זהו. רגע השיא של נבחרת ישראל של ישראל הגיע. הבחורים של אריק שיבק כבר בסלובניה, מוכנים ודרוכים לאליפות אירופה - כשמילה אחת חוזרת שוב ושוב. בריטניה, בריטניה ועוד פעם בריטניה. בנבחרת מבינים שהמשחק הראשון הוא המשמעותי ביותר, ודואגים לחזור על המנטרה הזאת עד שהיא תחלחל לכל השחקנים.
בשני, לפני היציאה לכיוון שדה התעופה, יו"ר איגוד הכדורסל דני חלוץ שוחח עם השחקנים, איחל בהצלחה ואמר להם שהוא מתכנן להגיע לשלב השני. הוא לא דיבר יותר מדקה, אבל הוא כנראה גם לא צריך יותר. המשימה הוגדרה. זו הציפייה מהנבחרת: לעבור שלב אחד, לפחות. אם חשבתם שהנבחרת לא מעוררת באז, אז בטיסה דווקא היה הרבה כזה.
לא מעט אוהדים ביקשו להצטלם עם השחקנים, כשכולם בטוחים שאפשר ללכת עד הסוף. בטיסה רוב השחקנים ישנו, נחו. עידו קוז'יקרו קרא, יותם הלפרין וגיא פניני העבירו את הזמן בשש-בש אלקטרוני באיי פד ואריק שיבק נצפה עירני למדי. מי שמכיר את המאמן הלאומי יודע שלא מדובר במצב רגיל. שיבק תמיד מתיישב, ונרדם עוד לפני שהמטוס ממריא. הוא מתעורר רק אחרי שאחרון הנוסעים ירד, אבל המצב קצת השתנה. המאמן עבר ניתוח בגבו, והרופא מקפיד שכל שעה וחצי הוא יחלץ את העצמות. גם הוא צריך להיות כשיר לאליפות.
בקונקשן במינכן, השחקנים הרגו את הזמן. אלישי כדיר ועמרי כספי ישבו במסעדה בטרמינל ושקעו בשיחות על נדל"ן, לאחר מכן עודד קטש ואותו כספי שיחקו שש בש, הפעם לא וירטואלי, בהמתנה לטיסה. גרסת שמעון מזרחי ומוני פנאן ז"ל מודל 2013. הטיסה לסלובניה הייתה במטוס נוסעים קטן, כשאפילו הגארדים נאלצו להתכופף כדי להיכנס פנימה. 50 דקות על השעון ונחתנו בעיר. אין ספק שמדובר באירוע מרשים מאוד. כל העיר ממותגת "אליפות אירופה". מתנדבים בכל מקום, לוגו האליפות בשלטי חוצות ואדיבות מחממת לב של המארגנים.
שחקני הנבחרת קיבלו הנחיות ברורות להיות סבלניים עם התקשורת ולהקדיש זמן לכולם, גם לצוותים הזרים. לא שכחו לומר להם שגם רענן כץ יגיע לבקר ושיהיו נחמדים לדוד מאמריקה שהיה אחלה גבר ופתח את הארנק. בכל זאת, האיגוד בגרעון והאיש שראשי התיבות של שמו (RK) מוטבעים על חולצת הנבחרת תרם 100 אלף דולרים לנבחרת הלאומית (ו-100 אלף נוספים לאקדמיה).
בדרך כלל הוא ישן בטיסה, הפעם הוא לא נרדם...
מערכת היחסים בין השחקנים טובה, אם כי תמיד יש אגו שמתחבא ברקע, כנראה כמו בכל נבחרת. זה על אש קטנה אבל נמצא שם. השחקנים מלוכדים ומקבלים את מרותו של שיבק שרץ איתם כבר כמה שנים טובות. יחד עם זאת, כל זה נכון, עד לשריקה. אם ינצחו - הכל יהיה תפוח בדבש. אם לא, העניינים יחלו לצוף. בשיחות סגורות שחקנים מבינים שכספי ואליהו זורקים לסל יותר מכולם, וכך צריך להיות. אם ינצחו - כולם יקבלו את זה, אם לא, יהיו לא מעט תלונות, וכאן יכולים להתחיל הבקיעים.
