הראש היהודי

"להעז זה לעשות". במשך חמישים שנה התנוסס המוטו הזה על סמלה של טוטנהאם ובעשור האחרון בהחלט מורגשות התעוזה והעשייה בווייט הארט ליין. תחת שלטון קבוצת ENIC , בבעלות השותפים היהודים דניאל לוי וג'וזף לואיס, הפכו התרנגולים לבעלי דורבנות חדים יותר. הם כבר לא רק מנקרים, אלא מקיזים את דמן של ענקיות הצמרת. פעם בבית, פעם בחוץ, פעם בדרבי ועכשיו גם בזירה העסקית.

כבר כתבתי כאן באתר מדוע נראה שעסקת גארת' בייל, שלמעשה נסגרה מזמן, לא מוצדקת מבחינת ריאל מדריד. זה לא אומר שאין בה מנצחים. יש בה שחקן ששידרג עצמו מקצועית וכלכלית. יש בה נשיא נבחר שהצליח להדגיש את נטיותיו המגלומניות. ויש בה ווינר אחד אמיתי שהולך ומתבסס כאיש העסקים הטוב ביותר בענף.

בעשור וקצת תחת ניהולו, דניאל לוי הופך את טוטנהאם לגורם שיש להתחשב בו. יותר מכך, הוא הפך את עצמו לטיפוס שיש לכבד אותו, לחשוד בו ולהעריץ אותו באותה הנשימה. בכל זאת, את מה שעשה המנכ"ל בן ה-51 בהעברת בייל לריאל מדריד עוד ילמדו שנים רבות.

הטריקים עצמם מוכרים, אלא שלוי הפך את המשא ומתן לאומנות אותה עדיין לא ממש הפנימו בצד המערבי של אירופה. תבשיל קדירה של סחר-מכר מתובל בקצת שמועות, לחצים והרבה מאוד סבלנות. עד שהכל יתבשל, יבעבע ויגיע לפה המורעב בדיוק ברגע הנכון.

בסביבות 90 ימים חלפו מאז ההכרזה הראשונית שהעברת בייל מלונדון למדריד נסגרה. שלושה חודשים מההסכמה ועד לחתימה. בפער שבין קו הזינוק לקו הסיום סלל דניאל לוי דרך עקלקלה ופתלתלה, כזו שהובילה את טוטנהאם בדיוק לנקודה ממנה רצה לראות אותה עולה למדרגה הבאה.

ימים ספורים אחרי הפרסומים הראשוניים על סיכום בין שני המועדונים בנוגע להעברת הוולשי, צצה "הדלפה" בתקשורת האנגלית: "טוטנהאם הכינה הצעה אנטי-מדריד, הוצע לבייל שכר כפול". בבירת ספרד ידעו מה מקור השמועה, אבל הסכימו להשתתף במשחק. פתאום דווח כי גם הצרפתיות הביעו עניין, לפני שהופלה הפצצה: מנצ'סטר יונייטד תילחם על החתמת גארת' בייל.

על פי מקורות בספרד, המטרה לא הייתה להעלות את מחירו של בייל, זאת מאחר שעיקרי ההסכם מול ריאל כבר נסגרו. היעד היה מתן תחושה שדבר אינו סגור. לכן גם השחקן עצמו לא היה בסוד העניינים ונאלץ-נדחף ליצור פרובוקציות משלו בניסיון להראות שטוטנהאם כובלת אותו בניגוד לרצונו. כמו במקרה של לוקה מודריץ', אז עברו 56 ימים מרגע סיכום העסקה ועד לחתימה הרשמית, גם הפעם השתמש לוי בנשק ההמתנה.

אחד הראשונים לספק את האבחנה היה מת'יו דאן, שהסביר ב"דיילי אקספרס": "הכל עניין של תזמון. ישיבה על ערימה של כסף היא אף פעם לא עמדה טובה כדי לפתוח במשא ומתן בשוק ההעברות". כנראה שזה גם מה שחשב דניאל לוי. על פי כלי התקשורת במדריד, יו"ר טוטנהאם דרש מריאל מדריד לא לעשות אף צעד חד-צדדי ולשמור על עמימות בנוגע לעסקה עד שישלימו את רכישות הקיץ שלו. ההיגיון אומר שאם הקבוצות שמנהלות איתו משא ומתן היו יודעות בוודאות שכבר יש לו בכיס כ-90 מיליון יורו, המחירים של שחקני החיזוק היו גבוהים הרבה יותר.

