הציטוט המצטיין של הטורניר, כשענה: "אני לא אדם שמאמין באמונות תפלות. אבל בעצם, אני מנסה שלא להיות כזה, אז כנראה שאני כן". מה שזה לא יהיה, זה עבד לו לא רע.
חצי גמר: מארי – פדרר, 4:6, 7:6, 3:6, 7:6, 2:6
רגע לפני שאנדי מארי הגיש למשחק במצב של 5:6 במערכה הרביעית, נתפסו בריטי (שאמור להיות) מנומס ושוויצרי (שבאמת) מאופק, במה שנראה כמעין טראש טוק זריז, שאינו אופייני לענף הטניס. פדרר זרק הערה לגבי מהלך שהתרחש כמה רגעים קודם לכן, ומארי, שהגיב בבוז, איבד קצת מהריכוז בעקבות כך, וגם את ההזדמנות הראשונה שלו לסגור את ההתמודדות. לצ'אנס שהגיע במערכה החמישית הוא כבר לא אפשר לחמוק. מדהים לחשוב שרק לפני חצי שנה פדרר הגיע לגמר ווימבלדון כפייבוריט הברור ולימד את הילד הסקוטי השביר שיעור נוסף על הדשא. אתמול בבוקר, מארי כבר היה צפוי לנצח, ואכן עשה זאת. מה שלא הורג אותך וכו'...
מבחינה קלנדרית, התקופה הזו מרגשת מאוד עבור מארי, משום שבה הוא מציין את יום השנה ליחסים שהפכו אותו מילד לגבר. ולא, לא מדובר בזוגיות עם החברה קים סירס, אלא דווקא לשיתוף הפעולה עם איוואן לנדל, שיושב ממש לידה ביציע. בדיוק לפני אליפות אוסטרליה 2012 השניים התאחדו בברית המאמן-שחקן, ומאז מארי הפך למפלצת על המגרש. נראה שאת 2013 הוא מתחיל בדיוק באותו הכיוון, וכדי להמשיך את ההתקדמות שלו הוא יצטרך להתגבר שוב על החבר הטוב מסרביה. אחרי שבגמר ארצות הברית אנדי ניצח את נולה, כשבפלאשינג מדוס סערו משבים עזים שהשפיעו על המשחק, עכשיו נותר לו להוכיח שהזכייה ההיא לא הייתה רק בגלל הרוח. להוכיח ש-2013 הולכת להיות השנה שלו.