אליהו וכספי עצמם נראים מחוברים. מדברים לא מעט, עומדים, משוחחים וצוחקים באוטובוס שמוביל לטרמינל. בכלל, כספי במודעות עצמית מאוד מאוד גדולה. הוא יודע שכולם מסתכלים עליו, שיש עליו את חותמת ה-NBA בנבחרת הישראלית והוא מנסה מאוד להשתמש בכך לטובה. לחבר את השחקנים, לתת צ'פחה, לצחוק ולדבר עם כולם. תמונתו של אליהו מעטרת את עמוד נבחרת ישראל בחוברת הרשמית של האליפות. הוא עדיין שם ענק בכדורסל האירופי, ויש כאן התעניינות מצד התקשורת הזרה, היכן ישחק.
עיתונאים מצרפת שואלים על אלכס טיוס, האם ישחק. מוזר שדווקא בצרפת, שצפויה לקחת את הנבחרת הישראלית לטיול עם טיוס או בלעדיו מתעניינים, אבל זה אולי אומדן שהם רואים בנבחרת של שיבק את אחת מ-3 החזקות בבית. אגב טיוס. כנראה שזה לא יעזור ואין מה לעשות, המתאזרח לעולם יהיה אאוט סיידר. מסתובב לבד בשדות התעופה, לא מרבה לדבר עם החבר'ה, או לצחוק. הוא לא מבין את השפה, ולא מרגיש מחובר, למרות האישיות הנוחה שלו, ולמרות שהוא באמת אהוב על כולם. המנהל המסור מומו לוצקי מעניק לו מידי פעם ליטוף אבהי ואיזו צ'פחה, ונותן לו להרגיש חלק מההוויה.
יודע בדיוק למה כולם מצפים ממנו. כספי
עוד נקודה מעניינת היא ניצן חנוכי. הבחור מסתובב פה כמו מלך העולם. הוא בא מלמטה ואין לו מה להפסיד. המניות בעלייה, ומרגע לרגע בצוות המקצועי מתמוגגים ממנו, ואוהבים את הערך המוסף שהוא נותן. יותם הלפרין נשאר סימן שאלה. האם יש בו את יכולת המנהיגות, האם הרגליים מספיק מהירות והאם הוא יכול לספק ברצף, תצוגות קליעה כמו בניצחון על גאורגיה? (15 נקודות). גם יוגב אוחיון חייב לייצר יציבות. עם כל הכבוד לפרשת קובאן שהסתיימה, יש לי חדשות בשביל אוחיון ובשבילכם. הרכז מעולם לא התאושש מהקיץ הקודם.
בכיר בענף אמר בשבוע שעבר כי הוא עשה מעשה שלא ייעשה כשברח לרוסיה מבלי להודיע לאף אחד, וכי היה צריך לקבל שתי סטירות כשחזר לארץ, קודם מההורים שלו, שחינכו אותו יותר טוב מזה. לא בורחים, לא מרמים ולא מיתממים אחר כך, אבל אלו כבר מים מתחת לגשר. אוחיון הוא לא הצליח לנפק משחק גדול באמת כל השנה, ומתקשה בהובלת הנבחרת לבדו מעמדת הרכז. זו ההזדמנות גם שלו, להוכיח את עצמו, כי תקופה טובה של חודשיים לפני שנתיים, זה כבר לא מספיק.
ברביעי בערב יישבו השחקנים לארוחת החג. מה האווירה שתהיה מסביב לשולחן? כשהבאזר האחרון בתום המשחק מול בריטניה יהדהד ברחבי אולם טיבולי, כולנו נדע.
עדיין שם גדול. אליהו