בכל הזמן שחלף מאז שצף המאבק בין לימור לבנת והטוטו לאבי לוזון וההתאחדות, יש נקודה קריטית אחת שלא זוכה לביטוי, יותר נכון אקסיומה קריטית. תפיסה שהיא מאוד בסיסית וחשובה לדיון הציבורי אבל איכשהו, לא מדברים עליה. יש את השרה לבנת, וכל הביקורות הידועות עליה, יש את ההתאחדות לכדורגל, ושלל הטרוניות המוכרות לגביה ויש את הטוטו. וזהו. המועצה להסדר ההימורים בספורט או בכינוייה העממי יותר, הטוטו, נתפסת כמעין שחקן נייטרלי. כגוף שבחר צד כי המצב מבחינתו בלתי נסבל ולכן הוא הולך יד ביד עם שותפו אל עבר הרפורמה, או המוות.
לפני כשבועיים, ניהלתי שתי שיחות, אחת עם גורם במועצת הטוטו והשני עם גורם לשעבר באותה מועצה. שתי השיחות היו למטרות רקע. רציתי להבין בדיוק מי נגד מי, מה אומרים המספרים ומה בדיוק רוצה המועצה מההתאחדות. בשתי השיחות הללו לא דיברתי כמעט, בעיקר הקשבתי והתפיסה האחידה שעלתה מהן, אם לנסח אותה בצורה גסה, היא כזו – יש את כספי המענקים, אלו כספים שאנחנו מחלקים לפי חוק, בלי שום שיקול דעת כי אנחנו חייבים ויש את כספי השיווק (אלו אותם 80 מיליון שקלים שאתם שומעים עליהם כל כך הרבה ביממה האחרונה). זה כסף שלנו, כסף שאינו כפוף לשום שיקול דעת מלבד זה שלנו ואנחנו יכולים לחלק אותו בהתאם לראות עינינו.
זה אבסורד כל כך גדול שהוא חייב להיראות טבעי עבור מי שקרוב אליו, אחרת אותו אדם לא יוכל לתפקד. בואו נסביר משהו – יש סיבה שלאס וגאס היא העיר שמתפתחת בקצב הכי מהיר בארצות הברית. אנשים אוהבים להמר. כל הזמן. על הכול. עכשיו, מדינת ישראל, בחכמתה האינסופית, העניקה למועצה להסדר ההימורים בספורט, כמו גם למפעל הפיס, מונופול על אחת התעשיות הרווחיות ביותר בתולדות האנושות. באו ואמרו לאנשים האלה "לכם ורק לכם מותר לנצל חולשה אנושית מהבסיסיות ביותר למטרת רווח. כל מישהו אחר שרוצה לעשות אותו הדבר, עובר על החוק. אתם קולטים איזה פינוק?! אבל מה, אל תהיו חארות. תבנו איזה אולם פה ושם מדי פעם, שימו איזה מזגן באיזו כיתה בירוחם, תהיו בני אדם". הרי בכל מדינה נורמלית ומתוקנת הימורים על ספורט הם דבר חוקי, מופרט ופועל תחת מגבלות השוק החופשי, בלי שום התערבות ממשלתית. רק בארץ הרגולציות הבלתי נגמרות המדינה רואה לנכון לספח לעצמה את הסיפור הזה.
עכשיו, אין מה לעשות. כל אדם שמקבל כזה כח ליד, מתחיל אט אט לגדול אצלו בגוף צינור ישיר בין בלוטות השתן למח. עובר מספיק זמן ואנשים במועצת הטוטו אשכרה מרשים לעצמם לחשוב שיש כסף שהם חייבים לחלק ויש כסף שהם יכולים לחלק, אם בא להם. שיש כסף שהם הרוויחו כתוצאה מהמונופול ששמו להם ביד ויש כספי שיווק שזה לא קשור – אלה כספים שהם הרוויחו כי הם גאוני שיווק ומיתוג, כי יש להם את הוואנים האלה עם הרמקולים שמסתובבים מחוץ לאצטדיון לפני המשחק ומשמיעים את הג'ינגל המזוויע הזה שוב ושוב או כי הם שכרו משרד פרסום שיצר עבורם שורה של פרסומות עם כדורי לוטו שנראים כמו פאקמן על קראק. ומורן אטיאס.
זה מה שהם חושבים, זכותם. אבל למען הסדר הטוב, בואו נבין אחת ולתמיד את האמת – כל אגורה שחוקה שמועצת הטוטו או מפעל הפיס מרוויחים, ולא משנה אם זה מהטוטו, הווינר, הצ'אנס או ממכונות השתיה במשרדים שלהם, כל אגורה היא תוצר ישיר ובלעדי של עיוות היסטורי בסדר גודל של הפטור לחרדים מגיוס ולכן, נקיטת העמדה הנוכחית שלהם משולה למישהו שגונב לך את הארנק, מחזיר לך חצי מהכסף ומתנה את החזרת החצי השני בזה שתנקה את הבית שלך.
אז לפני שדואגים למנהל התקין של ההתאחדות, מישהו צריך להבהיר להם שהם לא צד בעניין. הם גוף שמחזיק בכספי ציבור ועליהם להעביר את כל אותם הכספים למי שיגידו להם, מתי שיגידו להם. עד אז, אפשר ללכלך על לוזון כמה שרוצים, אבל הוא הבעיה הכי קטנה בכל הסיפור הזה.