אז בינתיים לוי מכר את קלינט דמפסי, טום האדלסטון, סטיבן קולקר וסקוט פארקר ב-28 מיליון יורו, הפחית עוד קצת מהעומס על ידי שחרור שחקנים בעסקאות השאלה ויצא לקניות. מלבד רוברטו סולדאדו, חלוץ מוכח וגם "ותיק" בן 28, טוטנהאם רכשה שישה כוכבים עולים בין-לאומיים בגיל ממוצע של 23.5. פאוליניו, נאסר שאדלי, אטיין קאפו, אריק לאמלה, ולאד קיריקש וכריסטיאן אריקסן צורפו במטרה לעבות את הסגל, להחזיק בעתודות כלכליות ולייצר סיכוי אמיתי לחזור לליגת האלופות – מחוללת ההכנסות המשמעותית ביותר.

בינתיים מסך העמימות סביב עסקת בייל, הבסיס לכל המגעים בשוק ההעברות, החל להיסדק בשבוע האחרון. העונה בספרד נפתחה, הספונסרים והתקשורת החלו ללחוץ וגם בברנבאו החלו לאבד סבלנות. בכל זאת, העובדה שהכוכב החדש עדיין לא החל בכלל להתכונן לעונתו הראשונה מדאיגה למדי. הפרסום על כך שהוולשי נמצא בעיירת הנופש הספרדית מארבייה בהמתנה לעדכונים בוודאי לא עזר, גם לא ההכחשה של דייויד מויס ש"יונייטד לא הגישה אף הצעה על בייל". אבל הרוח שפיזרה את רוב הערפל המוסכם נשבה ישירות מכיוון ריאל מדריד.

שבוע לפני סגירת חלון ההעברות ספגה חומת העמימות של דניאל לוי שתי מהלומות אדירות. באתר מכירת המוצרים הרשמי של ריאל מדריד, שמנוהל על ידי חברת "אדידס", צצה חולצה חדשה. הסמל מקדימה היה של הבלאנקוס, השם והמספר מאחורה היו בייל ו-11. במקביל, פורסמה בספרד תמונה בה הוצגה מרפסת שנבנתה ביציע הכבוד של איצטדיון סנטיאגו ברנבאו. מעין במה שמוקמת כשמתכוונים להציג כוכב חדש. מדיווחים בספרד ובאנגליה עולה שיו"ר טוטנהאם רתח מזעם. החולצה של בייל מיד הוסרה מאתר המכירות, העבודות על הבמה הופסקו והיא אף פורקה ליממה בשביל המשחק הביתי מול בילבאו. אמנם צ'לסי גנבה לו את וויליאן מתחת לאף, אבל זה לא אומר שהתכנית המקורית נתונה לשינויים. ההסכמה בין הצדדים, מבחינתו, הייתה ברורה: אין צעדים רשמיים לפני שהספרס משלימים את הרכש.

גם אם זה אומר לחכות עד הרגע האחרון, לוי ציפה שריאל תתאזר בסבלנות. הלוא כבר היו כוכבים שהגיעו לברנבאו בלי הכנות והשתלבו מצוין. ב-2002 רונאלדו הברזילאי הוחתם והוכרז כשחקן ריאל מדריד 10 דקות בלבד לפני סגירת חלון ההעברות. ברגע שכריסטיאן אריקסן מאייאקס אושר כרכישה האחרונה של טוטנהאם, ניתן האור הירוק לפיזור הערפל.

אפשר גם להתעקש לראות את קיפול הזנב. מדיבורים על כוכב שאין לו מחיר, דרך השמועות על דיל בסך 125 מיליון יורו, המשך בדיווחים על טרייד שיכלול חצי מהסגל של ריאל ועד לתנאים האמיתיים - הפער משמעותי. ואף על פי כן, דניאל לוי יצא גדול.

יו"ר טוטנהאם יצר מאבק (מדומיין, או שלא) על כדורגלן בין שניים מהמועדונים הגדולים בעולם, מכר אותו ברווח אסטרונומי, הביא 7 שחקנים איכותיים עם עתיד, שילם סכומים סבירים בשוק מטורף, שמר על חלום ההעפלה לאלופות, נשאר עם עודף ואפילו איפשר למדריד לשמור בינתיים על האגו של כריסטיאנו רונאלדו, שנותר השחקן היקר בהיסטוריה. והכי חשוב, דניאל לוי ביסס לעצמו תדמית של פרטנר אמיתי לעסקים – קשוח, אך הוגן. לא פראייר, אבל לא בונקריסט. כמו שמכתיב המוטו של הספרס: אחד שמעז ועושה.