אולי עכשיו כולנו נבין יותר לעומק מה המשמעות של סדרת משחקים בטורניר כזה: באליפות אירופה, כמו באליפות אירופה, יש כל כך הרבה משתנים במשוואה, כך שבכל יום אתה מקבל תוצרת שונה מאותה נבחרת. הפעם, סוף סוף, הקוביה הסתובבה לצד שלנו ונבחרת ישראל רשמה ניצחון גדול שהחזיר משהו מהכבוד שלה והותיר לה סיכוי לעלות לשלב הבא למרות הפתיחה הגרועה.
בניגוד ל-3 המשחקים הראשונים שהסתיימו בהפסד, מול בלגיה הקצב היה הרבה יותר מהיר וזה עבד לטובתנו. למרות שכבר ניצחו נבחרות מעולות בטורניר, הפעם הבלגים לא היוו יריב, אבל זה יותר בגלל היכולת של ישראל, מה שמהווה עוד דוגמה לכך שכל יום באליפות הוא שונה מקודמו. לשמחתו של שיבק, הפעם הוא קיבל אחוזי קליעה מטורפים ותצוגה מדהימה של אפיק ניסים, אבל לא רק שלו. רוחבית, הרבה מאוד שחקנים תרמו למאמץ, בין אם זה הגבוהים, הקו האחורי או אחרון המחליפים.
קשה מאוד לשים את האצבע על מה בדיוק הביא את השינוי, כי כמו שאמרנו - יש המון משתנים במשוואה - האחוזים בפתיחה, קצב צבירת העבירות, היום שתפס היריב וכו' וכו'. אבל אם ננסה להתמקד בהבדל הגדול, אז אין ספק שהאנרגיות שראינו מול בלגיה וכל כך חסרו ב-3 ההפסדים, זה מה שהביא את הניצחון.
באופן אישי, אני לא חושב שהביקורת הציבורית והתקשורתית הביאה את השחקנים למוטיבציית שיא. אני משוכנע שהשחקנים היו מאוכזבים מהיכולת לא פחות מהתקשורת או מהאוהדים, והם הרי הבינו שהביקורת היתה עיניינית ובמקום, הבינו ששיחקו ממש רע וסביר להניח שגם היו הראשונים שהבינו זאת. האכזבה הכי גדולה של ספורטאי אחרי כשלון היא מעצמו, אז אין טעם להמשיך להלקות אותם. עובדה שהם הגיעו למשחק הזה בטירוף, סוף סוף ישראל שיחקה כמו שציפינו ממנה, ולכן הניצחון היה מתוק.
מישהו מופתע? כבר ידענו שניסים הוא סקורר ענק
באליפות אירופה אתה חייב להתקדם מיום ליום, ואחרי הפתיחה הרעה, בשבת הנבחרת קיבלה יום מנוחה, שאיפשר לה לנשום לרגע, לארגן מחדש את השורות ולעשות הכנה מנטלית שהבהירה - זו ההזדמנות האחרונה. הרי התחלנו עם הפסד לבריטים שיצר שוק גדול, מה שגרם למטרות לראות בלתי מושגות. אבל כשאתה לא מתסכל הלאה לחמישה משחקים קדימה, אלא רק למשחק הקרוב, הכל נראה אחרת. גרמניה לדוגמה, פתחה בנצחון שיצר אצלה אווירה פנטסטית, והנה היא כבר ללא סיכוי. מנגד, אנחנו פתחו בהפסדים והנה נותר לנו סיכוי עדיין, אז איזה מסלול עדיף בעיניכם?
לגבי אפיק ניסים, חשוב לזכור שהוא היה לא רע גם במשחקים הקודמים, אז זה לא שפתאום הוא בא מקצה הספסל ואיש לא הכיר אותו. אפיק שחקן נפלא שתרם מהרגע הראשון, והאופי הנהדר שלו עזר לו לשמור על קור רוח. הוא סקורר אמיתי, והפעם הוא הרגיש שהיריב מאפשר לו לקחת, ולכן העניש. היה כיף לחזות בתצוגה שלו, אבל הפתעה זו בטח לא.
ומה עם עומרי כספי, שרשם 2 נקודות במעט מאוד דקות? לדעתי זה רק חוסר מזל, שכן עומרי יצא בשלב מוקדם עם עבירות וכשהוא ישב בצד ישראל החלה בדקות טובות באמת שלה, אבל זה לא שלפני כן עם כספי היא היתה גרועה... קשה לומר כיצד המשחק היה מתפתח אם עומרי היה נשאר על הפרקט, אבל זה באמת לא משנה.אני דווקא רואה את זה כנקודת אור, ששחקן בולט תפס יום רע ובכל זאת הסתדרו בלעדיו.
הדברים כבר לא תלויים בנבחרת, אבל עכשיו השחקנים חייבים להתכנס ולהבין שיש עוד עבודה. כרגע הכי נכון זה להוריד פרופיל ולהתרכז בגרמניה. לגרמנים המשחק כבר לא קובע, אבל הם יכולים להפתיע דווקא בגלל שיגיעו משוחררים. האליפות הזאת שוב מראה לנו שיש בה המון מהפכים וניצחונות בלתי צפויים, וישראל חייבת לבוא דרוכה ולנסות לשחזר את האינטנסיביות, כי זה המפתח. וכמובן, לא לשכוח להחזיק אצבעות לתוצאות הנכונות במגרשים האחרים.
עכשיו צריך להמשיך באותה אינטנסיביות (FIBA)