פאטה מורגנה: ברדה ובוזגלו הם שחקני חיזוק או חזיון תעתועים?

אי שם בשנות ה-50 חיים חפר כתב שיר שמבטא כמיהה למקום, לגילוי המסתורין והליכה אל האבדון, רק בגלל שבבטן מקרקרת סקרנות שמאיימת להתפקע. בישראל התלחששו אגדות על עיר נבטית קדומה החצובה בהרי אדום, הבדואים מספרים ששם משה הכה בסלע ושם קבורה מרים הנביאה. רוצים לראות את פטרה, להגיע? לגעת? אי אפשר. ירדן הייתה אז מדינת אויב וכל העובר לגבולותיה הסתכן במוות מידי צלפי הלגיון. "מעבר להרים ולמדבר, אומרות האגדות, ישנו מקום, שאיש ממנו חי עוד לא חזר, והוא נקרא הסלע האדום". ככל שהדרך אל היעד הפכה קשה יותר, מסוכנת, בלתי אפשרית, כך גבר היצר הישראלי הצברי להוכיח אומץ ולהגיע אל סלע החלומות.

לעניינינו
30 מיליון ש"ח השקיעה השנה אלונה ברקת בהפועל באר שבע, התקציב הגבוה בתולדות המועדון.
שני שחקני רכש הגיעו מבלגיה ויזכו למשכורות עתק. בעלת הבית הגבירה את האש מתחת סיר הציפיות וקבעה: יוצאים למסע אל סלע החלומות - פלייאוף עליון.

אז אולי צמרת ליגת העל מחכה, אבל ייתכן שדווקא עכשיו, העגלה של ב"ש, עמוסת רגשי הנחיתות, לא תגיע ליעדה. אחרי שנים של התשה היא כבר לא מאמינה למראה עיניה. תקועה, מפונצ'רת בוואדי מוסא, תוהה, רגע לפני הכניסה לאזור הסכנה, אולי כל הציפיות והחלומות הגדולים הם בכלל פאטה-מורגנה? אולי ברדה ובוזגלו יתגלו בסוף העונה כחזיון תעתועים בלבד?

מספר עובדות: באר שבע סיימה את העונה הסדירה האחרונה עם 25 שערי זכות, ההתקפה הגרועה בליגה. כדי להגיע אל פטרה, גם המאמן אלישע לוי הודה שהקבוצה חייבת להבקיע 50 שערים לפחות. אליניב ברדה כבש בעונה האחרונה בגנק 6 שערים. הוא יקבל 350 אלף דולר לעונה ועל גבו מונח שק ציפיות עצום שעלול להכשיל את רגליו. נכון, הוא הגיע בעיקר כדי להנהיג, למשוך בחוטים בחדר ההלבשה, להוות דוגמא. עדיין, הוא מקבל כזו משכורת שאם לא יביא תוצאות על כר הדשא, הכישלון יהדהד הד הד.הגלגל השני בעגלה - מאור בוזגלו. הנער שהפיל לסתות לפני 3 שנים במכבי ת"א חזר אחרי שנתיים חלשות בבלגיה. בעונה הראשונה בסטנדרד ליאז' הוא שותף ב-5 משחקים. שערים: אפס. בעונה האחרונה הוא כבר שותף ב-20 משחקים, שיחק 42 דקות בממוצע וכבש שער אחד. רק לפי משחקי האימון, נראה שבוזגלו עבד בחו"ל על השקט הנפשי אחרי שראה יותר בתי משפט מדשא, אבל גם הוא יודע שהשנה זו ההזדמנות האחרונה. הילד הזה, הוא מי שאמור להפריח את השממה במדבר, גם כשלא הכול נוח, גם כשאבא רחוק ומצלמות הטלוויזיה עם הפנים מרכזה. בקיצור: בגרות. השילוב שלו עם ברדה הוא המפתח, אבל כרגע נראה ששני הלגיונרים מגיעים משני כוכבים שונים והמרחק ביניהם שנות אור.

אז השמות מעוררים את החושים, החלומות על התקפה רצחנית ומוכשרת בוערים בבטן, אבל הסטטיסטיקה העגומה מנגבת את טיפת הרוק שזלגה על הסנטר. עם זה מתכננים בבאר שבע לעלות להתקפה? מי אמור להפתיע, להיות האקס פקטור, הערך המוסף?

ב"ש כמעט לא שינתה את הסגל משתי עונות הנפל האחרונות והאוהדים כבר צובאים על הגדרות. הם צמאים לטיפה של נחת כהלך מיובש במדבר, אבל כשמסתכלים לאחור, מבינים שלא שתו שם כבר שנים ושהצמא הוא הבסיס, הסטטוס קוו. להזכיר את המילה "תואר" זה מצחיק, במיוחד אחרי הרנסנס של מכבי, הראיוס של חיפה והרב"ש של הפועל, אבל על הגעה לפלייאוף מדברים בקול רם ומצהירים שזו המטרה. הכל טוב ויפה, אבל ב"ש לא הגיעה לחלק העליון של הטבלה מאז שעלתה לליגת העל ב-2008, ואם הולכים עוד אחורה, ב"ש לא סיימה עונה בצמרת כבר 10 שנים.

ברקת פתחה את הכיס, גם השנה היא תונף למעלה? (צילום: אלן שיבר)

הרבה קסמים צריכים להתחולל כדי שב"ש תגיע עם הסגל הנוכחי שוב לצמרת. בעונה בה לא מעט קבוצות ייאבקו על מקום בפלייאוף היוקרתי, החבורה של אלישע לוי תצטרך לנקות מעל עצמה את אבק הלוזריות והפחדנות שהיא פיזרה בשנים האחרונות ולאזור אומץ. כדי להצליח, המאמן צריך להוריד את עומס הציפיות משני הלגיונרים המסקרנים ולהפוך כל אחד מהם לאחד מהחבר'ה. הגולדן-בויז חייבים להתלכלך קצת, לרדת לקרקעית (לפעמים גם לספסל) ולהרוויח מחדש ובעבודה קשה את הכבוד, היוקרה, את מקומם. על לוי ליצור מנהיגים אמיתיים ולא רק בכותרת, כאלה שדוחפים בשקט ובעקביות את העגלה מאחור ולא ממעלה מגדל השן האירופי.

ההגרלה ב-3 השנים האחרונות זימנה לב"ש את בית"ר ירושלים באחד משני המחזורים הראשונים של העונה ודווקא המשחק הזה סימן את הנתיב הצפוי. ב-2011/12 היא הפסידה 1:0 ופתחה רצף מביך של הפסדים שכמעט הוריד אותה ליגה, בשנה שעברה היא הוציאה 1:1, הפכה למלכת התיקו של הסיבוב הראשון ונשארה עזובה באמצע השביל. בשבת, יש לחבורה של אלישע לוי הזדמנות לנצח את הקבוצה הלא מגובשת מעיר הבירה ואולי להתחיל את הדרך לפטרה ברגל ימין.

אלישע לוי. קיבל צ'אנס נוסף (צילום: אנג'ו)