משחק 4 היה המשחק שרבים חיכו לו, כשסוף סוף הכוכבים הגדולים של מיאמי היט הגיעו. לברון ג'יימס היה אגרסיבי מתמיד, דווין ווייד הוכיח לכולנו (גם לי, מודה) שעוד מוקדם להספיד אותו, וגם כריס בוש היה מצוין. מהצד השני, גם אצל הספרס המצב לא היה כזה גרוע. טוני פארקר נתן מחצית ראשונה נהדרת, וגרג פופוביץ' יכול לקוות שהמנוחה שקיבל הצרפתי במחצית השנייה תעזור לו להתגבר על המתיחה המעצבנת ברגל. טים דאנקן סיפק גם הוא את הסחורה עם 20 נקודות באחוזים טובים, ומאנו ג'ינובילי היה ה"סופרסטאר" היחידי שבאמת אכזב. אבל למרות ההופעה החלשה של הארגנטיני, אפשר להגיד בפה מלא שמשחק 4 היה המשחק של השמות הגדולים. אף שחקן "משלים" לא היה זה שהכריע את ההתמודדות הזו, או קבע בה את הטון. אבל אם כל הכוכבים ימשיכו לשחק טוב גם במשחקים הבאים בסדרה, מאין תגיע ההכרעה? משחקני הרוטציה. מהרול פליירס.
אמנם, אם לברון ג'יימס לא יופיע למשחק או שניים בהמשך הסדרה הזו, ההיט יפסידו. ואם טוני פארקר לא יהיה כשיר ו/או לא ישחק כמו שהוא יודע, הספרס יפסידו. ובכל זאת, כשאנחנו בפני פתיחתה של סדרת "הטוב משלושה" עם יתרון ביתיות להיט, ברור שהקבוצה שתנצח תצטרך התעלות של עוד מישהו. היא תצטרך יכולת טובה משחקן אחר, משחקן שאינו מהביג 3. אז קבלו דירוג של 10 השחקנים שאינם מה"ביג-3" עם הסיכויים הכי גבוהים להשפיע ולהטות את הכף לטובת הקבוצה שלהם.
כמעט נכנסו: מאט בונר (גרוע בסדרה), שיין באטייה (עסוק בפלופים), נוריס קול (הסבר מיד)
10. קורי ג'וזף – ההתלבטות שלי פה הייתה בין נוריס קול לקורי ג'וזף, וג'וזף קיבל את ההעדפה למרות שהוא השחקן הפחות טוב מבין השניים. למה? בגלל הפציעה של טוני פארקר. אם וכאשר הצרפתי לא יהיה כשיר או לא יוכל לשחק ב100%, מישהו יצטרך לתת קצת אקסטרה במקומו. לג'וזף יכולה להיות הזדמנות לעשות את זה.
9. בוריס דיאו – במשך שלושה משחקים בסדרה, דיאו פשוט לא היה פקטור. הוא שיחק 20 דקות בסה"כ בשלושת המשחקים האלה, כולל 0 דקות במשחק השלישי. ולמרות זאת, במשחק הרביעי דיאו סיפק לפופוביץ' פתרון לעובדה שמיאמי פתחה בהרכב נמוך (עם מייק מילר). דיאו הצליח להקשות קצת על ווייד מבלי לגרום לפופ לרדת להרכב נמוך, והוסיף גם 9 נקודות בהתקפה. ואם טיאגו ספליטר ומאט בונר ימשיכו לאכזב בהמשך הסדרה, דיאו עשוי (או עלול, תלוי באיזה צד אתם) לקבל תפקיד גדול יותר במכונה המשומנת של פופוביץ'.
8. כריס אנדרסן – נכון, אנדרסן לא שיחק במשחק הרביעי, ונראה שהוא יצא מהרוטציה של ספולסטרה. ובכל זאת, לאנדרסן יש דברים שאין להרבה שחקנים: תנועה מצוינת בלי כדור, אתלטיות בלתי רגילה, יכולת חסימה וריבאונד. וים של קעקועים ותספורת נפלאה.
7. יודוניס האסלם – האסלם נמצא ברשימה הזו משתי סיבות: הקליעה מחצי מהרחק והיכולת לשמור על כל שחקני הקו הקדמי של הספרס. בסדרת גמר צמודה שכזאת, זה מספיק כדי לעשות את ההבדל במשחק כלשהו.
6. גארי ניל – ניל קלע 11 מ-17 הניסיונות שלו לשלוש בשלושת המשחקים האחרונים. 64%, למקרה ששאלתם. הבחור חם.
5. מייק מילר – מקלעי שלשות אחד לקלעי שלשות אחר. מייק מילר נראה כרגע כצלף הכי יציב של ההיט. הוא דייק ב-10 מ-12 הניסיונות שלו מחוץ לקשת והוא מייצר פחות ופחות חורים בהגנה. ועוד נתון מעניין: במשחק החמישי בסדרת הגמר בשנה שעברה מילר תפר 23 נקודות ב-7 מ-8 מחוץ לקשת. אם הוא יכול לחזור או לפחות להתקרב לאותה הופעה היסטורית בשנה שעברה, הסיכויים שלו להפוך לאקס פקטור האולטימטיבי של הסדרה הזו ישתפרו פלאים.
4. מריו צ'אלמרס – לצ'אלמרס יש ממוצע של 13.5 נקודות בבית בסדרת הגמר, ורק 3 נקודות בחוץ. הנה מישהו שמאוד שמח על כך שההכרעה בסדרה עברה לסאות' ביץ'.
3. ריי אלן – עזבו את הקליעה מבחוץ. עזבו את התרומה מהספסל. עזבו גם את האחוזים המדהימים מקו העונשין. לריי אלן יש את הניסיון, והוא היה כבר במעמדים האלו. זה שחקן עם 41 מ-96 לשלוש בסדרות גמר (2.4 שלשות למשחק ב-42.7%). אז כשיגיעו הדקות המכריעות ואולי גם המשחק השביעי, אל תתפלאו אם אלן יהיה מפתח אצל ההיט. הרי הוא כבר היה במשבצת של הסופרסטאר, אז מה זה בשבילו להיות האקס פקטור?
2. קוואי לנארד – סוף סוף מישהו ברשימה שלא בזכות הקליעה מבחוץ. הפך בסדרה הזו סופית לסטופר של הספרס, ויש האומרים לצלע השלישית החדשה בביג-3 של הקבוצה. הוא מכריח את לברון לקחת זריקות מבחוץ, לא מאפשר לו להיכנס לצבע יותר מדי, ונותן לו גוף בפוסט. גם התרומה ההתקפית שלו היא לא רעה בכלל עם מעל 11 נקודות למשחק בסדרה. בכל סדרת גמר אחרת כנראה שהיכולת שלו הייתה מזכה אותו במקום הראשון ברשימה כאן, אבל הפעם המצב הוא שונה. ספוילר: רק קלעי שלשות מטורף שהקדים אותו...
1. דני גרין – כשמסתכלים על גרין בסדרה הזו, זה נראה כאילו הוא נולד בשביל הרגעים הגדולים. הוא נולד בשביל הפלייאוף. ברור שה-57% שלו משלוש זו הסיבה המרכזית שהוא במקום הראשון כאן, אבל גרין מתעלה גם באספקטים אחרים. הוא שומר טוב על ווייד (לא במשחק 4) ומציק גם ללברון. בכלל, גרין פשוט מעלה את הרמה שלו כשהלחץ גובר והמאני טיים מגיע. ולמי שלא שם לב – המאני טיים הגיע.